לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שישי כ"א אייר תש"פ

מסכת שבת דף ע'

דף ע' ע"א

הטעם שבשגגת שבת וזדון מלאכות חייב אחת, ובשגגת מלאכות וזדון שבת חייב על כל מלאכה – לרב ספרא, שבשגגת שבת פורש כשנודע לו שהוא שבת, ובשגגת מלאכה פורש כשנודע לו שמלאכה זו אסורה. לרב נחמן, שגגת שבת שגגה אחת היא, שגגות מלאכה הרבה שגגות הן.

דין חילוק מלאכות (שמלאכות מתחלקין לחטאות אפילו בהעלם אחד) נלמד – א. לשמואל מ'מחלליה מות יומת', ריבתה תורה מיתות הרבה על חילול אחד, ואם אינו ענין למזיד תנהו ענין לשוגג, 'ויומת' היינו בממון שיביא קרבנות הרבה. ב. לרבי נתן מ'לא תבערו אש', שבכלל לא תעשה כל מלאכה היתה, ויצאת להקיש אליה, מה הבערה אב מלאכה וחייב עליה בפני עצמה, כך כל אב מלאכה. ג. לרבי יוסי מ'ועשה מאחת מהנה', פעמים שחייב על שבת אחת חטאות הרבה.

אלה הדברים – אלו שלשים ותשע מלאכות שנאמרו למשה בסיני. אלה בגימטריא ל"ו, 'דברים' עוד שתים, 'הדברים' לרבות עוד אחד.

לרבי נתן הבערה לחלק יצאת, שחייב חטאת לכל מלאכה (כנ"ל). ומ'בחריש ובקציר תשבות' אין ללמוד רק על חרישה וקצירה, ולא לכל מלאכות כדבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל – א. שהכלל בלא תעשה והפרט בעשה. ב. שחריש וקציר שני כתובין ואין מלמדין. לרבי יוסי הבערה ללאו יצאת, שאין חייבין עליה כרת וסקילה כשאר מלאכות.

דף ע' ע"ב

כתב שם מתיבת שמעון, חייב חטאת אע"פ שנתכוון לכתוב שמעון. ונלמד מהפסוק 'מאחת מהנה', שאפילו עשה רק 'מאחת', פירוש רק מקצת מן המלאכה ולא כולה, חייב חטאת.

'העלם זה וזה בידו' – שנעלם ממנו ששבת היום, וגם לא ידע שמלאכות אלו אסורות בשבת.לרב נחמן [ורבינא] אינו חייב אלא אחת משום שהעלם שבת בידו. לרב אשי, אם פירש כשאמרו לו שבת היום העלם שבת הוא וחייב אחת, ואם פירש כשאמרו לו מלאכה היא זו חייב על כל מלאכה.

עשה כל מלאכות שבת בהעלם אחד – למ"ד העלם זה וזה בידו חייב על כל מלאכה חייב על כולם. ולמ"ד העלם זה וזה בידו חייב אחת (וכאן הרי נעלם ממנו גם שבת, שאינו יודע כלום מדיני שבת), חייב על כל מלאכה רק באופן ששגג בכרת והזיד בלאו וכרבי יוחנן שנקרא שוגג, או לריש לקיש באופן שידע שהוא שבת לעניין תחומין, וכר"ע שתחומין מן התורה.

***************

שבת קודש כ"ב אייר תש"פ

מסכת שבת דף ע"א

דף ע"א ע"א

גרוגרת – הוא השיעור לכל איסורי מלאכות שבת באוכלין.

קצר וטחן כגרוגרת בשגגת שבת וזדון מלאכות, וחזר וקצר וטחן כגרוגרת בשגגת מלאכות וזדון שבת. אם נודע לו על קצירה או על הטחינה (או על שתיהן) של שגגת שבת, והפריש חטאת אחת (שמכפרת על קצירה וטחינה של שגגת שבת), וחזר ונודע לו על קצירה וטחינה של שגגת מלאכות, חטאת הבאה על קצירה וטחינה של שגגת שבת גוררת גם קצירה וטחינה של שגגת מלאכות, ששניהם נעשו בהעלם אחד, ואע"פ שהעלמה של שניה חלוק קצת מהראשונה, נקרא העלם אחד כיון שלא נודע לו שחטא.

נודע לו רק על קצירה של שגגת מלאכה והפריש עליה קרבן, הקצירה גוררת גם קצירה של שגגת שבת, ששתיהן בהעלם אחד, וגם הטחינה של שגגת שבת ששגגות שבת תלויות בקרבן אחד ואין כפרה לזו בלא זו. וטחינה של שגגת מלאכה, לרבא, במקומה עומדת דגרירה לגרירה לא אמרינן, לאביי, שם טחינה אחת היא ואמרינן גרירה לגרירה.

אכל שני זיתי חלב בהעלם אחד ונודע על אחת מהן, וחזר ואכל כזית בהעלמו של שני, הביא קרבן על אמצעי נתכפרו כולם, שכולם היו בהעלם של אמצעי. הביא קרבן על הראשון, מתחילה אמר רבא שראשון ושני מתכפרין, שהשני היה בהעלם ראשון, אבל שלישי אינו מתכפר, וכן אם הביא על שלישי שלישי ושני מתכפר ולא ראשון. לאביי הביא קרבן על אחד מהן נתכפרו כולם משום גרירה, וקיבל רבא את דבריו.

מדברי אביי ורבא הנ"ל מבואר שאם קצר כשיעור בזדון שבת ושגגת מלאכות וחזר וקצר כשיעור בזדון מלאכות ושגגת שבת נחשב להעלמה אחת ומביא חטאת אחת על שתיהן, ולרבי זירא (וי"א רבי ירמיה) ספק הוא אם חייב שתים או מתכפר באחת, לרבי אסי (וי"א רבי זירא) פשוט שהוא כשתי העלמות וחייב שתי חטאות.

קצר או טחן חצי גרוגרת בשגגת שבת וזדון מלאכה, וחזר וקצר או טחן חצי גרוגרת בשגגת מלאכות (קודם שנודע לו על חטא הראשון), רבי זירא (וי"א רבי ירמיה) נסתפק אם נחשבים להעלם אחד ומצטרפין לחיוב חטאת, או ששתי העלמות הן ואין מצטרפין לחייב חטאת, לרבי אסי (וי"א רבי זירא) פשוט  שאין מצטרפין ופטור  מחטאת.

אכל חלב וחלב בהעלם אחד חייב חטאת אחת, וכן חצי זית וחצי זית תוך כדי אכילת פרס.

אכל חלב וחלב בשני תמחויין (בשני מיני תבשיל אחד צלי ואחד מבושל) – בשני זיתים לרבי יהושע חייב שתיים דתמחוין מחלקין. ובשני חצאי זיתים, י"א שמצטרפין לחיוב חטאת אחת. וי"א שאין מצטרפין ופטור מחטאת.

דף ע"א ע"ב

לרבן גמליאל אין ידיעה לחצי שיעור, שאם אכל חצי שיעור ונודע לו וחזר ואכל חצי שיעור חייב.

אכל שני זיתי חלב בהעלם אחד ונודע לו על הראשון וחזר ונודע לו על השני – לרבי יוחנן חייב שתים שנאמר על חטאתו והביא (שיביא על כל חטאת), ולריש לקיש חייב אחת שנאמר 'מחטאתו ונסלח לו' (אפילו לא הביא אלא על מקצת חטאתו נסלח כולו). לריש לקיש 'על חטאתו' היינו לאחר כפרה (שאם הקריב כבר קרבן על הראשון יביא שני), ולרבי יוחנן 'מחטאתו' היינו שאם אכל כזית ומחצה ונודע לו על כזית, וחזר ואכל עוד חצי בהעלמו של שני, פטור מחטאת שניה.

נסתפקו בגמ' במחלוקת רבי יוחנן וריש לקיש, האם נחלקו כשנודע קודם הפרשה אם ידיעות מחלקות או הפרשות מחלקות, אבל לאחר הפרשה לדברי הכל חייב שתיים, או שנחלקו כשנודע לו אחר הפרשה אם הפרשות מחלקות או כפרות מחלקות, אבל קודם הפרשה לדברי הכל חייב אחת, או שנחלקו בין בזו ובין בזו.

***************