לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום שישי י׳ אדר תשפ"ג

מסכת נזיר דף ל״ט

דף ל"ט – ע"א

סתם נזירות שלושים יום, גילח או שגילחוהו ליסטים באמצע נזירותו – צריך להמתין עד שיגדלו שערותיו שלושים יום, לפי שצריך תגלחת של מצוה כפי שראוי לגדול בסתם נזירות. [נזיר ס' יום וגילחוהו ביום הל' אינו סותר כלום, שהרי תהיה לו תגלחת של שער הגדל ל' יום].

השער מתגדל משרשו ומעיקרו, ולא שראש השער הולך וגדל, שהרי אנו רואים בזקנים ששערם מלבין, שמתחיל להלבין זקנם הסמוך לסנטר, וכן רואים בבהמות שצובעים צמרם, כשגדל הצמר, החלק הצבוע מתרחק מגוף הבהמה. ונפקא מינה בגלחו ליסטים ושיירו בו כדי לכוף ראשו לעיקרו, שכיון שניטל השער שהקדיש בשעת קבלת נזרו, צריך להמתין שיגדלו שערותיו שלושים יום.

דף ל"ט – ע"ב

נזיר שגילחוהו לסטים ביום שלושים שהוא יום מלאת נזירותו – לשיטת רבי אליעזר שהנטמא ביום מלאת סותר רק שבע יום, לומדים משם שהוא הדין כשגילחוהו ביום זה שסותר רק שבע יום, והיינו שמגלח לאחר שבע יום, שבשיעור שיער זה יש כדי לכוף ראשו לעיקרו, ויש בו חשיבות כדי שיהא נקרא גילוח. [ולחכמים – כשם שסוברים שאם נטמא ביום מלאת סותר כל הל', כך גם בגילוח סותר ל' יום, אבל גילחוהו ב' או ג' ימים אחר מלאת גם לחכמים אינו סותר אלא ז', כשם שבטומאה אינו סותר אלא ז'. עוד יש לפרש שמדובר בנטמא אחר הבאת הקרבנות קודם גילוח – לרבי אליעזר שהגילוח מעכב את סיום הנזירות, צריך להמתין ז' ימים בנזירות ואז לגלח, ולחכמים שאין הגילוח מעכב הרי כבר סיים נזירותו בהבאת הקרבנות, ואין עליו שום איסור, אלא שכדי לקיים מצות גילוח צריך להמתין ז' ימים ולגלח].

'תער לא יעבור על ראשו' – לתנא במשנה: לרבות כל המעבירים, כל שגילח כעין תער שעוקר השיער מעיקרו, כגון בזוג, ביד, בסם – עובר בלאו, וחייב מלקות אפילו על שער אחד. ורבי יאשיה הוסיף שגם אם גילח שלא כעין תער, שלא עקרו לגמרי, עובר בעשה 'קדוש יהיה גדל פרע שער ראשו'. לרבי יונתן: אינו עובר בלאו אלא בגילוח בתער, והעשה 'קדוש יהיה…' היינו שהמגלח בתער עובר גם על עשה.

לחכמים שעובר בכל גילוח כעין תער מה שכתוב 'תער' [שאם ללמדנו שרק כעין תער חייב היה צריך לכתוב 'משחית לא יעבור'] – לת"ק: ללמד שמצות גילוח נזיר טהור דווקא בתער, שאי אפשר ללמדו ממצורע, שתגלחת נזיר קלה, שמצורע טעון גילוח כל גופו ונזיר רק ראשו. לרבי: תיבת 'תער' באה ללמד שהמגלח בתער עובר שני לאוין, משום 'תער' ומשום 'לא יעבור' [ש'לא' עולה על שניהם, וכאילו נכתב 'תער לא' 'לא יעבור'], ומהנאמר בהמשך 'תער לא יעבור על ראשו עד מלאת' לומדים שגילוח טהרה הנעשה ביום מלאת אינו נעשה אלא בתער. [שאילו כת"ק שבא ללמד רק על תגלחת טהרה מדוע נכתב ה'תער' באיסור התגלחת ולא בתגלחת הטהרה].

***************

שבת קודש י״א אדר תשפ"ג

מסכת נזיר דף מ׳

דף מ' – ע"א

נזיר שהעביר כעין תער אפילו שער אחד לוקה. גילח כל הראש בכלות ימי נזירות ושייר שתי שערות – לא עלתה תגלחת. גילח רוב הראש [אף שלא כעין תער, כל שלא שייר כדי לכוף ראשו לעיקרו] – סותר ימי נזירותו, לרבי שמעון בן יהודה: כשם בשתי שערות מעכבת תגלחת מצוה, כך גילוח שתי שערות באמצע נזירות – סותר, וצריך להמתין שלושים יום.

שלשה מצוה להתגלח – נזיר מצורע ולוים, ואם גילחו בלי תער (אף שגילחו כעין תער, כגון במשחה), או ששיירו שתי שערות, לא עשו כלום.

דף מ' – ע"ב

נאמר בכהנים: 'ופאת זקנם לא יגלחו' ונאמר בישראל 'ולא תשחית פאת זקנך' – לת"ק: לומדים כהנים מישראל שאינו חייב עד שילקטנו בתער המשחית, ולא במספרים, ולומדים מכהנים לישראל שדווקא דרך גילוח חייב, ולא בהשחתה ע"י מלקט ורהיטני.

נאמר במצורע: 'והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו את ראשו ואת זקנו', 'זקנו' מיותר לדרוש שמצות עשה של גילוח מצורע דוחה לאו של גילוח כהנים, וכהן מצורע מגלח.

המקור שמצורע מגלח בתער: לחכמים – מוכח מזה שצריך יתור 'זקנו' ללמד שכהן מצורע מגלח, אף שאיסור גילוח בכהנים אינו אלא בתער, ואילו אפשר לקיים מצות תגלחת מצורע במלקט ורהיטני יכול הכהן לגלח בהם ולא לעבור על לאו. רבי אליעזר סובר שכהן עובר גם בגילוח במלקט וברהיטני, ולשיטתו לומדים שגילוח מצורע בתער מתגלחת נזיר, כפי שיבואר להלן (דף מ"א). אך אין ללמוד במה הצד מתגלחת נזיר ולויים – שהצד השווה בהם שקרבנם קבוע בין בעניים ובין בעשירים, אבל מצורע אם הוא עני מביא ציפורים.

לחכמים המקור שתגלחת מצורע בתער מיתור 'זקנו' הנאמר באיסור השחתה, שאין לומר שאין כוונת הכתוב שצריך גילוח בתער לעיכובא, אלא שאם מגלח בתער אינו עובר איסור השחתה – א. לזה אין צריך פסוק, שיש ללמוד זאת בקל וחומר מנזיר שעבר איסור במה שקיבל נזירות, ומגלח בתער, ק"ו למצורע שלא עבר על איסור. ב. במקום שאפשר לקיים עשה בלי לעבור על לא תעשה, אין עשה דוחה לא תעשה.

***************

יום ראשון י״ב אדר תשפ"ג

מסכת נזיר דף מ״א

דף מ"א – ע"א

לרבי אליעזר שאינו יכול ללמוד גילוח מצורע בתער מ'זקנו' האמור באיסור השחתה, שהרי לדעתו איסור השחתה הוא גם במלקט וברהיטני, לומד שגילוח מצורע בתער מיתור 'ראשו' האמור במצורע אחר שכבר נאמר 'יגלח את כל שערו', ללמד שאף נזיר שמוזהר 'תער לא יעבור על ראשו' (שסובר רבי אליעזר שנזיר עובר רק על גילוח בתער), אם הוא מצורע מגלח, ואילו מצורע מקיים מצוותו במלקט וברהיטני לא היה מותר לנזיר מצורע לגלח בתער, כיון שאפשר לקיים מצות גילוח בלי לעבור על לא תעשה.

חכמים לומדים מ'ראשו' האמור במצות גילוח מצורע, שהמצווה דוחה איסור הקפת פאת הראש, שאילו לא נאמר 'ראשו' היינו אומרים שהקפת כל הראש אינה הקפה האסורה, שאין הקפה אלא כשמשוה צדעיו, והשמיענו הפסוק – א. הקפת כל הראש שמה הקפה, ב. עשה של תגלחת מצורע דוחה לא תעשה של הקפת הראש. [והוא הדין שעשה של תגלחת מצורע דוחה לאו של נזיר, אף שדוחה ב' לאוין – נזיר והקפת הראש, ועשה של נזיר, כשם שדוחה לאו ועשה של גילוח כהנים].

דף מ"א – ע"ב

'ראשו' ו'זקנו' הכתובים בתגלחת מצורע:

לחכמים – 'ראשו' שתגלחת מצורע דוחה לאו של הקפת הראש, 'זקנו' שמצות תגלחת מצורע בתער.

לרבי אליעזר – 'ראשו' שתגלחת מצורע דוחה לאו של נזיר, וממילא לומדים שתגלחת מצורע בתער דווקא [ונצרך 'זקנו' ללמד שתגלחת מצורע דוחה לאו של השחתת זקן בכהנים, שאין ללמד ממה שדוחה לאו של נזיר –  שנזיר קל שישנו בשאלה, ועוד שבכהנים ריבה הכתוב מצוות יתירות. ואילו נאמר רק 'זקנו' לא היינו יודעים שתגלחת מצורע דווקא בתער].

[איסור הקפת הראש הוא אפילו בלי תער (ובזקן דווקא בתער), ואפילו אם נאמר שהאיסור דווקא בתער אין ליטול במספריים שהוא כעין תער, וכן נהגו העולם].

רבי אליעזר דרש שעשה דוחה לא – תעשה – ממה שנאמר 'גדילים תעשה לך' סמוך ל'לא תלבש שעטנז', ללמד שעשה של ציצית דוחה לאו של שעטנז. [שאין ללמוד ממה שעשה של תגלחת מצורע דוחה לאו של נזירות – שאילו לא היה לימוד מ'גדילים תעשה לך' שעשה דוחה לא תעשה לחוד, לא היינו דורשים מ'ראשו' שדוחה איסור נזירות, שהרי בנזירות יש לאו ועשה].

***************