לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום ראשון ח' ניסן תשפ"א

מסכת פסחים דף ק"כ

דף ק"כ – עמוד א'

מצה בזמן הזה – לרבא הוא מדאורייתא, שנאמר 'בערב תאכלו מצות', אבל מרור הוא מדרבנן שהוקש לפסח, שנאמר 'על מצות ומרורים יאכלוהו'. לרב אחא בר יעקב גם אכילת מצה מדרבנן מהיקש זה, והפסוק 'בערב תאכלו מצות' מלמד על טמא ומי שהיה בדרך רחוקה, שחייבים באכילת מצה אפילו שפטורים מקרבן פסח.

אכילת מצה היא חובה רק בליל ראשון, בזמן שבית המקדש קיים מהפסוק 'על מצות ומרורים יאכלוהו', ובזמן הזה מהפסוק בערב תאכלו מצות (כשיטת רבא), אבל בשאר ימי הפסח רשות היא – אף על פי שנאמר 'שבעת ימים תאכל מצות' – לפי שיום השביעי יצא מכלל החיוב שנאמר 'ששת ימים', ומלמד על הכלל כולו – כל ימי הפסח – שאין בהם חיוב לאכול מצה.

דף ק"כ – עמוד ב'

משנה . ישנו מקצת מבני החבורה – לתנא קמא יאכלו, אבל אם ישנו כולם לא יאכלו מדרבנן, לפי שהסיחו דעתם מלאכול עוד ונראה כאוכל את הפסח בשני מקומות. והוא הדין במצה באחרונה בזמן הזה שהוא זכר לפסח. ולרבי יוסי אם נתנמנו מקצתם יאכלו, ואם נרדמו לא יאכלו. ומה נחשב למתנמנם ? שקוראים לו ועונה כן או לא, ואפילו שאינו יכול להשיב סברא.

הפסח לאחר חצות לרבי אלעזר בן עזריה מטמא את הידיים מדרבנן לפי שהוא נותר, ולרבי עקיבא אינו נותר עד הבוקר.

הפסח נאכל לרבי אלעזר בן עזריה עד חצות, שנאמר 'ואכלו את הבשר בלילה הזה', ולומדים בגזירה שווה ממה שנאמר 'ועברתי בארץ מצרים בלילה הזה' שהוא בחצות. ולרבי עקיבא אוכל עד עלות השחר, שנאמר 'בחיפזון' עד שעה שנחפזו לצאת, והיינו בבוקר.

אכל מצה בזמן הזה לאחר חצות לרבי אלעזר בן עזריה לא יצא ידי חובתו, משום שאכילת מצה בלילה הראשון הוקש לפסח.

***************

יום שני ט' ניסן תשפ"א

מסכת פסחים דף קכ"א

דף קכ"א – עמוד א'

פיגול מטמא את הידיים מדרבנן, כדי למנוע את הכהנים החשודים לפגל בכוונה, כדי להפסיד את הבעלים, ויאמרו שוגגים היינו.

הנותר מטמא את הידיים מדרבנן, כדי שלא יתעצלו הכהנים והישראלים באכילת הקרבן.

שיעור בשר המטמא את הידיים בפיגול ונותר – נחלקו רב הונא ורב חסדא אם בכזית, וכשיעור איסור אכילת פיגול ונותר, או בכביצה, שהוא שיעור טומאת אוכלים.

כל הקרבנות זורקים דמם מרחוק שתי מתנות שהן ארבע על קרנות המזבח, חוץ מחטאת שמתנותיה ניתנות באצבע על הקרנות. ודם פסח – במתנה אחת ניתן, ולרבי ישמעאל ורבי עקיבא נותנים מתנה זו בשפיכה בנחת קרוב למזבח (שעומד על היסוד ונותן), ולרבי יוסי בזריקה כנגד היסוד.

בירך על אכילת החגיגה ('בא"י וכו' לאכול הזבח'), לא נפטר מלברך על אכילת הפסח ('בא"י וכו' לאכול הפסח'), כיון שחגיגה בזריקה ופסח דווקא בשפיכה ואין זריקה כשירה בו אף בדיעבד, ולכן לא מהני ברכה של קרבן שדמו בזריקה.

בירך על אכילת הפסח, לרבי ישמעאל נפטר מברכה על החגיגה, כיון שסובר שהניתנין בזריקה [כגון חגיגה] שנתן דמן בשפיכה יצא, ולרבי עקיבא לא נפטר מלברך על החגיגה, כיון שסובר שהניתנין בזריקה אינו יוצא אם נתנן בשפיכה.

דף קכ"א – עמוד ב'

בפדיון הבן, האב מברך שתי ברכות 'על פדיון הבן' ו'שהחיינו', ואין הכהן מברך 'שהחיינו' על ההנאה שבאה לידו.

הדרן עלך מסכת פסחים ודעתן עלך מסכת פסחים

***************