לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום ראשון י"ט אב תש"פ

מסכת שבת דף קנ"ו

דף קנ"ו ע"א

לרבי אסור לגבל שתיתא (הנעשה מקמח קליותעם שמן ומים) אם היא עבה, ואפילו בשינוי, ולרבי יוסי ב"ר יהודה מותר ע"י שינוי, כגון שמגבל מעט מעט. ושתיתא רכה מותר לדברי הכל ע"י שינוי, כגון שנותן את השתית ואח"כ את החומץ (ולא להיפך כדרך שעושה בחול).

לוי אסר לגבל מורסן אפילו ע"י שינוי, ורב התיר ע"י שינוי, כגון שמערבו ע"י הולכת המקל שתי וערב, ואם לא נתערב יפה מנערו בכלי.

מותר ליטול מתוך כלי שלפני בהמה, וליתן לפני חברתה.

לרב מנשיא נותנים בשבת לפני בהמה מדה אחת שרגילין ליתן לה בחול, וכן שתי מדות לפני שתי בהמות, אבל לא יתן שלש מידות לפני שתי בהמות, שטורח שלא לצורך. ולרב יוסף מותר ליתן לפני בהמה אפילו קב או קביים, ולעולא אפילו כור או כוריים.

לרבי יהושע בן לוי מזל יום הלידה גורם על האדם: אם נולד ביום ראשון – יהיה שלם וראש, או לטוב או לרע, כיום ראשון שהוא ראש למעשה בראשית. נולד ביום שני – יהיה רגזן ויבדל מבני אדם, שביום זה נבדלו המים. נולד בשלישי – יהיה עשיר ונואף, שבו נבראו עשבים הממהרים לגדול ולצמוח. נולד ברביעי – יהיה חכם ובעל זיו פנים, שבו נבראו מאורות, ונאמר 'ותורה אור'. נולד בחמישי – יהיה בעל גמילות חסדים, שבו נבראו דגים ועופות הניזונים בחסדו של הקב"ה. נולד בשישי – יהיה מחזר אחר המצוות, שדרך בני אדם בע"ש לחזר אחר מצות שבת. נולד בשבת – ימות בשבת, משום שחיללו עליו שבת, ויהיה פרוש וקדוש שנאמר בשבת 'ויקדשהו'.

לרבי חנינא מזל האדם תלוי בשעה שנולד: נולד בשעה של חמה – יהיה בעל זיו (כשמש המאירה), ויאכל וישתה משלו, וסודותיו יהיו גלויים, ואם יגנוב לא יצליח. נולד בשעה של כוכב נוגה – יהיה עשיר ונואף, שהאש תלוי באותו מזל. נולד בשעה של כוכב – יהיה בעל זיו וחכם, שהכוכב הוא סופר של מזל חמה ומצוי אצלו תמיד. נולד בשעה של לבנה – יהיה סובל חולאים, בונה וסותר סותר ובונה, אוכל ושותה משל אחרים, סודותיו יהיו מכוסין, ואם יגנוב יצליח. נולד בשעה של שבתאי – יתבטלו מחשבותיו, וי"א שמחשבות של אחרים עליו יתבטלו. נולד בשעה של צדק – יהיה בעל צדקה. בשעה של מאדים – יהיה שופך דם, או שיהיה אומן המקיז דם, או הורג נפשות, או שוחט, או מוהל, ולאביי גם מנהיג המעניש את העוברים על דבריו.

לרב חנינא – יש מזל לישראל. לרבי יוחנן ולרב – אין מזל לישראל (שעל ידי תפילה וזכות משתנה מזלו לטובה).

דף קנ"ו ע"ב

'וצדקה תציל ממות' – ולא ממיתה משונה, אלא ממיתה עצמה.

בגמרא הוכיחו שאין מזל לישראל א. מדברי שמואל, שחוזה בכוכבים אמר על ישראל אחד שישכנו נחש, ושמואל אמר שיועיל לו תפילה, וניצל בזכות מצוה שעשה עם עני אחד. ב. מבתו של ר"ע שאמרו עליה החוזים שתמות ביום חופתה, וניצלה ע"י שנתנה מנתה לעני. ג. מר"נ בר יצחק שאמרו החוזים לאמו שיהיה גנב, והזהירה אותו שיכסה תמיד את ראשו כדי שיהיה לו יראת שמים, ויבקש רחמים שלא ישלוט בו יצר הרע, יום אחד נתגלה ראשו וגבר עליו יצרו, וחתך בשיניו אשכול מדקל שלא היה שלו.

מחתכין דלועין תלושין לפני בהמה, אע"פ שסתמן עומד למאכל אדם, וכן מחתכין נבלה לפני הכלבים, אע"פ שנתנבלה בשבת ובבין השמשות היתה עומדת לאדם (כר"ש). ולרבי יהודה אסור אם נתנבלה בשבת. לעולא ולרב הלכה כרבי יהודה, וללוי ושמואל ולזעירי ולרבי יוחנן הלכה כרבי שמעון.

בהמת קדשים שמתה, לא יזיזנה גם לרבי שמעון, לפי שאסורה בהנאה ואינה ראויה אפילו לכלבים.

***************

יום שני כ' אב תש"פ

מסכת שבת דף קנ"ז

דף קנ"ז ע"א

אין מבקעין ביו"ט עצים מן הקורות העומדות לבנין, ולרבי יהודה גם לא מן הקורה שנשברה ביו"ט משום שבבין השמשות לא עמדה לכך.

מתחילין להסיק מערימת התבן ביו"ט – לר"ש מכל תבן, ולר' יהודה דווקא מתבן סרוח שעומד להסקה. אבל אין מסיקין עצים מן המוקצה – לר' יהודה כגון שהניחם אחורי ביתו והקצם לימות הסתיו, ולר"ש רק אם עומדים לבנין שהן מוקצין מחמת חסרון כיס.

י"א בכל השבת כולה הלכה כרבי שמעון חוץ ממוקצה מחמת מיאוס שאסור כרבי יהודה, וי"א שגם בזה הלכה כר"ש, ורק מוקצה מחמת איסור – כגון נר שהדליקו באותו שבת – אסור. ומודה ר"ש במוקצה מחמת חסרון כיס שהוא אסור.

נשאלים לחכם בשבת נדרים שהן לצורך השבת, ואפילו אם היה לו פנאי לשאול מערב שבת. מפירין נדרים – בעל לאשתו – בשבת. ללשון א' בגמרא דוקא נדרים שהן לצורך שבת. וללשון ב' נחלקו תנאים, י"א שבעל מפר מעת לעת, ולשיטתו מפירים רק לצורך השבת, ומה שאינו לצורך שבת יפר במוצ"ש עד שיעבור מעת לעת מזמן הנדר. וי"א שבעל מפר עד שתחשך, ולשיטתו מפירים בשבת גם שלא לצורך שבת, שאם לא יפר היום לא יוכל להפר משתחשך.

פוקקין פקק החלון בשבת, ומודדין את המקוה אם יש בה שיעור, ואת המטלית שנטמאה אם יש בה שלש על שלש אצבעות, וקושרין לכתחילה קשר שאינו של קיימא, ומודדין להתלמד על דבר הוראה בשבת.

דף קנ"ז ע"ב

מעשה במת שהיה בשביל קטן בין שתי בתים, וגיגיתסדוקה היתה מונחת על גביהן, והמת היה מונח תחת הגיגית נגד הסדק, ופקקו את החלון של אחד מן הבתים בכלי חרס – קודם המיתה – שאם אין בסדק פותח טפח, הטומאה יוצאת דרך החלון לצד השני, ובדקו במין כלי חרס את הסדק אם הוא פותח טפח, וקשרוהו בגמי שלא יהא קשר של קיימא. ולמדנו מזה, שפוקקין פקק החלון בשבת, ומודדין מדידה של מצוה, וקושרין קשר שאינו של קיימא.

מותר למדוד בשבת מדידה של מצוה. ומדידה שאינה של מצוה אסור, ואם הוא מתעסק בעלמא ואינו מתכוון לשם מדידה, מותר.

***************