לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום רביעי כ"ג כסלו תשפ"א

מסכת פסחים דף י"ח

דף י"ח ע"א

פרה ששתתה מי חטאת ושחטוה בעודן במעיה – לשיטת רבי יהודה בטלו במעיה שכבר אינם ראויים למי חטאת. י"מ שבטלו מטומאה חמורה של מי חטאת לטמא אדם וכלים, אבל לא בטלו מטומאה קלה לטמא אוכלין (למ"ד משקה מטמא אחרים מן התורה). וי"א שבטלו לגמרי שהוא משקה סרוח, ואין עליהם שם משקה שנאמר 'אשר ישתה בכל כלי'.

לשיטת ר"ע במאכל שני עושה שלישי בחולין.  ודרשו ממה שנאמר באוכל הנמצא באויר כלי חרס שיש בו שרץ 'יִטַמָא' (ולא נאמר 'טמא'), כדי לפרשו מלשון 'יְטַמֵא' וללמד שהשני מטמא את האחרים.

לר' יוסי בשיטת ר"ע משקה מטמא אוכל – שנאמר 'יִטַמָא' ודורשים 'יְטַמֵא' (אך ר' יוסי עצמו סובר שמשקה אינו  מטמא. להלן ע"ב). אבל משקה אינו מטמא משקה – י"א משום שהמקרא הוא 'יִטַמָא' ולא 'יְטַמֵא', ללמד שהוא טמא ואינו עושה כיוצא בו. וי"א שנאמר 'יטמא' שני פעמים, אחת באוכל שנטמא ומלמד שיטמא את המשקה (אבל לא שיטמא אוכל כיוצא בהם, שכבר נאמר 'טמא הוא'), ואחת במשקה שנטמא, ואם גם יטמא' האמור במשקין מלמד שיטמאו משקין, לא היה צ"ל שני פעמים.

משקין שנטמאו מכלי אינם מטמאים כלי לרבי יוסי ור"ש מקל וחומר, מה כלי אינו מטמא כלי, משקין הבאים ממנו אינו דין שלא יטמאו כלי. משקין הבאים מחמת שרץ מטמאין מקל וחומר, מה משקין הבאים מחמת כלי מטמאים, כ"ש משקין הבאים מחמת שרץ. אבל אינם מטמאין כלי, ש'דיו לבא מן הדין להיות כנדון'.

דף י"ח ע"ב

אוכל מטמא משקה – שנאמר 'יִטַמָא' ודורשים 'יְטַמֵא'. אבל אינו מטמא כלי, מקל וחומר, מה משקה שמטמא אוכל אינו מטמא כלי, אוכל שאינו מטמא אוכל כ"ש שאינו מטמא כלי.

אוכל אינו מטמא אוכל – א' שהמקרא הוא 'יִטַמָא' ולא 'יְטַמֵא', ללמד שאין עושה טומאה כיוצא בו. ב. שנאמר 'טמא הוא', הוא טמא ואינו עושה כיוצא בו. והדרשה הנוספת באה ללמד שגם אוכל או משקה אשר נטמא בשרץ אינו עושה טומאה כיוצא בו (ולא רק כשנטמא בכלי).

ליקוטי תוספות:

מי חטאת מתבטל רק במעי פרה ולא בפיה שאין מלאכה פוסלת אלא מלפני קידוש אבל לאחר קידוש נפסל רק בהיסח הדעת

לזכות שרה בת מרים לאה לברכה והצלחה מתוך סייעתא דשמיא בכחל הענינים.

***************

יום חמישי כ"ד כסלו תשפ"א

מסכת פסחים דף י"ט

דף י"ט ע"א

לרבי יוסי – שני אינו עושה שלישי בחולין. אבל בתרומה עושה שלישי, ונלמד בקל וחומר מטבול יום (שמותר בחולין ואסור בתרומה, שני שפסול בחולין ק"ו שעושה שלישי בתרומה). ובקודש גם רביעי פסול, ונלמד בק"ו ממחוסר כפורים (שמותר בתרומה ופסול בקודש). ואין לומר דיו כתרומה בשלישי, שכבר למדנו שלישי בקודש מן התורה, שנאמר 'אשר יגע בכל טמא' אפילו בשני.

לרבי עקיבא – שני עושה שלישי אפילו בחולין, ותרומה אינה חמורה לפסול בה גם רביעי ע"י ק"ו מטבול יום. ובקודש פסול גם רביעי שנאמר 'אשר יגע בכל טמא' אפילו בשלישי, אבל אין בה חמישי ע"י ק"ו ממחוסר כיפורים. שיש להשיב מה לטבול יום או מחוסר כיפורים שכן אב הטומאה.

הכלי מצרף מה שבתוכו לקודש – שאם נגע טומאה באוכלים המונחים בכלי מצד אחד, נטמאו האוכלים שבצד השני, אע"פ שהאוכלים אין נוגעים זה בזה. אבל לא בתרומה. י"א שדין זה הוא מדרבנן. וי"א שהוא מן התורה, שנאמר 'כף אחת', הכתוב עשה כל מה שבכף אחת.

לבונה וגחלים של קודש מקבלים טומאה אע"פ שאינם אוכלים, ש'חיבת הקודש מכשרתן' (מדרבנן).

לא גזרו חכמים על טומאת ידים במקדש. וזכות היא לנו משום הפסד קדשים(מגזירות י"ח דבר בפ"ק דשבת).

דף י"ט ע"ב

אוכל אינו מטמא כלי אפילו מדרבנן. וכן כלי שאינו אב הטומאה אינו מטמא כלי אפילו מדרבנן. אבל משקה מטמא כלי מדרבנן, גזירה משום משקה זב וזבה.

חכמים לא גזרו על ספק הרוקין שבירושלים שמא של זב הן, ואפילו אם ראינו זב עובר במקום זה. חוץ מרוק הנמצא בשוק העליון, שהטמאים היו מתקבצין שם שלא לטמא את חבריהם.

כלים הנמצאים בירושלים – בכל העיר – לא גזרו עליהם טומאה מספק והם טהורים. נמצאו דרך ירידה לבית הטבילה – טמאים. נמצאו במבואות הקטנים הסמוכים לדרך ירידה ודרך עליה של בית הטבילה – טמאים מספק. ואם ידוע שבאו מחוץ לעיר (כגון פרה שבאה חסומה לירושלים ונמצא בה מחט לאחר שחיטה), בכל אופן טמאים מספק.

מחט שנמצאת בבשר קודש – הבשר טמא ע"י שנגע במחט. ואע"פ לא גזרו על ספק כלים בירושלים – י"מ שאבדה לו מחט טמא מת והכירה בבשר. וי"מ שבאה פרה חסומה לירושלים. הסכין והידים שנגעו במחט טהורות – הידים משום שלא גזרו על טומאת ידים במקדש. והסכין: י"א משום שאם נגע בבשר, אוכל אינו מטמא כלי. ואם נגע במחט, כלי שאינו אב הטומאה אינו מטמא כלי. ולשיטת רב שהיתה מחט טמא מת, מדובר כשיש ספק אם נגעו בבשר, וספק טומאה בעזרה – שהיא רה"ר – טהור. (אבל אם בוודאי נגעו טמאים, שהמחט אב הטומאה משום חרב הרי הוא כחלל, ומטמא אדם וכלים). נמצאת המחט בפרש – הכל טהור (עי' להלן כ.).

ספק טומאה ברה"ר – טהור. ברה"י – בדבר שיש בו דעת לישאל (כגון אדם שיש ספק אם נגע בטומאה), טמא. בדבר שאין בו דעת לישאל טהור, לפי שאינו דומה לסוטה. ואם באה בידי אדם, אפילו אם הכלי שנולד בו הספק מונח בקרקע, טמא.

***************