תפארת הקריאה בפרשת עקב

 

ע"י הרב ד"ר (Ph.D.) ב"צ בר-עמ"י , מנכ"ל "אות-לעולם". המכון לחקר הלשון והכתב בישראל

 

יש להקפיד לקרוא נכון כל מילה וכל חלק ממילה, לקיים: "תורת ה' תמימה"!

להלן המלצה לחלק מהביטויים שיש להתייחס במיוחד בפרשה.

 

 

פרק ז'

י"ג: וַאֲהֵבְךָ – ה'ב' בשוא נע.

י"ג: וּבֵרַכְךָ – 'כ' ראשונה בשוא נע. יש הסוברים בשוא נח. צלו"ל. נ"ל: שוא נח.

י"ג: וּפְרִי-אַדְמָתֶךָ  – 'ת' בסגול, ההטעמה ב'ת' מלרע.

י"ג: דְּגָנְךָ –  ה'נ'  בשוא נע.  ולא בסגול. לקרוא 'דְּגָ-נְךָ' ולא דְּגָ-נֶ-ךָ'.

י"ז: בִּלְבָבְךָ –  ה'ב' השלישית בשוא נע ולא בסגול. הטעמה משנית ב'ב' השניה. הטעמה ב'ךָ' מלרע.

ט"ו: יְשִׂימָם – ה'מ' בקמץ.

ט"ו: שׂנְאֶיךָ –  ה'נ' בשוא נע. לשון רבים. נקרא: שֹׂ-נְאֶיךָ ולא שֹׂנְ-אֶיךָ"

ט"ז: עֵינְךָ – ה'נ' בשוא נע. לשון יחיד.

כ"ג: הִשָּׁמְדָם – דגש חזק ב'ש'. ה'מ' בשוא נע.

כ"ד : הִשְׁמִדְךָ –  מתג ב'מ', ה'ד' בשוא נע. (היה צריך להיות חיריק מלא, אבל התורה מרבה לכתוב בכתיב חסר.)

כ"ה: וְלָקַחְתָּ לָךָ – הטעמה ב'ת' מלרע. אין כאן טעם נסוג אחור. 'ל' רפויה.

 

פרק ח'

א: מְצַוְּךָ הַיּוֹם | תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת – יש לצרף קריאת התיבה 'היום' לתיבה 'מצוך'. ההפסקה של הטפחא (במילה 'היום')  ארוכה יותר מההפסקה של התביר במילה 'מצוך'.

ב: הוֹלִיכְךָ – 'כ' ראשונה בשוא נע. לא בחטף פתח.

ב: עַנֹּתְךָ – ה'נ' בדגש חזק, ה'ת' בשוא נע. לשון עִנּוּי" ולא 'לַעֲנוֹת'.

ב: לְנַסֹּתְךָ – 'ס' בדגש חזק. 'ת' בשוא נע.

ב: בִּלְבָבְךָ – ה'ב' בשוא נע.

ג: וַיְעַנְּךָ – ה'י' בשוא נח, ה'נ' בדגש חזק ובשוא נע לשון "עִנּוּי".

ג: וַיַּרְעִבֶךָ  –  ההטעמה ב'ב'. 'ב' בסגול.

ג: וַיַּאֲכִלְךָ  – ההטעמה ב'כ'. 'ל' בשוא נע.

ג: הַמָּן –  ה'ה' בפתח, 'מ' בדגש חזק. הקורא מילה זו ללא דגש משנה משמעות ל'הָמָן האגגי'

ג: כָּל מוֹצָא פִי ה'  –  'פִי' 'פ' רפויה ללא דגש.

ד: לא בָלְתָה –  ה'ל' בשוא נע. נקרא: "בָ-לְתָה" ולא 'בָלְ-תָה'.

ה: יְיַסֵּר – 'י' ראשונה בשוא נע, 'י' שניה בפתח, ה'ס' בדגש חזק. (כאילו נשמע:'יִיַסֵּר')

ה: מְיַסְּרֶךָּ –  ה'ס' בדגש חזק ובשוא נע, 'ך' בדגש לתפארת הקריאה.

ז: נַחֲלֵי מָיִם  –  ההטעמה ב'נ'. 'מ' רפויה.

י: וְאָכַלְתָּ… וּבֵרַכְתָּ –  שתי המילים בהטעמה מלרע ב'ת'.

י: וְשָׁבָעְתָּ –  ההטעמה ב'ב' מלעיל, ה'ע' בשוא נח. (בגלל האתנחתא).

י"ב: וּבָתִּים –  ה'ת' בדגש קל. יש הסוברים בדגש חזק. צלו"ל. נ"ל:בדגש קל.

י"ג: נָחָשׁ | שָׂרָף – יש להפריד  בין מילים אלו, אחרת יישמע שהשרף הוא תואר לנחש.

י"ט: וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ –  'ו' ההיפוך לעתיד, מלעיל. 'ו' בחיריק מלא.

 

פרק ט'

ד: בִּלְבָבְךָ – ההטעמה ב'ךָ' מלרע. 'ב' שלישית בשוא נע.

ה: לְבָבְךָ – הטעמה משנית ב'ב' הראשונה, הטעם ב'ךָ" מלרע. נקרא: 'לְבָ-בְךָ'

י: בְּאֶצְבַּע – ההטעמה מלרע ב'ב'.

י"ב: סָרוּ   – מלעיל, ההטעמה ב'ס'.

ט"ז: וָאֵרָא – ההטעמה ב'א' מלעיל.

כ"א: לָקַחְתִּי – ההטעמה ב'ק' מלעיל, אין להתייחס למיקום הזרקא.

כ"א: לְעָפָר – ה'ל' בשוא נע ולא בסגול, וראוי לקצר בקריאתה שלא תישמע כסגול.

כ"ו: וְנַחֲלָתְךָ – הטעמה משנית ב'ל', הטעם ב'ךָ" מלרע.

כ"ו: בְּגָדְלֶךָ – ה'ג' בקמץ קטן. ה'ל' בסגול, מלעיל.

כ"ט: וְנַחֲלָתֶךָ –  ההטעמה ב'ת' מלעיל. ה'ת' בסגול.

 

פרק י'

א: פְּסָל-לְךָ – ה'ס' בקמץ קטן, יש להפריד בין הדבקים (ל-ל)

א: וְעָשִׂיתָ לְּךָ  – ה'ל' בדגש.

ה: וַיִּהְיוּ שָׁם  – תיבת 'ויהיו' מלעיל. 'ו' בפתח, 'י' בדגש חזק.

ט"ז: עָרְלַת – ה'ע' בקמץ קטן.

ט"ז: וְעָרְפְּכֶם – ה'ע' בקמץ קטן, מלרע.

י"ז: וַאֲדֹנֵי – מבטאים את ה'א'. יוצא מהכלל של 'וכל"ב מכניס'.

פרק י"א

א: וְאָהַבְתָּ – הטעמה משנית ב'א', הטעם ב'ת' מלרע.

זהירות! המטעים את ההברה 'הַב'  משנה משמעות של הזמן לעבר.

במיוחד בקריאת שמע, פעמיים ביום לפחות, לא קרא 'שמע' כהלכה!

ד: בְּרָדְפָם – ה'ר' בקמץ קטן.

ח: תֶּחֶזְקוּ – ה'ז' בשוא נח, כי הסגול ב'ח' הוא תנועה קטנה.

י: וְהִשְׁקִיתָ –  ההטעמה ב'ק' מלעיל.

י"א: תִּשְׁתֶּה–מָּיִם  –  ה'מ' בדגש חזק מדין דחיק.

י"ג: וּלְעָבְדוֹ – 'ל' שוא נח. ה'ע' בקמץ קטן. להשתדל ולהתאמץ להגות נכון את האות 'ע'.

וכן במילה 'נשבע' להלן פסוק כ"א.

י"ז: וְחָרָה אַף יְיָ – להתאמץ לקרוא את ה'ח' כראוי. יש להיזהר שלא להבליע את ה'א'.

י"ז: וַאֲבַדְתֶּם מְהֵרָה  –  להקפיד להגות כל מילה בפני עצמה. (ם-מ).

י"ז: מְהֵרָה – יש להקפיד על הגייה נכונה של ה'ה' הראשונה, שלא יישמע כאילו זו אות 'א'.

י"ח: עַל יֶדְכֶם – ה'י'  בסגול ולא בפתח. ה'ד' בשוא נח.

כ"ב: וּלְדָבְקָה-בוֹ –  ה'ד' בקמץ קטן. שתי האותיות 'ב' רפות.

כ"ד: גְּבֻלְכֶם – ה'ל' בשוא נע. הטעמה משנית ב'ב'.

ל": אֵצֶל – ההטעמה ב'א' מלעיל.