הג'עלה ומשמעותה
הג’עלה הינה התכנסות סביב שולחן פירות וקליות שונים: גרעינים, שקדים, אגוזים, בוטנים, ודומיהם,וכן פירות, צימוקים (זביב), יין, ערק בירה ומשקאות, עשבי הריחאן והשדאב נוטפים ריח נעים.
התכנסות הג’עלה – נערכת בשבתות, במועדים, ובשמחות: לידה, חתונה, ברית מילה. ופעמים אף בימות החול.
המשמעויות של הג'עלה היא הישיבה בצוותא צעירים ומבוגרים בדרכי נועם, שעה של התעלות נפשית, שעה של השתפכות בתפילה ושירה, שעה של התעוררות געגועים לגאולה ולימות המשיח, שעה של הקניית ערכים מדור לדור – מהדור הזקן לדור הצעיר.
הג’עלה היא גם שעה של ערכי נימוסין – נימוסי ישיבה, נימוסי אכילה, נימוסי שיחה בין אדם לחברו, תקשורת נינוחה. שעה של הרפיה ממתח ורגיעה.
מסורת הג’עלה ייחודית ליהודי תימן. המנהג בכל שלושת הסעודות של שבת, להקדים לאכול מיני פירות וקליות ולשתות יין או יי"ש, ואומרים בִּנְתַּיִים שירות ותושבחות מעניין שבת, ויש המוסיפים ללמוד במדרשים ובמפרשים מעניין הפרשה, או במשנה מסכת שבת, ורק אחר כך נוטלים ידיהם וסועדים. ויש מקומות שעושים כל זה אחרי ברכת המזון.
באירוע הג’עלה נוהגים לשיר שירי קודש ושירי ערגה לציון. מתוך ה"דיוואן" – ספר השירים שנכתב על ידי גדול משוררי תימן אבא שלם שבזי זצוק"ל, אשר מצוי אצל רוב המסובים.
המנהג ששירי שבת הם מיוחדים, ובדרך כלל מוזכר בהם בפירוש ענייני יום השבת. וגם נעימותיהם של שירי שבת הן כבדות ומתונות, כדי שלא לעורר ריקוד שהוא אסור בשבת. המסובין יחד בליל שבת, אומר קודם ששותה יין או יין שרוף, שבת טוב ומבורך. ועונים, עליך (ועלינו) ועל כל ישראל.
הרכב הג’עלה היה שונה ממשפחה למשפחה, ממקום יישוב אחד למשנהו, בעונות שונות של השנה, ומאירוע לאירוע. הג’עלה בשבתות ובמועדים היתה עשירה בהרכבה מזו של ימי חול, ומובן שג’עלה בשמחות (לידה, ברית או חתונה) היה בה המיטב שבמיטב – מגוון רב של מתכונים בשריים ושפע של מרכיבי תקרובת אחרים.
זהו נכס נהדר שהורישו לנו אבותינו ואבות אבותינו, ויש לשמרו.
באדיבות "נוסח תימן"