לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שישי ט' תמוז תשע"ח

מסכת זבחים דף ע'

דף ע' ע"א 

בהמה טריפה ששחטה אינה מטמאה – שנאמר וכי ימות 'מן הבהמה', מקצת בהמה מטמאה ומקצת אינה מטמאה, ואיזו זו זו טריפה ששחטה.

נבלת עוף טמא אינו מטמא בגדים אבית הבליעה – שנאמר 'נבלה וטרפה לא יאכל', מי שאיסורו משום בל תאכל נבילה, יצא זה שאין איסורו משום בל תאכל נבילה אלא משום בל תאכל טמא.

חלב של נבלת בהמה טמאה מטמאה – שנאמר 'וחלב נבלה וגו' ואכל לא תאכלוהו', מי שאיסורו משום בל תאכל חלב, יצאתה זו שאיסורה משום טמא. וכן חלב של נבלת חיה מטמאה – כי כמו שהטמאה שאין חלבה חלוק מבשרה (ששניהם אסורים) מטמאה, כך חיה שאין חלבה חלוק מבשרה (ששניהם מותרים), מטמאה. ועוד, שנאמר 'ואכל לא תאכלוהו', בחלב האסור באכילה הכתוב מדבר, ולא בחלב חיה שמותר באכילה אם נשחטה.

למה נאמר 'וחלב טריפה' – לאביי שלא תאמר הואיל וטריפה אסורה מחיים כטמאה, דינה כטמאה שחלבה טמא. ונדחו דבריו, כי טמאה לא היתה לה שעת הכושר וטריפה היתה לה. ואפילו טריפה מבטן, יש במינה שהיתה לה שעת הכושר, מה שאין כן בטמאה. ולרבא התורה באה ללמד שאיסור נבילה או טריפה חל על איסור חלב, והאוכלו לוקה משום חלב ומשום נבילה או טריפה.

שני פעמים נאמר 'טריפה' לענין נבלת העוף – אחת למעט שחיטה שהיא לפנים, ואחת לרבי יהודה ללמד שטריפה שנשחטה מטמא בבית הבליעה, ולרבי מאיר למעט עוף טמא. ורבי יהודה ממעט עוף טמא מ'נבלה'. ורבי מאיר דורש ממנה שאינו מטמא אלא אם אכל כזית בתוך כדי אכילת פרס, ואין אומרים הואיל וחידוש הוא מטמא גם כששהה באכילתה יותר מכך.

דף ע' ע"ב 

וחלב נבלה וחלב טרפה – בחלב בהמה טהורה הכתוב מדבר שחלבה טהור, אבל לא בחלב טמאה, שנאמר 'טריפה' שיש במינה טריפה, ובהמה טמאה אין במינה טריפה. וכן חלב חיה חלבה טמא, שנאמר 'ואכל לא תאכלוהו', מי שחלבה אסור ובשרה מותר, יצא חיה שחלבה ובשרה מותר.

לרבי יוחנן לא טיהר רבי מאיר במליקת טריפה אלא בתמימין – אבל לא בבעלי מומין. ולרבי אלעזר אפילו בבעלי מומין, ואפילו באווזים ותרנגולים.

עגלה ערופה טהורה לפי שנאמר בה כפרה כקדשים. ונסתפק רבי ירמיה כשערף עז, אם טהורה, כיון שעז מין בהמה הוא, וכדין אווזים ותרנגולים לרבי אלעזר, או שאינה טהורה לפי שאינה מין עגלה.

חלב של שור הנסקל ועגלה ערופה שאסור בהנאה אינו מטמא, שנאמר 'כל חלב'. ואין צריך ללמד כשערפה, שהרי אפילו היא טהורה וכ"ש חלבה, אלא כשמתה קודם שערפה, וכבר נאסרה בהנאה מחיים, שירידתה לנחל איתן היא אוסרתה.

הדרן עלך חטאת העוף

*************

שבת קודש י' תמוז תשע"ח

מסכת זבחים דף ע"א

פרק שמיני – כל הזבחים

דף ע"א 

כל הזבחים שנתערבו בהן חטאות המתות או שור הנסקל – אפילו נתערב אחד מהם בריבוא של היתר, ימותו כולם.

נתערבו בשור שנעבדה בו עבירה שהוא פסול להקרבה ומותר להדיוט – כגון בשור שהמית אדם ע"פ עד אחד או ע"פ הבעלים, ברובע ונרבע, במוקצה ונעבד, באתנן ומחיר, בכלאים ובטריפה, ביוצא דופן, ירעו עד שיסתאבו, וימכרו, ויביא בדמי היפה שבהן מאותו המין.

נתערבו בחולין תמימים – ימכרו החולין לצורכי אותו המין.

נתערבו קדשים בקדשים: מין במינו – זה יקרב לשם מי שהוא, וזה יקרב לשם מי שהוא. מין בשאינו מינו – ירעו עד שיסתאבו, ויביא בדמי יפה שבהן ממין זה, ובדמי היפה שבהן ממין זה, ויפסיד המותר מביתו.

נתערבו בבכור ובמעשר – ירעו עד שיסתאבו, ויאכלו כבכור וכמעשר.

כל שני מיני קדשים יכולים להתערב – חוץ מן החטאת והאשם, שניכרין זה מזה.

ממה ששנינו בתמורה שכל האסורין למזבח אוסרים בכל שהן הרובע והנרבע וכו', לא למדנו אלא כשהמעורבים אסורים לגבוה, וכאן למדנו שגם אלו שאסורים להדיוט אוסרים. ומכאן לא שמענו אלו שאין אסורים בהנאה כגון רובע ונרבע בכמה הם אוסרים, לכך שנינו בתמורה שאוסרים 'בכל שהן', וכאן השמיענו התנא מה תקנתם.

וממה ששנינו בע"ז ששור הנסקל אוסר בכל שהן, לא למדנו אלא לאסור להדיוט, אבל לא שנפסיד לגבוה. ומכאן לא שמענו אלא לאסור קדשים שהוא מאוס לגבוה, אבל לענין חולין הייתי אומר שאיסורי הנאה בטלים ברוב.

*************