לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום ראשון י"ג תמוז תש"פ

מסכת שבת דף קכ"א

דף קכ"א ע"א

נכרי שבא לכבות – אין אומרים לו כבה, שאמירה לעכו"ם שבות. ואין אומרים לו אל תכבה, שהישראל אינו מוזהר על שביתתו. קטן שבא לכבות – מוחין בידו, שאנו מצווים על שביתתו. וגם למאן דאמר קטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווים להפרישו, כשעושה בשביל אביו צריך להפרישו, אבל נכרי מתכוין להנאת עצמו שיודע שלא יפסיד.

בדליקה התירו לומר בפני הנכרי 'כל המכבה אינו מפסיד'.

כופין קערה על הנר כדי שלא תאחוז בקורה (ובלבד שלא יכבה הנר). וכן על צואת קטן, ועל עקרב שלא תישך. רבי יוחנן בן זכאי נסתפק, אם הכופה כלי על עקרב שלא רץ אחריו חייב חטאת משום צידה או לא.

דף קכ"א ע"ב

צואת קטן – מותר לטלטלהמשום שהיא מוכנת לכלבים, ואע"פ שהיום נולדה, כיון שדרכו של קטן בכך, דעתו שכאשר תבוא יאכילנה לכלבים. וכן מים ממעינות ומנהרות המושכין מותרים בטלטול אע"פ שלא היו כאן מע"ש משום שדרכם בכך.

צואת תרנגולים מוקצה היא, שאינה ראויה לכלבים. ואם היא בבית או בחצר מותר להוציאה בידים משום גרף של רעי, ואם היא באשפה שבחצר כופין עליה כלי שלא יתלכלך בה הקטן.

בעלי חיים ההורגין: אם רצו אחריו – מותר להורגן בשבת משום פיקוח נפש. לא רצו אחריו – לרבי יהודה הסובר מלאכה שא"צ לגופה חייב עליה, אסור להורגן מן התורה, ולרבי שמעון אסור רק מדרבנן שהיא מלאכה שא"צ לגופה, וחמשה מזיקים מותר להרוג אפילו מדרבנן, זבוב שבמצרים, צירעה שבנינוה, עקרב שבחדייב, נחש שבארץ ישראל, וכלב שוטה בכל מקום.

ההורג נחשים ועקרבים בשבת – י"א שאין רוח חסידים נוחה הימנו, שאין הגון בעיניהם מה שעשה. וי"א שאין רוח חכמים נוחה מאותן חסידים השונאין אותו על כך, שיפה עשה ההורגם, ואע"פ שאין מזיקין עכשיו, סופן להזיק בשעת כעסן.

נזדמנו לו נחשים ועקרבים – הרגן, בידוע שזימן לו הקב"ה שיאבדן לפי שהיו עתידות להזיק וגלגלו זכות ע"י זכאי. לא הרגן והיו נישופין בו, בידוע שנזדמנו להרוג אותו לפי שחטא, אלא שנעשה לו נס מן השמים.

נחש ועקרב דורסו לפי תומו, משום שדבר שאינו מתכוין אסור לרבי יהודה רק מדרבנן, ולענין מזיקין לא גזרו.

***************

יום שני י"ד תמוז תש"פ

מסכת שבת דף קכ"ב

דף קכ"ב ע"א

פמוטות קטנים הניטלין בידו אחת, וקרונות קטנות שניטלין באדם אחד מותר לטלטלן בשבת. אבל גדולות שקובע להן מקום אסור.

גוי שהביא יין החתום בחותם אחד לר' אליעזר מותר לשתותו. רבי חנינא התיר יין שהובא לבית רבי בחותם אחד, ונסתפקו אם סובר כרבי אליעזר, או שמא יין המובא לנשיא השולט ע"פ המלכות מותר לדברי הכל משום שהגוי ירא ממנו.

גוי שהדליק נר, או מילא מים מבור ברה"ר להשקות את בהמתו, או שעשה כבש לירד מן הספינה, מותר לישראל להשתמש בו. ואם עשה בשביל ישראל, אסור.

מעמיד אדם בהמתו לרעות ע"ג עשבים מחוברים בשבת, ואין גוזרים שיתלוש ויאכילנה. אבל לא ע"ג מוקצה, שמא יטול בידו ויאכיל. ואם אינו קרוב לעשבים, אלא שעומד בפניה כדי שלא תפנה למקום אחר והיא הולכת מעצמה ואוכלת, מותר.

גוי המכיר את ישראל שליקט עשבים או מילא מים מבור – אפילו אם עשה לעצמו, אסור לישראל להשתמש בו. לאביי – דווקא אם היה הישראל בפניו, שחוששין שנתכוון גם בשביל הישראל. לרבא בדבר שהוא 'נר לאחד נר למאה' מותר גם בפניו, ורק בעשבים או מים אסור לפי שמרבה בשבילו.

עיר שישראל וגויים דרין בתוכה והיתה בה מרחץ המרחצת בשבת – אם הרוב גויים, רוחצים בה במוצאי שבת מיד. אם הרוב ישראל, ימתין בכדי שיחמו חמין שלא יהנה ממעשה שבת. ואע"פ שלא חיממו בפני הישראל, וגם 'חימום לאחד כחימום למאה' שהרי מחממין בבת אחת, מ"מ עיקר חילול השבת נעשה בשביל הרוב.

נר הדלוק במסיבה – אם רובם ישראל אסור ליהנות ממנו שמדליקין אותו בשביל הרוב, וגם מחצה על מחצה אסור שמא הדליקוהו בשביל מחצה ישראל, ואם רובם גויים מותר.

דף קכ"ב ע"ב

פרק כל הכלים

דלתות הכלים ניטלים בשבת גם אם נתפרקו בחול, אבל דלתות הבית שנתפרקו אינם ניטלין, שדלתות הכלים כלי הן אגב אביהן, ודלתות הבית אינן מוכנות לטלטול שאינם כלי.

נוטל אדם קורנס לפצע אגוזים וקרדום לחתוך דבילה וכו' – בגמרא (קכג.) יתבאר אם מדובר בכלי שמלאכתו לאיסור ומותר לצורך גופו, או בקורנס המיוחד לאגוזים.

דלת של שידה תיבה ומגדל: לאביי – למ"ד אין בנין וסתירה וכלים מותר לסלקו בשבת מן הציר ולהחזירו. לרבא מותר לסלקו, אבל אסור להחזירו מדרבנן גזירה שמא יתקע בחוזק וחייב משום מכה בפטיש.

דלת לול של תרנגולים אסור לסלקו מן הציר ולהחזירו, שהוא מחובר לקרקע ויש בניין וסתירה בקרקע.

***************