לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום ראשון ט״ו טבת תשפ"ג

מסכת נדרים דף ע״ה

דף ע"ה – ע"א

משנה . האומר לאשתו כל הנדרים שתדורי מאותה שעה שאצא מכאן עד שאבא ממקום פלוני יהיו מופרים: לרבי אליעזר מופרים בקל וחומר – מה אם יכול להפר נדרים שבאו לכלל איסור, כל שכן שיכול להפר נדרים שלא באו לכלל איסור, אבל אם אמר שכולם יהיו קיימין לא אמר כלום, שכיון שעדיין לא חלו אינם חזקים שיוכל לקיימם, לחכמים גם אינו יכול להפר, שנאמר 'אשה יקימנו ואשה יפרנו' – הקיש הכתוב, שרק נדרים שחלו ובאו לכלל הקם באו לכלל הפר.

דף ע"ה – ע"ב

איבעיא בשיטת רבי אליעזר שיכול להפר קודם שנדרה – אם אינם חלים כלל, או שחלים ובטלים מיד, ונפקא מינה: נדרה היא בנזיר, ובא אחר ואמר: 'אני כמוה', שאם אינו חל – אינו נזיר, ואם חל ובטל – הרי הוא נזיר. [ואינו דומה לבשר שלמים לפניו ואמר 'זה כזה' שבהיתר הוא מתפיס – ש'זה כזה' היינו כמו שהוא עכשיו, אבל כאן אמרה 'הריני נזירה' ולכן כשאמר 'אני כמוה' משמע שמתפיס בנזירות שאמרה היא. ואינו דומה לתולה נדרו באחר שאם הותר העיקר הותר התלוי בו – שהיינו דווקא בהתרת חכם שעוקר הנדר למפרע כאילו לא היה הנדר מעולם, אבל בהפרת הבעל שאינה אלא מכאן ולהבא, בהפרת האשה לא הופר התלוי בה].

סברו להוכיח שלרבי אליעזר אינם חלים כלל, שכך משמע הקל וחומר – אם הפרה מבטלת נדרים שחלו כבר, כל שכן שמעכבת שלא יחולו, שאילו חלים ובטלים הרי חלו ואין זה קל וחומר. ודחו: גם אם חלים ובטלים שייך הקל וחומר – אם הפרה מבטלת נדרים שחלו ולא היתה הפרה עמהם, כל שכן שתפר נדרים שנולדו במומם עמהם – ההפרה שנולדה יחד עם חלות הנדר.

שנינו בברייתא שרבי אליעזר למד דינו בקל וחומר אחר: מה נדרי עצמו שאינו יכול להפר אותם אחר שכבר נדר, מכל מקום יכול להפר קודם שנדרם –  בתנאי שכל מה שעתיד לנדור יהא בטל, נדרי אשתו שיכול להפר אחר שנדרה, כל שכן שיוכל להפר קודם שנדרה. וסברו להוכיח מכך שאינם חלים כלל, בדומה לתנאי שהוא עושה קודם שנודר שגורם שלא יחול כלל הנדר. ודחו שיש לומר שאין הכוונה להשוות הדינים ממש, אלא תנאי שמתנה על נדריו גורם שלא יחול הנדר כלל [שכיון ששכח תנאו בשעת נדרו הרי זה נדר בטעות], והפרת נדרי אשתו קודם שנדרה גורם שיחול הנדר ויבטל מיד [שבזה לא שייך לומר שהנדר בטעות. ואף על פי כן שייך ללמוד הקל וחומר, שכיון שבנדרי עצמו טעות שקודם נדרו גורמת שלא יחול הנדר, אף שבאופן זה אין שייך לבטל הנדר אחר שכבר נדר – שהרי כל פתח שפותחים לו מגלה שנדר טעות, ואעפ"כ צריך שאחרים יתירו לו, כל שכן בהפרת בעל שכשנעשית אחר הנדר עוקרת אותו מכאן ולהבא, כשנעשית קודם הנדר יש לה לגרום שהנדר יבטל מיד אחר שיחול].

***************

יום שני ט״ז טבת תשפ"ג

מסכת נדרים דף ע״ו

דף ע"ו – ע"א

רבי אליעזר למד שאפשר להפר נדרי אשתו קודם שנדרה בקל וחומר – אם יכול להפר נדרים שבאו לכלל איסור, כל שכן שיכול להפר קודם שבאו לכלל איסור. ולעיל (דף ע"ה:) הסתפקו בשיטת רבי אליעזר שיכול להפר קודם שנדרה – אם אינם חלים כלל, או שחלים ובטלים מיד.

חכמים ברישא דברייתא הוכיחו שלא כדברי רבי אליעזר – מטבילה במקווה, שאף שמעלה מטומאה, אינה מצילה על הטהורים שלא באו לכלל טומאה שלא יטמאו – שאם טבל אינה מועילה לו שלא יטמא אם יגע אח"כ בטומאה. ויש גורסים שהוכיחו: אדם טהור שבלע טבעת טמאה והקיאה, עדיין היא טמאה, וא"כ מכח הוכחה שמקווה הנ"ל היינו צריכים לומר שאם בלע טבעת טהורה ונכנס לאהל המת אינו מצילה מלקבל טומאה, ובאמת כיון שבלועה היא אינה נטמאת, ומוכח שאין ללמוד ק"ו ממה שחל למה שעדיין לא חל, וכן בנדרים אין ללמוד ק"ו מנדרים שחלו לנדרים שעדיין לא חלו.

בסיפא דברייתא הוכיחו שלא כדברי רבי אליעזר – מטבילת כלים, שלדבריו יש ללמוד קל וחומר: אם מטבילים כלי טמא כדי שיטהר, כל שכן שתועיל טבילתו בעוד טהור לטהרו אם יטמא אחר הטבילה.

מדברי חכמים ברישא יש להוכיח שלדעת רבי אליעזר אין הנדרים חלים כלל – שהרי טענו שלדבריו יש ללמוד בקל וחומר שתהא טבילת אדם טהור במקווה מצילה אותו מלקבל טומאה, כשם שבנדרים מועילה ההפרה שלא יחול הנדר. ומדבריהם בסיפא משמע שלדעתו הנדרים חלים ובטלים – שהרי טענו שלדבריו יש ללמוד בקל וחומר שתועיל טבילת כלים טהורים שיטהרו אחר שיטמאו. והיינו מפני שחכמים הסתפקו בדעתו, ולכן הקשו לו על שני הצדדים, שאם סובר שמכח הקל וחומר אין הנדרים חלים כלל – קשה ממקווה, ואם סובר שהם חלים ומתבטלים – קשה מטבילת כלים.

שנינו בברייתא שרבי אליעזר הוכיח כדבריו, שלומדים קל וחומר ממה שחל למה שעדיין לא חל מטהרת זרעים –שהדין הוא שזרעים הזרועים בקרקע אינם מקבלים טומאה, והמקור לכך הוא מקל וחומר – מה זרעים טמאים כיון שזרעם בקרקע טהורים, שנאמר 'על כל זרע זרוע אשר יזרע טהור הוא', כל שכן שהזרועים ועומדים אינם נטמאים. וא"כ כן יש ללמוד לענין נדרים שאם מועילה הפרה לאחר שחל הנדר, כל שכן שתועיל קודם שחל. והוכיחה הגמרא מדמיון זה, שכשם שאין הזרעים הזרועים ועומדים נטמאים כלל, כך בנדרים לדעת רבי אליעזר אין הנדרים חלים כלל ע"י ההפרה הקודמת להם.

דף ע"ו – ע"ב

גם חכמים דורשים קל וחומר כעין זה שדרש רבי אליעזר, שהדין שאין אדם מוכר בתו לאמה כשהיא נערה נלמד מקל וחומר – מה מכרה כשהיא קטנה יוצאת בסימנים, כל שכן שאין יכול למכור זו שאינה מכורה שהביאה סימנים. [אך מדין זרעים הנ"ל (סוף ע"א) אין להוכיח שדרשו ק"ו כזה – א. אפשר שבאמת חולקים וסוברים שזרועים ועומדים מקבלים טומאה. ב. אפשר שסוברים שלזרועים ועומדים אין צריך קל וחומר, אלא נלמדים מגוף הפסוק 'על כל זרע זרוע' וגו']. ומה שחלקו על רבי אליעזר היינו מכח דרשת הפסוק 'אשה יקימנו ואשה יפרנו' – את שבא לכלל הקם בא לכלל הפר ואת שלא בא לכלל הקם לא בא לכלל הפר. [ומה שהקשו עליו ממקווה וטבילת כלים, לא היתה כוונתם להוכיח שאין לדרוש כלל קל וחומר כזה, אלא הוכיחו, שכשם שבמקווה דורשים הפסוקים להוציא מהקל וחומר, כך גם בנדרים יש לדרוש מהפסוקים להוציא מהקל וחומר].

משנה . זמן הפרת נדרים: לתנא במשנה ולת"ק בברייתא – כל אותו היום עד שתחשך, בין לקולא –  שאם נדרה בתחילת הערב, יש לו כל הערב והיום שלאחריו, בין לחומרא – אם נדרה בסוף היום, שנאמר 'ביום שמעו', והאמור 'מיום אל יום' בא ללמד שלא רק ביום מפר אלא גם בלילה. וכן הלכה. לרבי יוסי ב"ר יהודה ורבי אלעזר ב"ר שמעון – הפרת נדרים מעת לעת משעת שמעו, שנאמר 'מיום אל יום', ו'ביום שמעו' מלמד שלא נטעה ש'מיום אל יום' היינו עד יום כיוצא בו בשבוע הבא.

***************

יום שלישי י״ז טבת תשפ"ג

מסכת נדרים דף ע״ז

דף ע"ז – ע"א

הפרת נדרים בשבת שלא לצורך השבת: למשנתנו שמפירים נדרים רק בו ביום עד שתחשך – מפירים, כיון שאחר השבת אינו יכול להפר [וכן הלכה]. לסוברים שמפר מעת לעת – כיון שאפשר להפר אחר השבת לא יפר בשבת.

אין נשאלים לנדרים בשבת אלא כשהם צורך השבת, ואז נשאלים אפילו היה פנאי לשאול עליהם מבעוד יום.

שאלת נדרים בשבת לצורך השבת: סבר רב יוסף לומר דווקא ביחיד מומחה, ולא בג' הדיוטות – שדומה לדין ואין דנים בשבת, לאביי מותר גם בג' הדיוטות, כיון שמתירים בעומד ובקרובים ובלילה יש היכר שאינו דומה לדין.

דף ע"ז – ע"ב

עמידה בהתרת נדרים -לסוברים שפותחים בחרטה ואין צריך עיון מתיר אפילו מעומד, לסוברים שאין פותחים בחרטה וצריך למצוא פתח לנדר – כיון שצריך עיון ישב. [להלכה שפותחים בחרטה – לרשב"א אין צריך לישב אפילו אינו מתחרט וצריך למצוא פתח, לר"ן כשאינו מתחרט צריך לישב].

בארץ ישראל אחר שהתירו החכמים נדרו של בנו של רב הונא בר אבין, אמרו לו: לך ובקש רחמים על נפשך על שחטאת, שהנודר חוטא הוא אע"פ שהוא מקיימו.

אשה שנדרה ואמר לה בעלה: 'כל הנדרים שתדורי אי אפשי שתדורי', או 'אין רצוני שתהא נודרת מכאן ואילך', אף שמשמע שנוח לו במה שנדרה עד כעת – אין זו הקמה, ועדיין יכול להפר באותו היום. אבל אם אמר 'יפה עשית שנדרת', או 'אין כמותך', או 'אם לא נדרת מדירך אני' – הרי זה קיום. שהקמה חלה גם בלשון רמז [שהרי מועילה אפילו בלב]. ויש גורסים: שהאומר לה על נדרים שנדרה 'אי אפשי שתדורי' או 'אין זה נדר' – אין זו הפרה, שאין הפרה אלא בלשון מפורש [כשם שלא חלה הפרה בלב לחוד], אבל להקמה אין צריך לשון מפורש, ולכן מועילה גם בלשונות הנ"ל.

לא יאמר לאשתו בשבת 'מופר ליכי' או 'בטיל' כדרך שאומר לה בחול, שצריך לשנות מדרכו בחול, אלא אומר לה 'טלי ואכלי' 'טלי ושתי', ומבטל בלבו, ששניהם יחדיו מועילים כהפרה גמורה.

לבית שמאי רק בשבת מועיל ביטול הנדר בלבו יחד עם אמירת 'טלי', אך בחול מוציא בשפתיו, לבית הלל גם בחול מועיל ביטול בלב עם אמירת 'טלי'.

בעל מפר – כאמור 'אשה יפרנו', דהיינו מכאן ואילך, חכם מתיר – כאמור 'לא יחל דברו', ודרשו אבל אחרים מחילים – עושים אותו חולין שבהם שייך לשון התרה, שעוקרו ומתירו מעיקרא.

חכם שאמר בלשון בעל ובעל שאמר בלשון חכם – לא אמר כלום, שנאמר 'זה הדבר' – חכם מתיר ואין בעל מתיר, בעל מפר ואין חכם מפר. [לשון 'אין כאן נדר' 'אין כאן שבועה' – הוא לשון התרה ולא הפרה].

***************