הלכות לשון הרע: הלכה יומית
י"ב ניסן
לשון הרע, אמירות מעורפלות
יהודי מישראל מצווה לנהוג זהירות מרובה בלשונו ולא לומר דברים היכולים להתפרש כגנאי.
דוגמא לדיבור דו – משמעי שאסור לאומרו הוא "פלוני מתכוון לטובה", שאפשר לפרשו "הוא מתכוון לטובה אך אינו מצטיין בחכמה", או "כוונותיו טובות אבל מעשיו רעים". אם אדם מתכוון בפשטות לומר על פלוני ש"כוונותיו טובות והוא אדם הגון", כי אז עליו להבהיר זאת בצורה ברורה.
י"ג ניסן
לשון הרע, מתי מותר להתבטא באופן דו משמעי
אסור לספר דברים העלולים להתפרש כגנאי ,אולם אין הדבר כך כאשר ברור שהשומע יבין שאין כאן כל כוונה לדבר בגנותו של פלוני.
לפיכך ההלכה מתירה לומר דבר המתפרש לשני פנים כאשר יתקיימו בו שלושת התנאים הבאים :
אין בו כל כוונה לדבר בגנותו של פלוני.
אם ללא כוונה עלול להשתמע מדבריו גנאי, אך לא גנאי גמור.
הדברים נאמרים בפני שלושה, או בנוכחות האדם שעליו מדובר.
לשם דוגמא מציינים הראשונים את האמירה "בבית פלוני יש תמיד אש, תמיד מבשלים שם". אפשר להבין מהדברים שביתה של משפחה פלונית תמיד פתוחה לרווחה לפני אורחים, או שהם מרבים מידי בסעודות. אם הדברים נאמרים בפני שלושה, יש להניח בביטחון שהם יגיעו לאוזני המשפחה המדוברת. במקרה כזה, יניחו השומעים שכונתו של המדבר הייתה לשבח. מותר גם לומר דבר כזה בנוכחות המשפחה המדוברת היות ואז ברור לכל שאין כאן כל כונה של גנאי.
י"ד ניסן
לשון הרע, "עמיך"
התורה מצוה עלינו "לא תלך רכיל בעמיך") ויקרא י"ט ט"ו). מהמלה "בעמיך" לומדים חז"ל שאסור לדבר לשון הרע על יהודי רק כאשר הוא עושה מעשה עמך – כשהוא הולך בדרכי עם ישראל.
על פי זה אין האיסור חל על עיסוק במגרעותיו של רשע שהוא אכזר ורע. אולם, מי שחוטא מחמת חוסר ידיעה או בגלל אי יכולתו לעמוד נגד פיתוי אזי הוא נכלל בגדר "עמיך" ואסור לדבר עליו לשון הרע (אלא אם כן המטרה היא לשם תועלת, כפי שיוסבר בימים הבאים ב"ה).
ט"ו ניסן
לשון הרע, איסור נוספים של לשון הרע
מן התורה אסור לדבר לשון הרע על החיים. אבל חכמינו מוסיפים גם את האיסור לבזות ולחרף את המתים, וכתבו הפוסקים שיש תקנה וחרם קדמונים שלא להוציא לעז ושם רע על המתים.
אסור גם כן להוציא שם רע על ארץ הקודש, ארץ ישראל. והרי מובא בתורה שדור יוצאי מצרים נענשו בארבעים שנה במדבר, ושם גם מתו, על שום שהוציאו דיבת הארץ רעה (ראה במדבר ,פרקים י"- י"ד).
לאמיתו של דבר עדיף להימנע מלדבר סרה שלא לצורך אפילו בחפצים בלתי מקודשים. "ונאמר על אחד מן החסידים, שעבר על נבלת – כלב מסרחת מאוד ואמרו לו תלמידיו : כמה מסרחת נבלה זאת ! אמר להם: כמה לבנות שיניה! ונתחרטו על מה שספרו בגנותה. וכיון שהוא גנאי לספר בגנות כלב מת, כל שכן באדם חי.
וכיון שהוא טוב לשבח נבלת כלב בלובן שיניה, כל שכן שהוא חובה לפי זה לשבח אדם משכיל ומבין. והיתה כוונתו להוכיחם, שלא ילמדו לשונם לדבר רע, וישוב להם טבע: וכן כשילמדו לשונם לדבר טוב, ישוב להם טבע קבוע!