לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שלישי כ"א אדר תש"פ

מסכת שבת דף י"א

דף י"א ע"א

עיר שגגות בתיה גבוהים מביהכ"נ לסוף חרבה, דכתיב לרומם בית אלוקינו, ודווקא בתים אבל בנינים לחיזוק העיר ומגדלים לא.

עדיף לעבוד תחת ישמעאל, ולא תחת נכרי, תחת נכרי ולא תחת חבר (אומה מבני פרסיים), תחת חבר ולא תחת ת"ח, שאם יקניטו יענשנו, תחת ת"ח ולא תחת יתום ואלמנה, שדמעתן מצויה.

כל חולי ולא חולי מעיים, כל כאב ולא כאב לב, כל מיחוש ולא מיחוש ראש, כל רעה ולא אשה רעה.

אילו יהיו כל ימים דיו וכו' אין מספיקים לכתוב חללה של רשות – עומק ליבם של המושלים – כמה מדינות למס ולמלחמות ומשפטים ביום אחד.

יפה תענית לחלום כאש לנעורת, ודווקא בו ביום אפילו בשבת, וע"ז לא נאמר לווה אדם תעניתו ופורע.

מפסיקים מדברי תורה לתפילה וק"ש, ורשב"י וחבריו שתורתם אומנתם מפסיקים רק לק"ש, והעוסקים בעיבור השנה אף לק"ש אין מפסיקים.

משנה: לא יצא חייט במחטו ע"ש סמוך לחשיכה, לא יפלה כליו מכינים, ולא יקרא לאור הנר, חזן רואה לאור הנר היכן תינוקות קוראים אך הוא לא יקרא, לא יאכל זב עם זבה מפני הרגל עבירה.

דף י"אע"ב

לא יעמוד ברה"י ויושיט פיו וישתה בכלי שברה"ר, וכן מרה"ר לרה"י, גזירה שמא ימשוך הכוס אליו, אלא אם כן הכניס ראשו ורובו לשם, בכרמלית – לאביי אסור, דגזרינן גזירה לגזירה בהוצאת שבת, לרבא לא גזרינן גזירה לגזירה.

השותה בעודו על הגת ולא עקרו להוציאו חוצה, לרבי מאיר מותר לשתות בלא לעשר בין חמין בין צונן, דהוי שתית עראי, לרבי אלעזר ב"צ חייב לעשר, לחכמים חמין חייב, צונן פטור מפני שמחזיר המותר.

יציאת חייט במחט התחובה בבגדו – לר"מ פטור אבל אסור, דדרך אומנתו בכך רק לפרקים, ולרבי יהודה חייב, כיון שכך אומנתו, ושאר כל אדם פטור אבל אסור. ולרבי יהודה אסור לחייט לצאת גם בע"ש סמוך לחשיכה, ואף לדעת רבא, דחדא גזירה היא. ולאביי אסור גם לרבי מאיר, ולכל אדם, הגם דהוי רק גזירה לגזירה שמא יטלנו בידו.

יציאת זב בכיסו – לבעל ב' ראיות אורחיה הוא, דמבעי ליה לבדיקה, וחייב, לבעל ג' ראיות – בו ביום שראה ג' דלא מבעי ליה לספירה – לאו אורחיה ופטור.

אצולי טינוף – לא חשיב לענין הכשר לטומאה, לכן מים שע"ג כלי שכפה שלא ילקה הכותל אינם בכי יותן, ולהוצאת שבת – לר' זירא לא חשיב, ואביי ורבא חולקין, דשם אין צריך המים אבל בשבת הכיס חשוב לו להציל בגדיו, וסבירא ליה דתלוי בפלוגתא דר"י ור"ש, דהיא מלאכה שאין צריכה לגופה, שמטלטל הכיס לא משום שצריך לגופה אלא להצילו מטינוף.

***************

יום רביעי כ"ב אדר תש"פ

מסכת שבת דף י"ב

דף י"ב ע"א

יוצא אדם בתפילין ע"ש עם חשיכה, משום שחייב למשמש בכל שעה, ק"ו מציץ שאין בו אלא אזכרה אחת, וכתיב 'על מצחו תמיד' שלא יסיח דעתו, הלכך מידכר דכיר להו.

חייב אדם למשמש בבגדו ע"ש עם חשיכה, והלכתא רבתי היא להפרישו מאיסור שבת.

לא יפלה כליו דקתני במתני', היינו לאור הנר, שמא יטה. וכן אסור להבחין לאור הנר בין הבגדים הדומים, כגון בין בגדו לבגד אשתו הזקינה במחוזא [שהיו הבגדים דומים, אבל של ילדות בכל מקום אין בגדיהן דומים לשל אנשים].

אין פולין ואין עושין אפיקטויזין (הקאה) ברה"ר מפני הכבוד – שלא ימאסו העוברים ושבים.

הריגת כינה בשבת – לר"א ואבא שאול כהורג גמל וחייב, לכן כשמפלה כליו בשבת נוטל וזורק ובלבד שלא ימלול גזירה שמא יהרגם, לת"ק אסור להרגם רק משום שבות, לכן מותר גם למלול, דלא גזרינן אטו הריגה, ולבית הלל מותר להרגם כיון דאינם פרים ורבים כאילים.

לבית שמאי אין משדכים בשבת תינוקות לארס ותינוק ללמדו ספר ואומנות, משום ממצוא חפצך. ואין מנחמים אבלים, דמצטער. ואין מבקרים חולים. ולבית הלל כל אלו מותר דחפצי שמים הם.

דף י"בע"ב

המבקר חולה בשבת אומר: 'שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא', לר"מ – 'יכולה היא שתרחם', לרבי יוסי – 'המקום ירחם עליך ועל חולי ישראל', לשבנא איש ירושלים – בכניסתו אומר 'שלום', וביציאתו אומר 'שבת היא מלזעוק ורפואה קרובה לבוא ורחמיו מרובין ושבתו בשלום'.

בקושי התירו לנחם אבלים ולבקר חולים בשבת מפני שמצטער.

מי שיש לו חולה בתוך ביתו צריך שיערבנו בתפלתו בתוך חולי ישראל שמתוך שכוללו עם האחרים תפילתו נשמעת [וכרבי יוסי].

אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמי, שאין מלאכי השרת מכירין בלשון זו, אבל הנמצא אצל חולה ששכינה עימו אינו צריך שיזדקקו למלאכי השרת להכניס תפילתו ומתפלל בארמית.

שכינה למעלה מראשותיו של חולה, והקב"ה סועד וזן את החולה, לכן הנכנס לבקר חולה לא ישב ע"ג מיטה וכסא, אלא מתעטף ויושב לפניו מאימת שכינה.

לא יקרא לאור הנר אפי'גבוה י' בתים, דלא פלוג. ב' בני אדם מותרים לקרוא בענין אחד. אבל לאור מדורה אפי' י' בני אדם אסורים, הואיל ויושבים רחוקים זה מזה.

אדם חשוב מותר לקרות [שאין רגיל להטות הנר בחול מפני חשיבותו]. אבל רבי ישמעאל בן אלישע שם עצמו כהדיוט על דברי תורה ולכן היה בכלל האיסור, אך אמר 'אני אקרא ולא אטה', וקרא וביקש להטות ואמר כמה גדולים דברי חכמים לא לקרות לאור הנר. ולרבי נתן קרא והטה, וכתב על פנקסו שכשיבנה בהמ"ק יביא חטאת שמינה.

שמש שאינו קבוע – בנפטא מותר, ובמשחא הלכה דמותר, ופלוגתא אם מורין כן. ושמש קבוע – במשחא אסור, ובנפטא תרי לישני בגמרא.

***************