לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום ראשון י"ב טבת תשפ"א

מסכת פסחים דף ל"ו

דף ל"ו ע"א

מצה של מעשר שני בירושלים – לרבי יוסי הגלילי אינו יוצא בו, שנאמר 'לחם עוני' מי שנאכל באנינות, ומעשר שני אסור לאונן. ואע"פ שהכתיב הוא 'עני', הקרי הוא 'עוני'. ולר"ע יוצא בו ש'מצות מצות' ריבה, והקרי של 'עוני' בא לרבות שעונין עליו דברים הרבה.

דין עיסה שנילושה ביין שמן ודבש: בלילה הראשון – אינו יוצא בו, שנאמר 'לחם עוני'. ביו"ט שני (שאר ימות החג) מחלוקת: לכתחילה – לת"ק אין לשין, אבל מקטפין בו את העיסה לאחר עריכתה. ולחכמים גם קיטוף אסור לכתחילה כמו לישה. ולר"ע לשין לכתחילה. אם לש בדיעבד – לרבן גמליאל תישרף מיד, שקרובה וממהרת להחמיץ ואי אפשר לשומרה (ואע"פ שמי פירות אין מחמיצין, היינו שאינו חמץ גמור לחייב כרת אלא חמץ נוקשה). לחכמים אם לש תאכל, שאפשר לשומרה (ע"פ רש"י ומאירי).

אין לשין את העיסה בחלב, ואם לש כל הפת אסורה מפני הרגל עבירה, שלא יאכלנה עם בשר. ומעט כעין של שור מותר, לפי שאינו משהה אותה אלא אוכלה מיד.

אין לשין עיסה של פסח בפושרין, לפי שממהרין להחמיץ. ובמצה של מנחות מותר, שאין לשין אותה אלא בעזרה שהיא מקום זריזין. אבל אין לותתין חטין של מנחות, לפי שאינה במקום זריזין. חוץ ממנחת העומר שלותתין אותה, לפי שהיא קרבן ציבור (וכל עסקיה נעשית ע"פ בית דין).

דף ל"ב ע"ב

אינו יוצא במצה של ביכורים, שנאמר 'בכל מושבותיכם תאכלו מצות', וביכורים אינה נאכלת אלא בירושלים. אבל במעשר שני יוצא – לר' עקיבא – ש'מצות מצות' ריבה, והריבוי בא למעשר שני ולא לביכורים, לפי שיש למעשר שני היתר בכל מושבות, שאם נטמא פודין אותו אפילו בירושלים ואוכלים אותו בכל מקום.

אונן – אסור במעשר שני (שנאמר 'לא אכלתי באוני'), ומותר בתרומה (שנאמר 'וכל זר', זרות אמרתי ולא אנינות). וביכורים – לת"ק אסור שהוקש למעשר, ולר"ש (ור"י הגלילי) מותר שהתורה קראה 'תרומה'.

זמן הבאת ביכורים: קודם עצרת – אינו מביא, ששתי הלחם מתירים הבאת ביכורים. מעצרת עד החג – מביא וקורא, שנאמר 'ושמחת בכל הטוב', ובזמן זה של לקיטה הוא שמח במעשיו. מהחג ועד חנוכה – מביא ואינו קורא, שאינו זמן שמחה. מחנוכה ואילך אינו מביא, שנאמר 'מארצך' וכבר כלו לחיה מן השדה.

לחם עוני – פרט לחלוט ואשישה (גדולה וחשובה). אבל א"צ פת קיבר, ש'מצות מצות' ריבה אפילו כמצות של שלמה שהיו עשויות מסולת נקיה.

ליקוטי תוספות:

א.   האוכל נבלה ביום הכיפורים, למאן דאמר שסובר שאין איסור חל על האיסור לא חל על הנבילה איסור אכילה של יום הכיפורים .לרש"י, משום שאיסור אבר מן החי קודם. לתוספות, משום שאיסור שאינו זבוח קודם ואין איסור חל על איסור.

***************

יום שני י"ג טבת תשפ"א

מסכת פסחים דף ל"ז

דף ל"ז ע"א

'לבית שמאי אין אופין פת עבה בפסח ולב"ה אופין' – לרב הונא נחלקו לענין חמץ, שבית הלל מתירים פת שעוביה עד טפח, כמו שמצינו בלחם הפנים. לרב יוסף נחלקו לענין פת מרובה בכל יו"ט, שלבית שמאי אסור משום טירחא שלא לצורך, ולב"ה מותר (שהפת נאפית יפה בזמן שהתנור מלא. רש"י ביצה כב:). אבל לענין חמץ הכל מודים שלא התירו אפילו טפח רק בלחם הפנים (שנעשית בזריזין, והיא פת עמילה, ונאפית ע"י עצים יבשים בתנור של מתכת חם).

אין עושין לכתחילה מצות מצויירות בפסח, שהאשה שוהה עליה ומחמיצה. ואפילו בדפוס שעושים אותה מהר אסור. י"א שהאיסור רק לנחתומין שמקפידים על נויין, אבל של כל אדם מותר. וי"א שהאיסור לכל אדם, אבל נחתומין שיש להם דפוסין ורגילים בדבר מותרים. לרבי יוסי מותר לצייר ברקיקין דקין שאין ממהרין להחמיץ, ואסור לצייר את העבים שמחמיצין בשהיה מועטת.

מעשה אילפס: לריש לקיש, אם הדביק את הלחם ולבסוף הרתיח פטור מחלה ואינו יוצא בה למצה, שאין נקרא 'לחם' אלא האפוי בתנור. ואם הרתיח ובסוף הדביק כעין מעשה תנור, חייב בחלה ויוצא בה למצה. לרבי יוחנן נקראים לחם בכל אופן, ורק אם עשאן בחמה פטור מחלה.

מדומע פטור מחלה, שנאמר 'תרימו' ולא שכבר היה תרומה.

מצה שאינה אפויה כל צרכה, אם פורסה ואין חוטין נמשכין הימנה יוצא בה. וכן לענין לחמי תודה, שאם שחט הזבח לאחר שנאפית כשיעור זה, קידש הלחם והתודה כשירה.

דף ל"ז ע"ב

עיסה העשויה מקמח שע"ג מים רותחין או מרותחין שע"ג קמח – י"א שפטור מחלה וי"א שחייב. ולחכמים אם עשאן באילפס פטור, ואם עשאן בתנור חייב (שאין לחם אלא האפוי בתנור, כשיטת ריש לקיש לעיל).

מעשה אלפס שחזר ואפאו בתנור – לת"ק נקרא לחם, ולר' יהודה אין לחם אלא האפוי בתנור מתחילה, שנאמר 'ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד', לחם האפוי בתנור אחד קרוי לחם. (ולשיטת ר' יוחנן נחלקו ת"ק ור' יהודה במעשה אלפס).

בין כשהדביק את הלחם בתוך האלפס והרתיח מבחוץ, ובין כשהדביק מבפנים ואבוקה כנגדו, נקרא 'מעשה אלפס' ותלוי במחלוקת ר' יוחנן וריש לקיש

ליקוטי תוספות:

א.     פת מרובה שמותר לבית הלל ביום טוב ,היינו למלאות תנור מלא ככרות אע"פ שאינו צריך אלא לכיכר אחת אבל לא למלאות פעם אחרת

ב.      מעשה אילפס: ר"ח פסק כריש לקיש שפטור מחלה ,ור"י פסק כרבי יוחנן.

ג.        מעשה אילפס על ידי משקה מודה רבי יוחנן שאינו נקרא לחם ופטור מחלה ומלברך המוציא ואינו יוצא ידי חובתו בפסח.והנ"מ בלילה רכה,אבל בלילה לכו"ע הוי לחם. .

***************