תפארת הקריאה בפרשת ואתחנן

 

ע"י הרב ד"ר (Ph.D.) ב"צ בר-עמ"י

מנכ"ל "אות-לעולם". המכון לחקר הלשון והכתב בישראל

 

יש להקפיד לקרוא נכון כל מילה וכל חלק ממילה, לקיים: "תורת ה' תמימה"!

להלן המלצה לחלק מהביטויים שיש להתייחס במיוחד בפרשה.

 

פרק ג'

כ"ג: וָאֶתְחַנַּן  – ה'נ' בפתח.

כ"ד: אֲ'דֹנַי יֱ'הֹוִה –  יש לשים לב לניקוד של אותיות 'הוי'ה'. נקרא: אֱ'לֹהִים.

כ"ד: אֶת–עַבְדְּךָ – ה'ד' בשוא נע, הטעם מלרע ב'ך', אין לקרוא עַבְדֶּךָ בסגול עם הטעמה ב'ד'.

כ"ד: וְאֶת יָדְךָ –  ה'ד' בשוא נע.

כ"ה: אֶעְבְּרָה–נָּא  –  ה'ע'  בשוא נח. ה'נ' בדגש חזק.

כ"ח: וְחַזְּקֵהוּ וְאַמְּצֵהוּ –  ה'ז' וה'מ' בדגש חזק. השוא בשתי המילים, בשוא נע.

 

פרק ד'

ד: הַדְּבֵקִים –  ה'ד' בדגש חזק, השוא נע.

ד: כֻּלְּכֶם – ה'ל' בדגש חזק, השוא נע.

ט: כַּייָ – ה'א' אינה נשמעת. נקרא: "כַּ-דוֹנָי".

ט: מִלְּבָבְךָ – הטעמה משנית ב'ב', ה'ל' וה'ב' בשוא נע, המילה מלרע. אין לקרוא 'מִלְּבָבֶךָ'.

ט: וְהוֹדַעְתָּם  –  ה'ת' בקמץ (מקום יחיד במקרא).

י: יְלַמֵּדוּן – מלרע.

י"ב: אֵינְכֶם – ה'נ' בשוא נע.

י"ב: זוּלָתִי – מלרע, הטעם ב'ת'.

י"ט: וְנִדַּחְתָּ – 'ו' ההיפוך, בשוא נע לעתיד. מלרע.

י"ט: וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ – המילה מלעיל. למרות 'ו' היפוך לעתיד.

כ"א: עָבְרִי – ה'ע' בקמץ קטן.

כ"ד: קַנָּא –  'נ' בדגש חזק, לשון קנאה.  קריאה ללא הדגשת ה'נ' משנה משמעות (קָנָה).

כ"ו: הַעִידֹתִי – הטעמה ב'ד', התיבה מלעיל.

למרות התלשא שבאות האחרונה (אין להתייחס למקום התלשא).

ל"ב: א'להִים | אָדָם – להפסיק בין שתי התיבות הללו. וד"ל.

ל"ג: הֲשָׁמַע עָם  –  בתיבה 'הֲשָׁמַע' יש שני טעמים. הטעם ב'ש'. ה'מ' בהעמדה מועטת.

לקרוא את שתי המילים  כל אחד בנפרד. (אותיות ע-ע).

ל"ד: וּבְמוֹפְתִים –  ה'ב' בשוא נח, ה'פ' בשוא נע.

ל"ה: אַתָּה הָרְאֵתָ – ה'ה' בקמץ קטן.

פירוש:  הקב"ה הֶרְאָה לך.. וְאַתָּה- עם ישראל- הָרְאֵתָ… זכית לראות.

ט"ל: וְיָדַעְתָּ.. וַהֲשֵׁבוֹתָ –  שתי התיבות מלרע ההטעמה ב'ת'.

ט"ל: אֶל-לְבָבֶךָ  –  להקפיד לקרוא כל מילה  ולהפריד בין שתי אותיות 'ל'.

ההטעמה ב'ב' השניה.

מ"א: מִזְרְחָה – ה'ר' בשוא נע  מפני הסמיכות למילה 'שמש'. יש המנקדים את ה'ר' בחטף קמץ. נלע"ד: בשוא. (המילה 'מִזְרָחָה', בכל מקום אחר ה'ר' בקמץ).

מ"ב: שֹׂנֵא לוֹ –  ההטעמה ב'נ' מלרע.

מ"ג: לָרֻאובֵנִי – ה'א' לא נשמעת. נקרא: "לָ-רוּ-בֵנִי".

מ"ג: לַמְנַשִּׁי – מתג ב'ל'. ה'מ' רפויה ובשוא נע. ה'ש' בחיריק מלא ובדגש חזק.

 

פרק ה'

ג: אֵלֶּה פֹה – 'ל' בדגש, 'פ' רפויה.

ז: לַאֲלָפִים  –  ה'ל' הראשונה בפתח. (בשלוש עשרה מידות, ה'ל' בקמץ. 'לָאֲלָפִים')

ט: תָעָבְדֵם – 'ת' בקמץ גדול ה'ע' בקמץ קטן. יש סוברים שגם ה'ת' בקמץ קטן.

צלו"ל. (צ'דדים ל' כאן ו'צדדים ל'כאן) נ"ל: בקמץ גדול.

ט: קַנָּא – ה'ק' בפתח וה'נ' בדגש חזק. לשון קנאה.

מי שאינו מטעים את הדגש, משנה משמעות (קנה).

ט"ז: יִיטַב לָךְ – הטעם מלעיל ב'י'.

י"ד: וּבִתֶּךָ… וַאֲמָתֶךָ… בְּהֶמְתֶּךָ –  בשלוש המילים ה'ת' בסגול,

ההטעמה ב'ת' בשלוש המילים הנ"ל.

י"ד: וַאֲמָתְךָ  – ה'ת' בשוא נע. ההטעמה ב'מ'.

י: יִיטַב לָךְ  – ההטעמה ב'י' מלעיל.

י"ח: וַאֲמָתוֹ… וַחֲמֹרוֹ –  'ו' החיבור בפתח. (לפני אות גרונית שמנוקדת בחטף פתח).

י"ט:  וַיִּתְּנֵם – ה'ת' בדגש חזק, השוא נע.

כ: כְּשָׁמְעֲכֶם – ה'ש' בקמץ קטן.

כ"ב: אִם-יֹסְפִים – ה'ס' בשוא נע. נקרא: "יוֹ-סְפִים".

כ"ד: וּשֲׁמָע – מתג הטעמה ב'וּ' (אוּ) ה'ש' בחטף פתח  לתפארת הקריאה.

כ"ז: לְאָהֳלֵיכֶם – ה'א' בקמץ גדול. יש הסוברים בקמץ קטן. צלו"ל. נ"ל: קמץ גדול.

ה'ה' בחטף קמץ קטן.

 

פרק ו'

ב: מְצַוֶּךָ  – ההטעמה ב'ו'. "ךָ" רפויה.

ג: וְשָׁמַעְתָּ –  מלרע.

ג: יִיטַב לְךָ – ההטעמה ב'ט'. מלרע.

ד: שְׁמַע …אֶחָד – בקריאת פסוק זה יש להפרידו לשלוש קבוצות של שתי מילים,

ובין כל זוג מילים יש ליצור הפסקה קלה.

ה: בְּכֹל–לְבָבְךָ –  יש לתת רווח בין הדבקים (ל-ל).

ו: מְצַוְּךָ הַיּוֹם |  עַל | לְבָבֶךָ – התביר במילה 'מְצַוְּךָ' אינו מפסיק כ"כ. הטפחא שבמילה הצמודה 'הַיּוֹם' מפסיקה יותר מהתביר. יש לתת רווח בין הדבקים (ל-ל) במילה 'לבבך' ה'ב' השנייה היא בסגול ולא בשוא.

ז: וּבְשָׁכְבְּךָ – ה'ו' במתג. ה'ב' בשוא נח כאילו כתוב: אֻבְ-שׂוֹכ-בְּךָ.

י: לָתֶת לָךְ  –   במילה 'לָתֶת' הטעמה ב'ל'. מלרע. ה'ת' בסגול.

י"א: וּבָתִּים – ה'ת' בדגש חזק, יש הסוברים בדגש קל. צלול. נ"ל: דגש קל.

י"א: וְאָכַלְתָּ – הטעם ב'ת' מלרע.

י"א: וְשָׁבָעְתָּ – ההטעמה ב'ב' מלעיל, ה'ע' בשוא נח.

י"ח: יִיטַב לָךְ  –  ההטעמה ב'י'. מלעיל.

י"ח: וּבָאתָ – הטעם ב'ב' מלעיל.

כ: כִּי-יִשְׁאָלְךָ  – ה'א' בקמץ גדול. ה'ל' בשוא נע.

כ"ג: לָתֶת לָנוּ – טעם נסוג אחור ל'ל', מלעיל.  בגלל  שהמילה 'לתת' היא מילה קצרה לפני המילה 'לנו'. (ועוד במקומות אחרים לפני 'לָנוּ' או 'בָּנוּ' המילה שלפני כן נהגית מלעיל, אם היא מילה קצרה) .

 

 

פרק ז'

ב: תְחָנֵּם – ה'ח' בקמץ קטן. 'נ' בדגש חזק.

ג: בִּתְּךָ –  ה'ת' בדגש חזק השוא נע.

ה: תִּתֹּצוּ  –  ההטעמה מלעיל. ב'ת' השניה.

ה: תְּגַדֵּעוּן – 'ד' בדגש חזק, הטעמה ב'ע' מלרע.

ז: מֵרֻבְּכֶם –  מתג מתחת ל'מ'. ה'ב' בדגש חזק, השוא נע.

ז: הַמְעַט – מתג מתחת ל'ה'. ה'מ' רפה ובשוא נח.

ח: וּמִשָּׁמְרוֹ – ה'ש' בקמץ קטן ובדגש חזק.

י: לְהַאֲבִידוֹ – להשתדל להגות  בבירור את האותיות 'ה' ו'א'.

י: יְשַׁלֶּם-לוֹ  –  ההטעמה ב'ש' מלעיל בגלל המקף. 'ל' של 'לו' רפה.

י"א: מְצַוְּךָ |  הַיּוֹם – יפסיק מעט אחרי המילה 'מצוך', טעם טפחא מפסיק יותר מתביר.