לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שלישי כ"ו אדר ב' תשע"ט

מסכת חולין דף קכ"ו

דף קכ"ו ע"א 

הכלב שאכל בשר מת, ומת הכלב ומוטל על אסקופת הבית – לר' מאיר: אם יש בצווארו פותח טפח – הרי גופו מאהיל על המת וצווארו ממשיך האהל לתוך הבית ומביא את הטומאה לתוכו אף שמעיו מחוץ לבית, ואם אין  בצווארו פותח טפח – אינו מביא את הטומאה. לר' יוסי: אם הטומאה מכנגד המשקוף ולפנים – הבית טמא, מכנגד המשקוף ולחוץ – טהור. לר' אלעזר: פי הכלב לפנים – הבית טהור, פיו לחוץ ואחוריו בפנים – הבית טמא, מפני שטומאה יוצאה דרך שוליו. לר' יהודה בן בתירא: בכל אופן הבית טמא.

ביאור שיטת ר' יוסי: להוא אמינא – הולך על מה שאמר ר' מאיר שאם אין בצווארו פותח טפח אינו מביא טומאה, ועל כך אמר ר' יוסי שאם גוף הכלב בפנים אף שאין טפח טמא – משום טומאה רצוצה, ויסתור למבואר בדבריו (קכ"ה:) שאין טומאה רצוצה מטמאה. למסקנא: חולק בב' דברים על ר' מאיר – א. אין די שיהא טפח בצוואר אלא צריך שיהא 'חלל' טפח. ב. דווקא במונח מהמשקוף ולפנים נחשב כמונח בבית, ודלא כר' מאיר שסבר שכל האיסקופה דינה כתוך הבית.

דף קכ"ו ע"ב 

ר' שמעון הוא התנא החולק על ר' יוסי וסובר שטומאת 'מגע' ו'אהל' שתי שמות הם, שכך אמר: ג' מיני טומאות פורשות מן המת שכל אחת מהם מטמאה רק בב' אופנים מתוך ג' [מגע, משא, אהל] – א. מלא תרווד רקב – רק במשא ובאהל ולא במגע. ב. עצם כשעורה – במשא ובמגע ולא באהל. גולל ודופק – רק במגע ובאהל ולא במשא.

'בנבלתה' – ולא בקולית סתומה, יכול אפילו ניקבה – תלמוד לומר 'הנוגע יטמא' – את שאפשר ליגע טמא ואת שאי אפשר ליגע טהור. ובהמה בעורה מטמאה – שכמה נקבים יש בה. כוליא בחלבה מטמאה – שכמה חוטים נמשכים ממנה.

חישב עליה לנוקבה ולא ניקבה – רב אשי הסתפק אם מחוסר נקיבה כמחוסר מעשה דמי או לא, ושוב פשט שלאו כמחוסר מעשה דמי והרי היא כנקובה.

ביצת השרץ המרוקמת – טהורה, כיון שאין ראויה למגע. ניקבה כל שהוא – מטמאה, שנאמר 'הטמאים' – לרבות ביצת השרץ וקולית השרץ, יכול אפילו לא ריקמה – תלמוד לומר 'השרץ', מה שרץ שרקם אף ביצת השרץ שרקמה, יכול אפי' לא ניקבו ת"ל 'הנוגע יטמא' – את שאפשר ליגע טמא ואת שאי אפשר ליגע טהור, וכמה נקיבתה כחוט השערה שאפשר ליגע כחוט השערה.

עכבר שחציו בשר וחציו אדמה – הנוגע בבשר טמא. הנוגע באדמה – לת"ק טהור, לר' יהודה: אם נגע באדמה שכנגד הבשר טמא.

העכבר מטמא דווקא כשהשריץ על פני כולו – יש ששנו זאת על הרישא, שרק אז הנוגע בבשר מטמא, וכל שכן שרק בזה מטמא ר' יהודה הנוגע באדמה. ויש ששנו זאת רק על הסיפא, שאז מטמא ר' יהודה הנוגע באדמה שכנגד בשר.

*************