לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שישי ח' אדר ב' תשע"ט

מסכת חולין דף ק"ח

דף ק"ח ע"א  

טיפת חלב שנפלה על החתיכה שבתוך הקדירה – אם יש בנותן טעם באותה חתיכה שאין בה ששים לבטל הטיפה, החתיכה אסורה (דין שאר חתיכות יבואר להלן). ניער את הקדרה מיד קודם שקבלה החתיכה טעם מן הטיפה, אם יש בנותן טעם בכל הקדרה, אסור.

לאביי מה שאנו אוסרים בכל מקום שיש טעם של איסור בלא ממשות הוא מן התורה – ונלמד מבשר בחלב שהתורה אסרה באכילה מחמת הטעם לבד. ואין לומר שהוא מדרבנן ואין למדים מבשר בחלב לפי שהוא חידוש, ששניהם מין היתר וכשנתערבו נאסרו – שאם כן ייאסר גם בלא נתינת טעם. ולרבא יש לומר שדרך בישול אסרה תורה, ולפיכך אינו אסור אלא בנתינת טעם אע"פ שהוא חידוש, ואין למדים ממנו למקום אחר שטעם האיסור כממשו.

לשיטת רב: כיון שנתן החלב טעם בחתיכה, החתיכה עצמה נעשית נבלה – ואוסרת את כל החתיכות כולן אפילו אם יש בהן כדי לבטל את החתיכה, מפני שהן מינה, וסובר כרבי יהודה שמין במינו לא בטל, וסובר 'אפשר לסוחטו' אסור (ראה בסמוך), ומשנאסרה החתיכה שוב אין לה היתר. ודווקא כשיש שם ברוטב עבה, שהכל מין בשר, אבל אם יש שם רוטב רכה, הכלל הוא ש'כל שהוא מין ומינו ודבר אחר, סלק את מינו כמי שאינו, ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו', כלומר מין איסור שנתערב עם מינו ואינו מינו של היתר, סלק את מינו של היתר כאילו אינו כאן, וירבה שאינו מינו של היתר על האיסור ויבטלנו.

איסור שנבלע בהיתר ונתן בו טעם ואסרו, וחזר ובישל ההיתר הזה עם היתר אחר – י"א ש'אפשר לסוחטו' מותר, שהאיסור הנבלע אפשר ליסחט ממנו וליחלק בהיתר האחרון, והותר גם הראשון מפני שנפלט האיסור ממנו. וי"א ש'אפשר לסוחטו' אסור.

דף ק"ח ע"ב  

כזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב – הבשר אסור, לפי שהחלב נתן בו טעם. והחלב – לרב הוא מותר אם היתה היורה רותחת, וקדם וסילקו קודם שנח, שהבשר בולע ואינו פולט.

'לא תבשל גדי בחלב אמו' – ואם בישל, אסרה תורה גם הגדי וגם החלב.

חצי זית בשר וחצי זית חלב שבשלן זה עם זה – לרב אינו לוקה על אכילתו ועל בשולו, שאין מצטרפין לשיעור עד שיהא כזית מן הבשר וכזית מן החלב. וללוי לוקה על בישולו ואכילתו. ואם אכל חצי זית בשר וחצי זית חלב הבא מיורה גדולה, שנתבשל בה שיעור מזה ומזה ונאסרו, לוקה על אכילתו, שהרי אכל שיעור שלם איסור של שם אחד.

באי זה בשול אמרו שלוקה עליו – בבשול שאחרים אוכלין אותו מחמת בשולו, כלומר שנתבשל כל צרכו.

 

*************

שבת קודש ט' אדר ב' תשע"ט

מסכת חולין דף ק"ט

דף ק"ט ע"א 

הגמרא מוכיחה שנחלקו התנאים אם 'אפשר לסוחטו' אסור או מותר – מהברייתא דלהלן.

טיפת חלב שנפלה על חתיכה של בשר ונתנה בה טעם – לר' יהודה: החתיכה עצמה נעשית נבלה ואוסרת כל החתיכות כולן מפני שהן מינה, ומין במינו אינו בטל. לחכמים: אינה אוסרת עד שתתן טעם ברוטב ובקיפה ובחתיכות. אמר רבי: נראין דברי ר' יהודה בשלא ניער ולא כסה, ודברי חכמים בשניער וכיסה.

ביאור דברי רבי: לא ניער ולא כסה כלל – לכו"ע מותר, שהרי החתיכה רק בלעה ולא פלטה. ולכן בהכרח מה שאמר 'נראין דברי ר' יהודה בשלא ניער' היינו לא ניער וכיסה אלא בסוף, והוא משום דאפשר לסוחטו אסור – אמנם ר' יהודה אסר אפילו ניער או כיסה מתחילה ועד סוף – שחשש שמא לא ניער יפה יפה ולא כסה יפה יפה. ומה שאמר רבי 'ודברי חכמים כשניער וכיסה' אין לפרש שניער וכיסה רק בסוף – שבזה הסכים רבי לר' יהודה, אלא היינו בניער או כיסה מתחילה ועד סוף, ולא חשש רבי שמא לא ניער או כיסה יפה יפה – אמנם חכמים סברו שאף אם ניער או כיסה רק בסוף מותר – שסוברים אפשר לסוחטו מותר.

אין לפרש שלדעת כל התנאים 'אפשר לסוחטו אסור', ונחלקו רק בדין 'מין במינו', שלר' יהודה אינו בטל ולחכמים בטל – שא"כ לא היה לרבי להזכיר כלל דברי חכמים, אלא היה לו לומר 'נראין דברי ר' יהודה בלא ניער ולא כיסה, ואין נראין דבריו בניער וכיסה'.

דף ק"ט ע"ב 

הכחל קורעו ומוציא את חלבו, בישלו בלא לקרעו – אינו עובר עליו. הלב קורעו ומוציא את דמו, בישלו בלא לקרעו – אינו עובר עליו, מפני שאין בו כזית.

ב' לשונות בדברי רב לענין כחל שבישלו בלא קריעה – לשון א': מותר, ומה ששנינו 'אינו עובר עליו' הוא משום לב שבסיפא, שאסור משום חצי שיעור. לשון ב': אינו עובר עליו ואסור. ואין להוכיח כן מלשון המשנה 'אינו עובר עליו' – שאפשר שנקטו כן אטו לב דסיפא.

שנינו בברייתא: הכחל קורעו ומוציא את חלבו, לא קרעו אינו עובר עליו. הלב קורעו ומוציא את דמו, לא קרעו קורעו לאחר בשולו ומותר – אין להוכיח כלשון א' דרב מכך שרק בלב שנינו שיקרעו אחר הבישול ולא שנינו כן בכחל, שאפשר שהוא מפני שאין מועילה קריעת הכחל לאחר הבישול.

שנינו בברייתא: כחל שבשלו בחלבו מותר, קיבה שבשלה בחלבה אסור – שחלב הכחל מעולם לא יצא מדד הבהמה וחלב שחוטה הוא, משא"כ חלב שבקיבה כבר יצא וכנוס במעיו. והיינו כלשון א' דרב.

קריעת הכחל קודם הבישול: קורעו שתי וערב וטחו בכותל. והיינו לבישול אך לצלי די בקריעה סתם (בלא שתי וערב ובלא טיחה). וכפי שציוה ר' אלעזר לשמשו להכין לו.

כל מה שאסרה התורה התירה כמותו: דם – כבד. נידה – דם טוהר. חֵלב בהמה – חֵלב חיה. חזיר – מוח דג שיבוטא. עוף טמא ששמו גירותא – לשון דג. אשת איש – גרושה בחיי בעלה. אשת אח – יבמה. כותית – יפת תואר.

ילתא אשתו של רב הונא שאלתו היכן התירה התורה בשר בחלב – אמר לצלות לה כחל בלא קריעה. שסבר רב הונא שמה ששנינו שצריך לקורעו היינו דווקא לבישול ולא לצלי.

*************