לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שישי ב' שבט תשפ"א

מסכת פסחים דף נ"ה

דף נ"ה עמוד א'

האם חיישינן ליוהרא, נחלקו בזה רשב"ג וחכמים, ונפק"מ האם מותר לכל אדם לעשות עצמו כתלמיד חכם ולא לעשות מלאכה בתשעה באב במקום שעושים, וכן האם מותר לחתן לקרות קריאת שמע בלילה הראשון, לרבי יוחנן – שני הדינים שוים ובשניהם סבר אחד מהם שמותר והשני סבר שאסור. לרב שישא בדר"א – לחכמים חיישינן ליוהרא במלאכת תשעה באב, שכו"ע עושין מלאכה והוא לא, אבל בקריאת שמע שכו"ע קוראים והחתן כמותם אינו נראה כיוהרא. ולרשב"ג במלאכת תשעה באב לא חיישינן ליוהרא, שיאמרו שאין לו מלאכה, אבל בקריאת שמע חוששים ליוהרא, שאנן סהדי שאינו יכול לכוין.

משנה. ביהודה היו עושין מלאכה בערב פסח עד חצות ובגליל לא, לר"מ תלוי במנהג המקומות ובמקום שנהגו שלא לעשות אסורים משום שהחמירו על עצמם, לרבי יהודה בגליל לא עשו מלאכה משום שסברו שאסור מן הדין.

ליל י"ד במקום שנהגו איסור מלאכה בערב פסח – לבית שמאי אסור במלאכה, ולבית הלל האיסור הוא רק מהנץ החמה

המנכש בי"ג ניסן ונעקרה השיבולת מידו,  שותלה במקום טיט כדי שתמהר ליקלט (ולא במקום הגריד – יבש), שהעומר מתיר את הנשרשים וזריעה נקלטת לג' ימים, לרבא ורב אשי הוא הדין בי"ד במקומות שעושין מלאכה קודם חצות, שיש ג' ימים עד העומר על ידי תרי מקצת היום ככולו (י"ד וט"ז), ולרבינא לכו"ע אסור בי"ד, שלא אמרינן תרי מקצת היום ככולו.

משנה. יש מלאכות המותרות בערב פסח קודם חצות גם במקומות שאינם עושים מלאכה, לר"מ כל מלאכה שהתחיל קודם י"ד גומרה בי"ד, אם היא צורך המועד, אך לא יתחיל בי"ד אע"פ שיכול לגומרה בי"ד ואפילו היא מלאכה קטנה.

דף נ"ה – עמוד ב'       

לחכמים ג' אומניות עושין מלאכתן בערב פסח גם במקומות שנהגו שלא לעשות מלאכה, החייטים והספרין והכובסין, והטעם הוא מפני שיש להם היתר בחול המועד החמור מערב פסח, שהדיוט מותר לתפור במועד, ובי"ד מקילים גם לחייט אומן, ומספרים ומכבסים בי"ד לכל אדם, כיון שבחוה"מ יש היתר בזה לבא ממדינת הים וליוצא מבית האסורים.

לרבי יוסי בר יהודה אף הרצענין  מותרים בעשיית מלאכתם ערב פסח, שכן עולי רגלים מתקנים מנעליהם בחולו של מועד, ולחכמים אסורים, שלא ילפינן היתר שתחילת מלאכה לעשות מנעלים חדשים ממה שהתירו לתקנם.

מושיבין שובכין ליונים ומושיבין תרנגולים לחמם ביצים בי"ד, ותרנגולת שברחה – אף בחולו של מועד מחזירים אותה למקומה, ואם מתה מושיבין אחרת תחתיה שדבר האבד הוא.

תרנגולת שברחה מחזירין, דווקא תוך ג' למרדה שלא עבר חמימותה, ולאחר ג' ימי ישיבתה שנשתנו הביצים, ואם לא יחזירה יפסידם לגמרי, אבל תוך ג' ימי ישיבה שנשתנו קצת ומוכרם בזול, לרב הונא אין מחזירין, שלהפסד מועט לא חששו, ולרב אמי מחזירין, שחוששין גם להפסד מועט.

זבל שבחצר – בי"ד מוציאים לאשפה, ובחוה"מ מסלקים לצדדים. ולרבא אם נתקלקלה החצר כולה ונעשית כרפת, עד שאין מקום לסלק לצדדים, גם בחוה"מ מוציאים לאשפה.

מוליכים כלים לבית האומן – רק בי"ד, אך בחוה"מ אסור.

מביאין כלים מבית האומן – בי"ד אפילו שלא לצורך המועד, אבל בחוה"מ מותר רק לצורך המועד,  ואם אין לאומן מה לאכול משלם לו ומניח הכלי אצלו, ואם חושש שיגנב שם או שאינו מאמינו, מפנם לחצר אחרת, ואם גם שם יש חשש גניבה – מביאם בצנעה לתוך ביתו.

ליקוטי תוספות:

א. בתענית ציבור מותר לרחוץ כל גופו בצונן.

אסור לתקן מנעלים בחול המועד שלא התירו אלא לעולי רגלים, ואינו דבר האבוד שיכול לקנות חדשים

***************

שבת קודש ג' שבט תשפ"א

מסכת פסחים דף נ"ו

דף נ"ו – עמוד א'

משנה. ששה דברים עשו אנשי יריחו על שלשה מיחו בידם ועל שלשה לא מיחו. שלשה שלא מיחו:

א. מרכיבין דקלים כל יום י"ד ניסן, (שסברי לאו מלאכה חשובה היא. רש"י מנחות עא.).

ב. כורכין את שמע, י"א שלא היו מפסיקים בין קבלת עול מלכות שמים שבפסוק ראשון לפסוק ואהבת, י"א שלא היו אומרים ברוך שם כמל"ו (לגירסא אחרת שהביא רש"י – שהיו אומרים בשכמל"ו בקול רם), י"א שלא היו מפסיקים בין היום לעל לבבך.

ג. גודשין לפני העומר,  שלא חששו שיבואו לאכול ממנו, כיון שבדילי מיניה כל השנה (וקצירה מותרת, שתבואה של יריחו תבואת עמקים היא, ואינה כשירה למנחות).

שלשה שמיחו: 

א. מתירים בהנאה ענפים  שגדלו מאילנות שהקדישו אבותיהם. ומיחו בהם חכמים, שהגם שאין מעילה בגידולים, מכל מקום אסורים.

ב. פורצין פרצות בגינותיהם ופרדסיהם  להאכיל לעניים בשבתות ויו"ט בשני בצורת פירות שנפלו מן האילנות בשבת, ומיחו בהם חכמים, משום מוקצה, או משום שמא יעלה ויתלוש.

ג. נותנין פאה מן הירק, ומיחו בהם חכמים משום שמן הדין אינם חייבים בפאה, ולכן חייבים במעשר, ומכשילים את העניים לאכלן בלא לעשרן.

ששה דברים עשה חזקיה, על ג' הודו לו – גירר עצמות אביו במיטה של חבלים, שיתגנה על רשעו. כיתת נחש הנחושת לפי שהיו טועים אחריו. גנז ספר רפואות לפי שהיו החולים מתרפאים מיד ולא היה לבם נכנע. על ג' לא הודו לו – קיצץ דלתות היכל ושיגרן למלך אשור. סתם מי גיחון העליון, שהיה לו לבטוח בהקב"ה. עיבר ניסן בניסן, ואין מעברים השנה אחר שנכנס ניסן.

ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד – אומרים בחשאי כיון שרק יעקב אבינו אמרה ולא משה רבינו, ובמקום חשש תרעומת המינים אמרו בקול רם.

שלשה דברים שלא מיחו חכמים באנשי יריחו  פליגי רבי מאיר ורבי יהודה אם עשו ברצון חכמים.

 דף נ"ו – עמוד ב'

מחלוקת אנשי יריחו וחכמים בהיתר פירות הנושרים בשבת ויו"ט – לעולא אר"ל פליגי בתמרים התלושים ומונחים בראש הדקל (מכבדות), אי חיישינן שמא יתלוש מן המחוברים המצויים שם, אבל בכיפין שהם נמוכים ואין שם תמרים המחוברים, כיון שליכא למיחש לתלישה לדברי הכל מותר. לרבין אר"ל פליגי בכיפין, אם מוכן לעורבים הוי מוכן לאדם, ובמכבדות דברי הכל אסור שמא יתלוש.

מוכן לאדם אינו מוכן לכלבים, ולכן בהמה שנתנבלה בשבת אסורה לכלבים, כיון שהיתה ראויה לאדם בין השמשות.

כללים לחיוב פאה: 1. שיהא ראוי לאכילה. 2. מקפידים עליו לשומרו, פרט להפקר. 3. גידולו מן הארץ, פרט לכמהין ופטריות. 4. לקיטתן כאחת, פרט לתאנים. 5. מכניסו לקיום, פרט לירק.

מכניסו לקיום ע"י דבר אחר,  כגון עלי לפתות שמכניסין אותן לקיום ע"י האימהות, לאנשי יריחו שמיה קיום, וחייב בפאה, לחכמים לאו שמיה קיום ופטור.

ליקוטי תוספות:

מחלוקת בשל מכבדות וכיפין:לרש"י מיירי בנתלש ביום טוב ולתוספות מיירי בתלוש כבר מערב יום טוב.

***************