לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

מסכת בבא מציעא דף י״ג – ט״ו

מצא שטר חוב עם שיעבוד קרקעות למלווה או שאין בהם שיעבוד קרקעות.

דף י"ג – ע"א

משנה . מצא שטרי חוב שכתוב בהם שהלוהשיעבד קרקע למלוה שיגבה מהם

אין הלוה מודה בחיוב השטר לא יחזיר השטר לא למלוה ולא ללוה, כיון שהורע בנפילה תולים לומר שאם היה כשר היה נזהר בו, לרבי יוחנן ואביי שחוששים לפירעון, לרבי אלעזר ושמואל שחוששים למזויף [כשלוה טוען מזויף ולא מהני קיום], לרב אסי שמא כתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי או שמא לא לוה כלל, ולרב אסי ושמואל בשטר הקנאה שהשיעבוד נכסים מיום הכתיבה אפילו אם לא ילוה מחזיר למלוה שלא חוששים לפירעון [ודווקא אם אין הלוה טוען שהוא מזויף עיין ברש"י דף י"ג. ד"ה שמואל, ותוס' דף י"ג: ד"ה הא].

 אם הלוה מודה שלא פרע

לרב אסי לא יחזיר, כיון שנפל והורע חוששים שמא כתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי ויגבה מלקוחות שקנו בניסן שלא כדין [ובשטרות שלא נפלו לא חוששים לכך, שאין עדים כותבים שטר ללוה אלא אם כן מלוה עמו ונותן המעות בפניהם], ואם הקנה הלוה נכסיו למלוה מהיום בין ילוה בין לא ילוה כותבים השטר אף על פי שלא לוה בפניהם, ואם נפל מחזירים למלוה.

לאביי לא יחזיר, כיון שנפל חוששים שמא פרע אף על פי שלוה מודה שלא פרע חוששים שמא עשו המלוה ולוה עצה של רמאות ביניהם לטרוף את הלקוחות ויחלקו ביניהם, אבל משום חשש שכתב ללות בניסן ולא לוה עד תשרי יחזיר שמותר לגבות ממי שחתמו שטרו בניסן אע"פ שלא לוה עד תשרי שהעדים כשחתמוהו זוכים למלוה שיעבוד מיום שחתמו אפילו לא הלוה לו עד תשרי אם הגיע השטר לידו אחר זמן.

לשמואל אין חוששים לפירעון ולקנוניא, ואם סובר כאביי שהעדים בחתומיו זוכים לו וידוע שהלווה מסר השטר למלוה מחזירים השטר למלווה.

דף י"ג – ע"ב

מצא שטרי חוב שאין בהם שיעבוד קרקעות

אם הלוה מודה שלוה,

לרבי מאיר יחזיר למלוה, כיון שאינו גובה בו ממשעובדים רק בני חורין,

לחכמים – לרבי אלעזריחזיר, שאחריות אינו טעות סופר ואינו גובה אלא בני חורין, לרבי יוחנן לא יחזיר, שסובר אחריות טעות סופר וגובה בו ממשועבדים וחוששים לפירעון ולקנוניא.

אם אין הלוה מודה,

לרבי אלעזר ושמואל לרבי מאיר יחזיר למלוה, שסובר רבי מאיר שטר שאין בו אחריות נכסים אינו גובה גם מבני חורין, ומחזירים אותו למלוה לצור על פי צלוחיתו ולא ללוה לצור על פי צלוחיתו כיון שהוא טוען שהשטר מזויף, לרב יוחנן גם לרבי מאיר לא יחזיר, ששטר שאין בו אחריות גובים מנכסים בני חורין [ולחכמים גם ממשועבדים וחוששים לפירעון].

דף י"ג . גובה יחזיר,

************** 

 

מציאת שטר שאין בו אחריות נכסים. אחריות טעות סופר. יצאו עוררים. מכר שדה גזולה ולקח נגזל מלוקח. בע"ח שגבה שדה מלקוחות.

דף י"ד – ע"א

מצא שטר הלוואה שאין בו אחריות נכסים לחכמים לא יחזיר, שסוברים שאם לא כתב בו אחריות טעות סופר הוא, והמלווה ודאי לא הלוה רק אם שיעבד הלוה נכסיו שאין אדם מלוה כסף ללוה באופן שהלווה ימכור נכסים ולא יהיה לו מהיכן לגבות, וכיון שגובה בשטר זה מלקוחות אפילו אם הלוה מודה שאין השטר פרוע לא יחזיר למלוה, שחוששים שהמלווה ולוה עשו קנוניא ביניהם לגבות מן הלקוחות ויחלקו המעות ביניהם.

אחריות טעות סופר הוא רק בשטר הלוואה, אבל שטר מקח אם לא שיעבד המוכר נכסים שאם יטרוף ממנו בעל חוב הקרן והשבח (מעידית שבנכסים) אינו יכול לגבות ממנו, שאדם קונה שדה לספק יום אחד ששמא לא יטרפו ואם יטרפו שמא לזמן מרובה ובתוך כך אוכל פירות הרבה, [ועיין במסקנת הש"ס סוף דף ט"ו] .

המוכר שדה ובא בעל חוב לטרוף השדה בחוב מלוקח, אם מכר לו באחריות, המוכר הוא בעל דין של בעל חוב לטעון בבית דין שהוא פטור ולסלק מלוקח כיון כשיטרפנו הלוקח יחזור עליו, וי"א הוא הדין אם מכר לו שלא באחריות משום שאינו רוצה שיהא ללוקח עליו תערומת.

המוכר שדה בלי באחריות ויצאו עליה עוררים שאומרים שהשדה שלהם, אם כבר עשה הלוקח קנין חזקה אף על פי שלא פרע המעות אינו יכול לחזור בו, וי"א אפילו קנה באחריות אינו יכול לחזור בו עד שיטרפו העוררים ממנו ובית דין יכתבו לו שטר שהמוכר חייב לך, שבדין טרפו העוררים ממך השדה.

דף י"ד – ע"ב

המוכר שדה גזולה ולקחו נגזל מלוקח, לרב חייב המוכר לתת לו מעות שנתן לשדה ולשבח, לשמואל חייב המוכר רק מעות ולא שבח, והגזלן חייב בהוצאות אם הם אינם יותר משיעור השבח, רב הונא הסתפק אם הטעם שאין לו שבח מהמוכר משום שלא התנה עמו כשמכרה לו שישלם לו שבח, ולכן אם פירש לו שבח גובה גם שבח, או הטעם הוא שכיון שהשדה לא היה של המוכר נמצא שמעולם לא היה מכר ורק הלוואה וכשמשלם לו יותר מדמי המכירה נראה כריבית, וכן סובר רב נחמן.

בעל חוב שגבה שדה המשועבד לחוב מלקוחות גובה השדה עם שבח השדה [ועיין לקמן דף ט"ו.] והלוקח חוזר וגובה הקרן מנכסים משועבדים, והשבח מנכסים בני חורין מהמוכר שהרי מכירה גמורה היה ואין בזה ריבית כשמחזיר לו יותר מדמי המקח שנתן לו קודם, אבל אין הבעל חוב גובה פירות גמורים שמחוברים לקרקע ואינם צריכים לקרקע.

נגזל שמוציא שדה גזול בפירות מהלוקח, אם הלוקח לקחה בפירותיה חייב המוכר להחזיר לו הפירות מנכסים בני חורין, אם הפירות גדלו ביד לוקח חייב גזלן להחזיר לו יציאות אם אינם יותר משיעור השבח [לשיטת שמואל כנ"ל].

גזל שדה מלאה בפירות ואכלם וחפר בה בורות שיחין ומערות או לקחוה אנסים מן הגזלן מחמתו, גובה הנגזל דמי קרן השדה מנכסים משועבדים של הגזלן, והפירות מנכסים בני חורין.

דף י"ד . דלא יהיב איניש זוזי בכדי,

************** 

 

גזל שדה ואינו בעין. גביית שבח מגזלן. בע"ח גובה גם שבח. לוקח שהכיר שדה גזולה ביד מוכר. פסקי הלכות.

דף ט"ו – ע"א

גזל שדה ופירות ואין השדה בעין כגון שחפר בו בורות או לקחוה אנסים מחמת הגזלן חייב לפרוע מעות, ואם עמד בדין קודם שמכר נכסיו גובה מנכסים שמכר אחר כך כיון שהפסק בית דין יש לו קול הוא כמלוה בשטר, ואם עמד בדין גם לפירות גובה גם הפירות מנכסים משועבדים.

לשמואל שלוקח קרקע מגזלן והשביח הקרקע והוציאו נגזל מידו שאינו גובה שבח מן גזלן שנראה כריבית (עיין לעיל דף י"ד:) –

ללישנא קמא דרב יוסף אם יש לגזלן קרקע וכתב בשטר המכירה שמקבל עליו לגבות שבח ללוקח משפר נכסיו גובה הלוקח שבח מקרקע, ורק לגבות מעות אסור כיון שלקח השדה במעות והגזלן מחזיר לו מעות נראה כריבית, אבל אם מחזיר לו קרקע אינו נראה כריבית, אבל הלוואת סאה בסאה אסור אפילו יש לו קרקע שהלוואה הוא,

ללישנא בתרא דרב יוסף גובה מן המוכר אפילו מעות אם קנו מידו על השבח שמחויב משעת מכר קודם המתנת מעות.

בעל חוב שגובה מקרקע לקוחות גובה גם שבח, אם שיעור חוב הוא כדמי שדה ושבח אינו צריך הבעל חוב לשלם לו הוצאות שבח, ואם שיעור חוב אינו מגיע לדמי שדה ושבח, מחזיר לו הבעל חוב הוצאות, ודווקא בשיעבוד אפותיקי ששעבד לו לוה לגבות החוב משדה זו, אבל אם אינו אפותיקי י"א שיכול הלוקח לומר תן לי חלק בשדה כשיעור שבח, (ותלוי במחלוקות אם יש זוזי ללוקח אם יכול לסלק לבע"ח בזוזי).

דף ט"ו – ע"ב

לוה שנתן שדה במתנה והיתה משועבדת לבעל חוב, הבעל חוב גובה שדה ולא שבח, כיון שלא כתב נותן שמקבל אחריות, ואין המקבל יכול לחזור עליו לגבות השבח ואין מפסידים למקבל מתנה בדבר שלא יפסיד הבעל חוב.

לוקח שהכיר שדה גזולה ביד מוכר,לרב מוכר חייב להחזיר לו מעות ולא שבח, שכיון שהכיר בה שאינו שלו נתן לו המעות בתורת פיקדון, ומה שלא אמר בפירוש שנותן לו לשם פיקדון שסבר שלא יקבלו, לשמואל גם מעות אין לו, ונתן במתנה ולא אמר בפירוש שנתן לו לשם מתנה משום שסבר שיתבייש לקבל מתנה, ונחלקו גם במקדש אחותו אם נתן לה לשם פיקדון או לשם מתנה.

פסק הלכה בסוגיות דלעיל,בלוקח מן הגזלןולא הכיר זה שאינה שלו הלכה כרב [לעיל דף י"ד:] שיש לו מעות ושבח ולא כשמואל, ולוקח חוזר וגובה השבח ממוכר אפילו אם המוכר לא קיבל עליו שיחזיר לו השבח ולא כשמואל [דף ט"ו.] שדווקא אם קיבל עליו המוכר [עיין שם לעיל האופנים וגם לשמואל גובה שבח בקיבל עליו]. לקח מגזלן והכיר שאינה שלו הלכה כרב שמעות יש לו ושבח אין לו. אחריות טעות סופר וגובה ממשועבדים גם אם לא כתבו כן בין בשטר מלוה בין בשטר מכר ולא כשמואל [דף י"ד.] שאחריות טעות סופר רק במלוה ולא במכר.

דף ט"ו . ובע"ח טרף,

***************