לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שלישי כ"ז ניסן תש"פ

מסכת שבת דף מ"ו

דף מ"ו ע"א

מנורה של חוליות אסור לטלטלה גם לר"ש בין גדולה בין קטנה (שמא תפול ותתפרק ויחזירנה ונמצא עושה כלי בשבת). מנורה כעין של חוליות (שחיתוכין סביב לה והרואה סובר של פרקים היא), גדולה (שדרכה לעשותה של חוליות) אסור לטלטלה, קטנה לרבי יוחנן אסור לריש לקיש מותר.

רבי הורה במנורה כר"ש בנר ואיבעיא להו אם הורה במנורה להתירא כר"ש בנר או שהורה במנורה של חוליות לאיסור וכר"ש בנר להיתר.

רבי שמלאי ורבי יוסי בר חנינא הקפידו כשטלטלו נר שכבה לפניהם.

רבי אבהו כי אקלע לאתריה דריב"ל טלטל נר שכבה דס"ל כר"ש, ובאתריה רבי יוחנן לא טלטל משום כבודו של רבי יוחנן.

שרגא דמשחא (שדלק בו נר של שמן) מותר לטלטל (לאחר שכבה) לר"ש שאינו מאוס, שרגא דנפטא לרב יהודה אסור לטלטל גם לר"ש, דמאיס, ולרבה ורב יוסף מותר משום שראוי לכסות בו כלי. וצרורות שבחצר אין מטלטלין אע"פ שראוי לכסות בו משום שאין עליהם תורת כלי.

דף מ"ו ע"ב

שירים נזמים וטבעות ניטלים בחצר אפילו שלא כדרך מלבוש הואיל ויש עליהם תורת כלי.

מותר השמן שבנר ושבקערה לת"ק אסור משום מוקצה לר"ש דלית ליה מוקצה מותר, שיושב ומצפה מתי תכבה נרו.

בכור שאין מומו ניכר מערב יו"ט אינו מן המוכן גם לר"ש, דמי יימר דנפיל ביה מומא, ואם יפול מי יימר דמום קבוע, וגם אם יהיה קבוע מי יימר דמזדקק ליה חכם.

מפירין נדרים בשבת (בעל לאשתו) ואין עליה איסור לאכול משום מוקצה שהסיחה דעתה שמא לא יזדקק לה בעלה, דנודרת ע"ד בעלה וסמכה עליו שיזדקק לה, ונשאלין (לחכם) לנדרים שהן לצורך שבת ואין זה מוקצה שאם לא יזדקק לו חכם די לו בשלשה הדיוטות.

לר"ש אסור לטלטל נר דלוק להו"א משום חשש כיבוי, ואע"פ שמתיר ר"ש דבר שאין מתכוין, מ"מ בדבר שאם מכוין אסור מדאורייתא, אסרו רבנן גם כשאינו מתכוין. (אבל גוררין ספסל כשאין מתכוין לעשות חריץ, שהרי גם אם יתכוין אינו איסור דאורייתא שהוא חופר כלאחר יד). ולמסקנא גם כשמתכוון אסור מדאורייתא לא אסרו רבנן כשאינו מתכוון, ואיסור טלטול בנר דלוק הוא משום שהוא בסיס לדבר אסור.

***************

יום רביעי כ"ח ניסן תש"פ

מסכת שבת דף מ"ז

דף מ"ז ע"א

כלכלה ואבן בתוכה אם מליאה פירות מותר לטלטלה ואם אין בה פירות אסור (שהכלי נעשה בסיס לאבן וטפילה לו ובטל ממנו תורת כלי). ומטעם זה צריך לאסור לטלטל מחתה שיש בה אפר שהוא מוקצה.

מחתה באפרה כשיש בה גם קרטין (שנשתיירו מן האור ולבונה וראויים להריח), לעניים שמחשיבים אותם מותר לטלטל המחתה, ולעשירים שאין מחשיבים אותם אסור.

בגדי עניים מקבלים טומאה לעניים אבל לא לעשירים (שאצלם לא חשיב בגד), בגדי עשירים מקבלים טומאה גם לעניים.

רבי התיר מחתה באפרה אביי ר"ל משום גרף של רעי שמותר להוציאו. רבא השיב שגרף של רעי הוא דווקא כשמאוס ומגולה ולא באפר שבמחתה שאינו מאוס ומכוסה.

מטלטלין כלי שמביאים בו האור אגב האפר (כשצריכים לאפרו לכסות בו רוק ודעתייהו עלייהו מאתמול) אע"פ שיש בו גם שברי עצים (וכדין כלכלה מליאה פירות ואבן בתוכה), ובאופן זה התיר רבי לטלטל מחתה עם אפרה.

מטה של טרסיים ושאר כלים של פרקים שמקימים ומפרקים בשעת הצורך אם צריך להדקן בחוזק חייב משום מכה בפטיש (אבל לא משום בנין שאין בנין בכלים), ואם היה רפוי לרשב"ג מותר וכן פסקו רב אבא ורב הונא בר חייא, ולההוא דרבנן אסור מדרבנן משום בנין מן הצד (וכן סוברים רב ושמואל, ומה שאמרו חייב חטאת היינו כשאינו רפוי. תוס' ע"ב ד"ה רשב"ג).

קנה של סיידין (שדרכו לפרקו תמיד) לא יחזיר, ואם החזיר פטור אבל אסור.

דף מ"ז ע"ב

משנה. נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות. לא יתן לתוכו מים שהוא מכבה.

ניצוצות אין בהן ממש ולכן מותר לקבלם בכלי גם למ"ד אסור לבטל כלי מהיכנו.

גורם לכיבוי לרבי יוסי אסור ולרבנן מותר. ובע"ש מותר גם לרבי יוסי. ובמשנתינו לא יתן לתוכו מים אפילו בע"ש ואפילו לרבנן שמקרב את כיבויו והוי כיבוי ממש, וגזרו גם מבעוד יום אטו משחשיכה.

פרק במה טומנין

משנה. אין טומנין בגפת זבל מלח סיד חול בין לחין בין יבשין, ולא בתבן זגין מוכין (כל דבר רך) עשבין לחין אבל טומנין ביבשין (שאין טומנין בדבר המוסיף הבל אלא במעמיד הבל).

לענין הטמנה אסור גם בגפת של שומשומין וכ"ש של זיתים, אבל קופה שטמן בה בדבר אחר אסור להניחה דוקא ע"ג גפת של זיתים דמסקי הבלא אבל על גפת של שומשומין מותר.

***************