לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום רביעי ל' סיון תשע"ט

מסכת ערכין דף י"ז

דף י"ז ע"א 

כל שעברו עליו ארבעים יום בלא יסורים – י"א קיבל עולמו וי"א פורענות מזדמנת לו.

אלמלא בא הקב"ה עם אברהם יצחק ויעקב בדין – אין יכולין לעמוד מפני תוכחה.

י"א שהדור לפי הפרנס, וי"א שהפרנס לפי דורו. וכל זה לענין כעס וניחותא, אבל לענין חסידות, יש דור שהפרנס טוב ודורו לא כדור של צדקיהו, ויש דור שהוא טוב ופרנסו לא כדורו של יהויקים.

ביקש הקב"ה להחזיר את העולם לתוהו ובהו בשביל יהויקים – כיון שנסתכל בדורו, נתיישבה דעתו. ביקש הקב"ה להחזיר את העולם לתוהו ובהו מפני דורו של צדקיהו, כיון שנסתכל בצדקיהו נתיישבה דעתו.

הדרן עלך יש בערכין

פרק רביעי – השג יד

עני שהעריך את העשיר – נותן ערך עני, ועשיר שהעריך את העני נותן ערך עשיר, שנאמר 'אשר תשיג יד הנודר', בנודר תלתה תורה.

עני שאמר קרבנו של מצורע זה עלי, והיה המצורע עני – מביא קרבן עני, שנאמר 'ואין ידו משגת' לרבות את הנודר. אבל אם היה המצורע עשיר, מביא קרבן עשיר אע"פ שהנודר עני, ואין דומה קרבנות לערכין שעני שהעריך את העשיר נותן ערך עני.

לרבי אין בין ערכין לקרבנות – כי מה שבערכין עני שהעריך את העשיר נותן ערך עני הוא משום שאין העשיר חייב כלום, מה שאין כן במצורע עני שקיבל על עצמו להביא קרבנו של עשיר, שצריך להביא מין הקרבן שחייב העשיר, וגם בערכין כן, שאם אמר העשיר ערכי עלי, ושמע עני ואמר מה שאמר זה עלי, נותן ערך עשיר.

עשיר שאמר קרבנו של מצורע זה עלי – אע"פ שהיה המצורע עני, מביא קרבן עשיר, שנאמר 'ואם דל הוא', והרי אינו דל.

דף י"ז ע"ב 

היה עני והעשיר או עשיר והעני – בערכין נותן ערך עשיר. ולר' יהודה אפילו עני שהעשיר וחזר והעני נותן ערך עשיר, שנאמר 'ואם מך הוא מערכך', עד שיהא במכותו מתחלתו ועד סופו.

אבל בקרבנות אינו כן – שאם היה מצורע עשיר והעני או עני והעשיר, הכל הולך אחר הבאת קרבנותיו. ונחלקו תנאים אחר איזה קרבן אנו הולכים: לרבי שמעון – הכל הולך אחר חטאת, שאם הביא חטאת בהמה בעשירות מביא גם עולת בהמה, ואם הביא חטאת העוף בעניות אף על פי שהעשיר מביא גם עולה בעניות. לרבי יהודה – הכל הולך אחר אשם, ולר' אליעזר בן יעקב – הכל הולך אחר צפרים. ושלשתן מקרא אחד דרשו: 'אשר לא תשיג ידו בטהרתו', לרבי שמעון דבר המכפר, ולר' יהודה דבר המכשיר, לר' אליעזר בן יעקב הגורם לו טהרה.

היה יודע לו בעדות עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו – או שהיה פקח ונתחרש, פתוח ונסתמא, שפוי ונשתטה, הרי זה פסול לעדות. אבל אם היה יודע לו עדות עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו, ואח"כ מתה בתו, או שהיה פקח ונתחרש וחזר ונתפקח, פתוח ונסתמא ואח"כ נתפתח, שפוי ונשתטה וחזר ונשתפה, כשר. זה הכלל, כל שתחילתו וסופו בכשרות, כשר, שנאמר 'או ראה אם לא יגיד', בראייה והגדה הדבר תלוי.

*************

יום חמישי א' תמוז תשע"ט

מסכת ערכין דף י"ח

דף י"ח ע"א 

ראה סיעה של בני אדם עומדין ועידיו ביניהן, ואמר משביעני עליכם אם יודעים אתם לי עדות שתבואו ותעידוני – פטורים, שנאמר 'והוא עד', והרי לא ייחד עידיו. אבל אם אמר כל מי שיודע עדות אני משביע חייבין, שהרי ייחד עדיו.

מת אביו והניח לו ריבוא, או ספינתו בים ובאה לו ברבואות – הרי עשיר הוא ונותן ערך עשיר. ואם עדיין לא מת אביו אלא שהוא גוסס, ועתיד להניח לו ריבוא, אין להקדש בהן כלום. וכן אם היתה ספינתו מוחכרת ומושכרת ביד אחרים, ואין לו בתוכה כלום אלא שכרה, ועדיין לא הגיע זמן תשלום השכירות, שאינה משתלמת אלא לבסוף, אין להקדש בה כלום. ומן הספינה עצמה אין להקדש כלום, לרבי אליעזר שאם היה איכר נותן לו צמדו, ולחמר נותן חמורו.

ילד שהעריך זקן – נותן ערך זקן. זקן שהעריך את הילד – נותן ערך ילד. איש שהעריך האשה – נותן ערך אשה, ואשה שהעריכה איש – נותנת ערך איש.

העריכו פחות מבן חמש ונעשה יתר על בן חמש, פחות מבן עשרים ונעשה יתר על בן עשרים – נותן כזמן הערך, שנאמר 'כערכך יקום'. ובדמים נותן כשעת נתינה, שאם אמר דמי עלי בתשרי ובניסן בא לב"ד, נותן כשויו בשעה שבא לבית דין.

עני שהעריך עצמו ובא כהן להעריכו, ויש לו מרגלית שוה ל' סלעים – אין אומרים אם משהין אותה עד שיעלוה לכרך שיש שם עשיר ויקננה בנ' סלעים, הילכך נ' סלעים יש לו ויתן ערך שלם, אלא אין להקדש אלא מקומו ושעתו. וכן בדמים אם אמר דמי מרגלית זו עלי, אין שמין אותה לפי מכר הכרכים, אלא לפי מכר אותה שעה ואותו מקום.

העריך דבר שהנשמה תלויה בו, כגון שאמר ערך ראשי עלי – נותן ערך שלם. וכן בדמים.

אמר ערך פלוני קטן עלי, ואותו קטן היה באותו יום בן שלשים – הרי זה כלמטה משלשים, שאין לו ערך ולא אמר כלום.

שנת חמש שנת עשרים ושנת ששים כלמטה מהם – שנאמר לענין בן ששים 'ואם מבן ששים שנה ומעלה', משמע שאם שלמה שנת ששים נידון כזקן, אבל בשנת ששים עצמה נידון כילד. ובשנת חמש ועשרים למדים 'שנה שנה' משנה האמורה בששים. לרבי אליעזר הם כלמטה עד שתשלם כל השנה וחדש ויום אחד משנה האחרת, שנאמר כאן 'למעלה' ונאמר להלן 'חודש ומעלה', מה להלן מבן חודש ויום אחד אף כאן חודש ויום אחד.

דף י"ח ע"ב 

כשהזהירה תורה על החמץ 'מיום הראשון ועד יום השביעי', ראשון בכלל ושביעי בכלל – לת"ק שנאמר 'עד יום האחד ועשרים לחודש בערב', ולרבי אינו צריך, כי 'מיום ראשון' משמע שראשון בכלל, ו'עד' יום השביעי משמע ששביעי בכלל.

נגע שכיסה את האדם מראשו ועד רגליו שהוא טהור, אין ראשו בכלל ולא רגליו בכלל – לפי שסימני נגע שבמקום שיער נידון בשיער צהוב, ובנגע שבמקום בשר נידון בשיער לבן ובפסיון. וי"א שנאמר 'לכל מראה עיני הכהן' ואינו יכול לראות בראש מפני השיער וברגל בין אצבע לאצבע.

שנה האמורה בקדשים, והאמורה בבתי ערי חומה, שתי שנים שבשדה אחוזה, ושש שנים שבעבד עברי – כולן מעת לעת. שנאמר בקדשים 'כבש בן שנתו', שנתו שלו ולא של מנין עולם. ובבתי ערי חומה 'עד תום שנת ממכרו', ממכרו שלו ולא שנה למנין עולם. ובשדה אחוזה 'במספר שני תבואות ימכר לך', פעמים שאדם אוכל שלש תבואות בשתי שנים. ובעבד עברי 'שש שנים יעבוד ובשביעית', פעמים שעובד בשביעית.

וכן שנים האמורים בבן ובבת הן מעת לעת – י"מ לערכין, וי"מ לבן י"ב שנה שנדריו נבדקין, ובן י"ג שנדריו קיימין, בת י"א שנה שנדריה נבדקין, ובת י"ב שנדריה קיימין, ועוד דינים רבים שנשנו בנדה בפרק יוצא דופן.

*************