לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום שישי י״ז סיון תשפ"ג

מסכת גיטין דף י״ז

דף י"ז – ע"א

פרסי (חבר ,לרש"י היינו פרסיים, ולתוס' שם אומה שבאו לבבל והרשיעו את הפרסיים) אחד לקח הנר מלפני רבה בר רב חנה ביום אידם שאינם מדליקים נר אלא בבית ע"ז שלהם, אמר: רבש"ע, או החביאנו בצילך או הגלנו בצל בני עשיו שמכבדים אותנו, ואף שנאמר 'אלוקים הבין דרכה והוא יודע את מקומה' – יודע הקב"ה בישראל שאין יכולים לקבל גזירת רומיים עמד והגלה אותם לבבל, היינו קודם שבאו הפרסיים (החברים) לשם.

אחד אומר בפני נכתב ושנים אומרים בפני נחתם – כשר,

ללישנא קמא דרבי יוחנן: שנים שהביאו גט צריכים לומר בפני נכתב ונחתם, ולכן דווקא אם הגט יוצא מתחת יד עד המעיד על הכתיבה, שהוא כשנים.

ללישנא בתרא: שנים שהביאו גט אינם צריכים לומר בפני נכתב ונחתם, ולכן אפילו אם הגט יוצא מתחת ידי עדים המעידים על החתימה כשר, ולישנא בתרא הוא העיקר.

משנה . גט שנכתב ונחתם ביום, או נכתב ונחתם בלילה, או נכתב בלילה ונחתם ביום –כשר, שאינו מוקדם.

נכתב ביום ונחתם בלילה – לת"ק פסול משום שהוא מוקדם, לרבי שמעון: במכר ומתנה והלוואה שטר מוקדם הוא ופסול, אבל בגט כשר, שסובר שתקנת זמן בגט כדי לידע עד מתי יש לבעל זכות פירות, שסובר שמשעה שכתב הגט אין לבעל זכות בפירותיה, ובדין יכולה לטרוף פירותיה מלקוחות מזמן כתיבת הגט גם אם הקדים הכתיבה להחתימה.

דף י"ז – ע"ב

טעם תקנת זמן בגיטין לדעת חכמים –

לרבי יוחנן: שמא תזנה אשתו (שהיא בת אחותו) תחתיו ויכתוב לה גט בלי זמן, וכשיעידו עליה בבית דין תאמר גרושה הייתי ( ולא נעמידה בחזקת אשת איש כיון שהיא גרושה לפנינו, וגם משום שיש להעמידה בחזקת כשרות) ולא כרבי שמעון הסובר שתקנת הזמן משום פירות, ומשעת כתיבה אינו גובה פירות, אלא יש לו פירות עד שעת נתינה, ואפילו נכתב ונחתם בו ביום אינה יכולה לגבות פירותיה עם הגט עד שתביא ראיה מתי הגיע הגט לידה (ואינו דומה לכל שטרות שתולים לומר שהגיע השטר לידו בזמן הכתוב בשטר שאין כותבים שטר ללוה אא"כ מלוה עמו משא"כ גט. לתוס': סתם גט סומכים שהגט הגיע לידה בזמן הכתוב בגט רק אם איתרע בנפילה חוששים שלא הגיע לידה בזמן הכתוב בגט)

לריש לקיש: כמו לרבי שמעון – משום פירות, אלא חולקים עליו וסוברים שיש לבעל פירות עד שעת חתימה, אבל משום זנות לא תקנו זמן – שאינה שכיחה (לא תקנו זמן בגט כדי שתגבה האשה מה שלוותה למזונות עד הגט, שהיא נאמנת על כך מיגו שיכולה להטמין הגט, ובעל אינו נאמן לומר גרשתי אלא מכאן ולהבא, ואפילו מכאן ולהבא אינו נאמן כשאשתו מכחישו, ועוד דגם בלי זמן יכולה להביא העדי מסירה לבית דין שיעידו שהיום התגרשה ועד אז הייתה אשת איש . תקנו זמן בשטר שחרור דאם מכר עבדו ואח"כ יכתוב לו שטר שחרור בלי זמן ויאמר העבד לרבו השני תביא ראיה ששטר מכר שלך קודם שהלוקח בא להוציא מהעבד המוחזק בנפשו, והמוציא מחבירו עליו הראיה)

תקנת זמן היא לכתחילה, ואם בא לכתוב בלי זמן לא יכתבו לו סופרי הדיינים, ואם נכתב לא תינשא, אבל אם ניסת הולד כשר, ומועילה התקנה כיון שלכתחילה לא תינשא. ואין חוששים שיגזוז הזמן וכיון שנשאת לא תצא, ויבא לחפות על בת אחותו או למכור בפירות – שלא חששו לרמאות כזו שהיא ניכרת.

גט שכתבו בו זמנו 'שבוע פלוני של יובל', ולא כתב איזו שנה חודש ויום, או כתב בו שנה ולא חודש ויום, או כתב חודש ולא כתב איזו שבת, איזו שבת ולא איזה יום – כשר, שמכל מקום זמנו מועיל ולפניו ולאחריו, שהרי גם במפרט היום מועיל רק לימים שלפניו ולאחריו אך אין מודיע מתי ביום.

***************

שבת קודש י״ד סיון תשפ"ג

מסכת גיטין דף י״ח

דף י"ח – ע"א

אין חוששים שכתב גט והניחו מלגרש בו עד אחר זמן שמא התפייסו ביניהם ואם כן לא הועילו חכמים בתקנתם לכתוב זמן – שאין רגילים להקדים פורענות ולכתוב גט.

גיטין הבאים ממדינת הים שנכתבו בניסן ולא הגיעו עד תשרי – כיון שיש להם קול שלא נמסרו ביום הכתיבה, בין לעניין זנות ובין לעניין פירות צריכה להביא ראיה מתי בא הגט לידה.

האשה שהתגרשה צריכה להמתין שלשה חדשים לפני שנישאת,

לרב משעת נתינה ולכן שליח שנשתהה בדרך שלשה חדשים משהגיע הגט לידה צריכה להמתין שלשה חדשים,

לשמואל משעת כתיבה ולכן המשליש גט לאשתו ואמר אל תתנוהו לה אלא לאחר שלשה חדשים משנתנו לה מותרת להינשא מיד, והלכה משעת כתיבה.

כתובה כל זמן שיש עליה שם כתובה אינה משמטת, וממתימשמטת כשאר חוב ?,

לרב שישלם קצת ותזקוף עליו המותר במלוה שאין עליו שם כתובה ומעשה בית דין שאינו משמט, ובשעת העמדה בדין היה בזקיפה,

לשמואל שישלם קצת אע"פ שלא זקפה או זקפה אע"פ שלא פרע קצת ( וכן הדין לעניין תוספת כתובה)

כתובה דינה כמעשה בית דין שנכתב ביום ונחתם בלילה שכשר, שהחיוב הוא מחמת הפסק דין וכן כתובה החיוב משעת כניסה לחופה ( אבל אין לעשות כן משום שתוספת כתובה אין לה קול)

שטרות שנכתבו ביום והיו עסוקים באותו ענין משעת כתיבה עד חתימה כשר שמשעת כתיבה יש קול.

לרבי שמעון גט שנכתב ביום ונחתם בלילה כשר, שמשעת כתיבה אין לבעל פירות.

דף י"ח – ע"ב

נכתב ביום ונחתם לאחר עשרה ימים,

לריש לקיש פסול גם לרבי שמעון שחוששים שמא בתוך כך פייס את אשתו ונתייחד עמה והוא גט ישן ופסול גזירה שמא יאמרו גיטה קודם לבנה ( לתוס' לא חוששים שנתייחד גם בלי הוכחת קול שכוונת הש"ס הוא שלא חוששים שביטל הגט כיון שלא היה שם, ואפילו ביטלו אם חזר ואמר לחתום חוזר ומגרש בו, ובאומר מעכשיו אם לא באתי ולא בא לא מהני ביטול באמירת בטל הוא)

לרבי יוחנן אילו פייס היה קול על כך שהיו השכנים והשכנות מרגישים בכך.

אמר לעשרה כתבו גט לאשתי אחד כותב ושנים חותמים, כולכם כתבו לרבי יוחנן לשנים נתכוון שיחתמו כעדים והשאר החתים לביישה ברבים ותנאי הטיל בגט שלא יהא גט אלא אם כולם חותמים בו, לריש לקיש נתכוון שכולם יחתמו משום עדים, חתמו בו שנים מכאן עד עשרה ימים או נמצאו קרובים או פסולים לרבי יוחנן כשר לריש לקיש פסול, ואם חתמו בתחילה קרוב את פסול י"א שפסול גם לרבי יוחנן שיאמרו כיון שחתם תחילה ודאי לשם עדות חתם ויכשירו קרוב בכל השטרות.

רבי יהושע בן לוי הכשיר גט שאמר הבעל כולכם חתמו וחתמו שנים היום והשאר מכאן ועד עשרה ימים, בשעת הדחק שהלך הבעל לדרכו או ניסת כבר אע"ג שסבר כריש לקיש שכולם חותמים משום עדים לא הוי מוקדם שסובר כרבי שמעון, וכדעת רבי יוחנן שהכשיר רבי שמעון אפילו מכאן ועד עשרה ימים.

***************