צורת הציווי לנוכח ולנוכחים הבאים בכינויים
מאת אליהו גמליאלי – חוקר ומח”ס הדקדוק העברי – “חקרי לשון”, “מענה לשון” , “אמרי לשון”
למארי אליהו גמליאלי שלום רב.
בפרשה שלנו, חיי שרה פרק כג פסוק יא, יש את המלה שְׁמָעֵנִי. להבנתי היא ציווי בתוספת כינוי המדבר. שאלתי היא: למה היא מנוקדת שְׁמָעֵנִי ולא שָׁמְעֵנִי כמו מָשְׁכֵנִי, עָזְרֵנִי, שָׁמְרֵנִי? אשמח להחכים.
שלום רב לשואל.
אם היה ברשותך את חיבורי מענה לשון, היית מוצא את התשובה במקום. כדאי מאוד שתרכוש את הספר, כיוון שבו מנותחת לנתחיה כל מלה שבספר בראשית.
בינתיים עד שתרכוש את הספר, אשיבך וכדלהלן:
לצורת הציווי לנוכח בבניין קל יש שני משקלים – פְּעַל ו-פְּעֺל. למשל, הציוויים שְׁמַע, שְׁלַח, גְּאַל, ודומיהם, משקלם פְּעַל. אבל הציוויים זְכֺר, מְשֺׁךְ, פְּקֺד ודומיהם, משקלם פְּעֺל. הלכך, מאחר ומשקלם שונה, הרי שנטייתם שונה, ולכן נטיית הציוויים שבמשקל פְּעַל, ניקוד פ"א־הפועל (האות הראשונה של השורש) שלהם בשווא, ועא"ן־הפועל (האות השנייה של השורש) שלהם בקמץ גדול, כמו: בְּחַן/בְּחָנֵנִי, גְּאַל/גְּאָלֵנִי, סְעַד/סְעָדֵנִי, סְפַח/סְפָחֵנִי, שְׁלַח/שְׁלָחֵנִי ודומיהם. כן המלה ששאלת עליה שְׁמָעֵנִי מן שְׁמַע במשקל פְּעַל.
לא כן נטיית הציוויים שבמשקל פְּעֺל, ניקוד פ"א־הפועל שלהם בקמץ קטן, ועא"ן־הפועל שלהם בשווא נח (שווא מרחף), כמו: הֲרֺג/הָרְגֵנִי, זְכֺר/זָכְרֵנִי, חֲקֺר/חָקְרֵנִי, סְמֺךְ/סָמְכֵנִי, עֲרֺב/עָרְבֵנִי, פְּקֺד/פָּקְדֵנִי, שְׁפֺט/שָׁפְטֵנִי ודומיהם. כן המילים ששאלת עליהם מָשְׁכֵנִי, עָזְרֵנִי, שָׁמְרֵנִי, הן מן מְשֺׁךְ, עֲזֺר, שְׁמֺר במשקל פְּעֺל.
מכאן תבין את נטיית הציוויים לנוכחים הבאים בכינוי המדבר, למשל: שְׁמָעוּנִי, בְּחָנוּנִי, גְּאָלוּנִי, סְעָדוּנִי, שְׁלָחוּנִי ודומיהם, הם במשקל פְּעַל. לא כן דִּרְשׁוּנִי, עִבְדוּנִי, פִּקְדוּנִי, שִׁמְרוּנִי ודומיהם, הם במשקל פְּעֺל, וזו הסיבה להבדל בנטייתם.
בברכה נאמנה
אליהו גמליאלי
תודה רבה.יישר כח.
"בספר שראית שניקדו את הצא"ד בצירי, היא ודאי פליטת קולמוס של העורך או המהדיר" אני מניח שכוונתך הייתה לומר צא"ד בחירק.
שבוע טוב
נכון מאוד.
שלום וברכה אליהו,חזק וברוך על פעלך ותשובותיך.
שאלה:
"בְּרֶ֥גַע קָטֹ֖ן עֲזַבְתִּ֑יךְ וּבְרַחֲמִ֥ים גְּדֹלִ֖ים אֲקַבְּצֵֽךְ"
יש לי שאלה במילה "אקבצך" איך נאמרת ,האם צד"י בצירי או בחירק, שכן ראיתי ספרים אשר ניקדו את המילה אקבצך בחירק וחלקן בצירי, מהו הנכון?
דבר נוסף:
בְּשֶׁ֣צֶף קֶ֗צֶף הִסְתַּ֨רְתִּי פָנַ֥י רֶ֙גַע֙ מִמֵּ֔ךְ וּבְחֶ֥סֶד עוֹלָ֖ם רִֽחַמְתִּ֑יךְ אָמַ֥ר גֹּאֲלֵ֖ךְ יְהוָֽה׃
ובכן ומהו ההבדל בין "אקבצך" למילה "ריחמתיך" אולי אפשר להסיק מפה ש"אקבצך" צריכה להיות מנוקדת בחירק כמו המילה "ריחמתיך".
שלום לך נאור הנכבד.
שאלותיך חשובות מאוד לרוב העם שאינו דרוך על אדני הדקדוק, ובהן אתה מעורר אותם מתרדמתם בעניין, וכל מי שהחכים מהן, זכות היא לך. ובכן:
א. ההשוואה בין המילים "אקבצך" לבין "רחמתיך" מופרכת לחלוטין, כיוון שהראשונה היא צורת העתיד – 'אקבץ אותך', והשנייה היא צורת העבר – 'ריחמתי אותך', לכן צריך לבחון כל מלה על כל צדדיה ולא לערב תחומין.
ב. בספר שראית שניקדו את הצא"ד בצירי, היא ודאי פליטת קולמוס של העורך או המהדיר, כיוון שמשפטה בצירי, כדין כל העתידים שבאו בכינויי הנוכחת והנסתרים והנסתרות, שלמ"ד הפועל בהם בצירי, כמו: אשלחך, תיסרך, אנפצך, אחלקם, אטנפם, ילמדם, תשברֵם, יבלעם, יכפרם, יפלטם, תאבדם ועוד כיוצ"ב.
בברכת שבת שלום
מוקירך אליהו.
חזק וברוך מארי
ה' יאריך ימיך בטוב ושנותיך בנעימים..