לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום ראשון כ' סיון תשע"ח

מסכת זבחים דף נ"א

דף נ"א ע"א – ע"ב 

דבר הלמד בבנין אב מלמד בבנין אב – ונסתפקו אם הוא מלמד בהיקש ובגזירה שוה ובקל וחומר.

מפני מה אמרו לן בדם כשר (שאם עלה על המזבח לא ירד) – שהרי לן באימורים כשר. ולן באימורים כשר, שהרי לן בבשר כשר, שזמן אכילת שלמים שני ימים. יוצא כשר, הואיל וכשר בבמה. וכן טמא, הואיל והותר בעבודת ציבור. חוץ לזמנו כשר, הואיל ומרצה לפיגולו. חוץ למקומו, הואיל והוקש לחוץ לזמנו. שקיבלו פסולים וזרקו דמן, בפסולים הראויים לעבודת ציבור כגון כהן טמא. ועיקר סמיכות התנא על הכתוב 'זאת תורת העולה' תורה אחת לכל העולים שאם עלו לא ירדו, וראיות הללו הוא משום שממעט מ'זאת היא העולה' שלשה פסולים, לכך מפרש למה פסולים אלו לא מיעט, ואסמכתא בעלמא הוא.

שירי הדם שופך אל יסוד מערבי – שנאמר 'אל יסוד מזבח העולה אשר פתח אהל מועד', יסוד שפוגע בו תחילה.

שלש פעמים נאמר 'אל יסוד מזבח העולה' – בפר כהן משיח, בפר העלם דבר, ובשעיר נשיא:

האמור בפר כהן משיח בא ללמד שישפוך אל יסוד מזבח החיצון – ולא תאמר שבמקום מתן הקרנות שם יהיו שפיכת שיריו והיינו ביסוד של פנימי. ואין לפרש שיכול לשפוך גם על החיצון אם ירצה, וכ"ש על הפנימי, שזה למדנו מ'אשר פתח אהל מועד'.

האמור בפר העדה בא ללמד שאין יסוד לפנימי.

האמור בשעיר נשיא (שדמו נזרק על מזבח החיצון) בא ללמד שיש תורת שפיכת שירים ליסוד בקרבן עולה – אבל לא בא ללמד שיתן מתנותיה של עולה כנגד היסוד (ולמעט קרן מזרחית דרומית), ומה שנאמר 'אל יסוד מזבח העולה' ולא 'אל יסוד העולה', הוא לומר שלא יתן בזקיפה אל היסוד, אלא על גגו של יסוד. שזה כבר למדנו בק"ו, מה שיריים של חטאת שאינם מכפרים טעונים יסוד, תחלת עולה שמכפרת אינו דין שטעונה כנגד היסוד (ונחלקו ר"י ור"ע בק"ו זה – ויבואר להלן בסמוך). וגם אין לפרש שבא ללמד על עצם שפיכת שיריים שיתן ליסוד של מזבח החיצון, כיון שדמו נזרק על מזבח החיצון. ואין לומר שהנזרק על הפנימי ישפך ביסוד של חיצון, והנזרק על החיצון ישפך ביסוד של פנימי, שכבר למדנו שאין יסוד לפנימי.

לרבי ישמעאל דנים הק"ו ללמד שמתנותיה של עולה יהיו על גג היסוד: מה שירי חטאת שאינה מכפרת טעונה גג יסוד תחלת עולה שמכפרת אינו דין שטעונה גג יסוד. ולרבי עקיבא דנים הק"ו כך: מה שירי חטאת שאין מכפרין ואין באין לכפר טעונה גג יסוד, תחלת עולה שמכפרת ובאה לכפר אינו דין שטעונה גג יסוד.

לרב אדא בר אהבה נחלקו אם שיריים מעכבים – שלרבי ישמעאל אע"פ שלא באים לכפרה מעכבים, ולרבי עקיבא אינם מעכבים. ולרב פפא הכל מודים ששיירים אין מעכבים אפילו בחטאות הפנימיות, ונחלקו בשיריים של מיצוי חטאות אם מעכבים או לא.

*************

יום שני כ"א סיון תשע"ח

מסכת זבחים דף נ"ב

דף נ"ב ע"א 

נאמר בפר כהן משיח ואת כל דם 'הפר' ישפך – לימד על פר יום הכיפורים שטעון שפיכת שיריים ליסוד. ואע"פ שכבר למדנו זאת בק"ו, לרבי ישמעאל ומה מי שאין נכנס דמו לפנים חובה, והיינו פר כהן משיח שלא היה מצוה עליו לחטוא, טעון יסוד, פר יום הכיפורים שנכנס דמו לפנים חובה אינו דין שטעון יסוד. ורבי עקיבא הוסיף ומה פר כהן משיח שאין דמו נכנס לפני ולפנים כלל אפילו למצוה, טעון יסוד, פר יום הכיפורים שנכנס דמו חובה לפני ולפנים אינו דין שטעון יסוד. ומאחר שלמדנו מק"ו יכול בא הכתוב ללמד ששפיכת שיריים מעכבת, תלמוד לומר 'וכלה מכפר את הקדש' שלמו כל הכפרות כולן.

וכן אין ללמוד קל וחומר לפר כהן משיח משעיר נשיא וחטאת יחיד, שאין דמן נכנס לפנים לא חובה ולא מצוה טעון יסוד, מי שנכנס דמו לפנים בין לחובה בין למצוה אינו דין שטעון יסוד, ומאחר שלמדנו כבר בק"ו יכול בא הכתוב לעכב, תלמוד לומר ואת כל דם הפר 'ישפך', נתקו הכתוב מלשון האמור בשאר עבודות (שלא כתב 'ושפך' כמו 'ולקח והזה ונתן'), עשאו שירי מצוה לומר לך שירים אין מעכבים.

י"א בשם רבי ישמעאל שמיצוי חטאת העוף אינו מעכב – שנאמר 'והנשאר בדם ימצה', אם נשאר ימצה ואם לאו לא ימצה, וי"א בשמו שהוא מעכב.

דף נ"ב ע"ב 

חטאת שניתן דמה למעלה נאכלת, ניתן דמה למטה אינה נאכלת – שנאמר הכהן המחטא 'אותה', אותה שניתן דמה למעלה ולא שניתן דמה למטה. ולולא הכתוב הייתי מכשירה כמו שלמדנו מ'ודם זבחיך ישפך' שהניתנים במתן ארבע שנתנם במתנה אחת כיפר. ואין לפסול ממה שמצאנו בדמים האמורים למטה כלומר בחטאת העוף שאם ניתנו למעלה לא כיפר, לפי שהתחתונים אין סופן למעלה, אבל העליונים סופן למטה בשפיכת שיריים. ואין להוכיח מדמים הפנימים שיש להם שפיכת שיריים בחוץ ואע"פ כן אם נתנם מתחילה בחוץ לא כיפר, שדמים הפנימיים אין מזבח הפנימי ממרקן, שעדיין צריכים פרוכת, תאמר בעליונים שהקרנות ממרקות אותם, ולכך הייתי אומר שאם נתנם למטה כשרה, ולמדנו מ'אותה' שהיא פסולה.

חיסר אחת מן המתנות בפר ושעיר של יום הכיפורים לא עשה ולא כלום, שנאמר 'וכלה מכפר' – רבי עקיבא דורש אם כיפר, כלומר שנתן המתנות כהלכתם, כילה, ואם לא כיפר לא כילה. ורבי יהודה דורש אם כילה את המתנות כיפר, ואם לא כילה לא כיפר. י"א שנחלקו במשמעות דורשין, וי"א שנחלקו בדין שיריים, שלרבי עקיבא אם כיפר מה שאמור בענין, כילה, אבל שיריים שאינה אמורה בענין אינה מעכבת. ולרבי יהודה אם כילה כל צרכי עבודתו וגם שפיכת שיריים כיפר, ואם לאו לא כיפר.

לדברי האומר שיריים מעכבין, אם גמר מתנות כולן ונשפך הדם – מביא פר אחר ומתחיל בהיכל כדי שיהיו לו שיריים.

*************