תפארת הקריאה בפרשת קרח

 

ע"י הרב ד"ר (Ph.D.) ב"צ בר-עמ"י

מנכ"ל "אות-לעולם". המכון לחקר הלשון והכתב בישראל

 

יש להקפיד לקרוא נכון כל מילה וכל חלק ממילה,22 לקיים: "תורת ה' תמימה"!

להלן המלצה לחלק מהביטויים שיש להתייחס במיוחד בפרשה.

 

פרק ט"ז

ג: תִּתְנַשְּׂאוּ – 'ש' שמאלית דגושה ובשוא נע.

ו: עֲשׂוּ – להקפיד לקרוא את ה'ע' בחטף פתח (קצר) ולא בקמץ שלא יישמע לשון עבר: 'עָשׂוּ'.

ט: הַמְעַט – 'ה' השאלה. ה'מ' רפויה, בשוא נח. וכן הוא להלן פסוק י"ג.

י"א: תַלִּינוּ – דגש חזק ב'ל', לשון תלונה ולא לינה.

ולא תלייה כמו 'על ערבים בתוכה תָּלִינוּ כנורותינו' (תהילים)

כ"א: הִבָּדְלוּ – הטעמה קלה ב'ב' ובדגש חזק. ה'ד' בשוא נע. נקרא: 'הִבָּ-דְלוּ'.

כ"א: כְּרָגַע – ה'כ' בשוא נע, ה'ר' בקמץ גדול. אין לקרוא 'כָּרָגַע'.

כ"ב: הָאִישׁ אֶחָד – כאן 'ה' הידיעה מנוקדת בקמץ גדול מפני האות הגרונית שאחריה.

כ"ו: אָהֳלֵי – יש אומרים שה'א' בקמץ קטן וי"א בקמץ גדול. צלו"ל. נ"ל: בקמץ גדול.

וכן להלן פסוק כ"ז 'אָהֳלֵיהֶם'.

כ"ו: וְאַל–תִּגְּעוּ – ה'ג' דגושה בדגש חזק. בשוא נע. לשון נגיעה.

כ"ו: פֶּן–תִּסָּפוּ – מלרע.

ל: וּבָלְעָה – ה'ל' בשוא נע ולא בשוא נח. 'אוּ-בָ-לְעָה"

ל"ב: וְאֶת בָּתֵּיהֶם – ה'ת' בדגש קל ולא בדגש חזק.

ל"ד: נָסוּ – ההטעמה ב'נ' מלעיל.

ל"ה: מֵאֵת ה' – יש להיזהר שלא להבליע את ה'א' במילה 'מאת', וד"ל.

ל"ה: וַתֹּאכַל – ההטעמה ב'ת' מלעיל.

 

פרק י"ז

ב: וְיָרֵם – 'ו' החיבור בשוא נע, התיבה מלרע.

ג: הַחַטָּאִים – 'ח' בפתח וה'ט' בדגש חזק. (פירוש: חוטאים) מי שאינו מדגיש את הדגש באות 'ט', 'חוטא' ומשנה משמעות. (רבים של 'חטא' – חֲטָאִים).

ג: וְיִהְיוּ – 'ו' החיבור בשוא נע, התיבה מלרע.

ה: וְכַעֲדָתוֹ – הטעמה קלה ב'כ', מלרע.

י: הֵרֹמּוּ – 'מ' בדגש חזק. מלעיל.

י"א: וְתֶן עָלֶיהָ אֵשׁ – המילה 'וְתֶן' בסגול ולא בצירי. (למבחינים בין צירי לסגול).

י"א: מְהֵרָה – יש להקפיד על הגיה נכונה של ה'ה' שלא ישמע שקורא 'מְאֵרָה' – קללה.

ט"ו: נֶעֱצָרָה – הטעמה משנית ב'נ'… הטעמה ראשית ב'צ'.

כ: וַהֲשִׁכֹּתִי – 'ש' ימנית. ההטעמה ב'ת' מלרע.

כ"ב: וַיַּנַּח – דגש חזק ב'נ', הטעמה מלרע. לשון הנחה, עזיבה.

כ"ג: וַיֹּצֵא פֶרַח וַיָּצֵץ | צִיץ – בפעלים יש להטעים את האות 'י', מלעיל. 'וַיָּצֵץ צִיץ' להקפיד לקרוא כל מילה בנפרד, 3 אותיות 'צ' צמודות.

כ"ה: תְּלוּנֹּתָם – ה'נ' בדגש ובחולם חסר. מלרע.

כ"ז: אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר – כרגיל המילה 'לאמר' במשפטים 'וידבר ה' אל משה לֵּאמֹר' יש דגש ב'ל' של 'לֵּאמֹר'. וכאן… ה'ל' רפה כי במילה לפני כן (משה) יש טפחא והוא מפסיק.

כ"ח: אֶל–מִשְׁכַּן ה' | יָמוּת – יש להפסיק הפסקה ברורה בין תיבת ה' לתיבה שאחריה,

שלא יצא חלילה מחרף ומגדף את שם ה'.

 

פרק י"ח

ב: וְיִלָּווּ – 'ל' בדגש חזק, מלרע.

ב: וִישָׁרְתוּךָ – ה'ו' בחיריק מלא ולא בשוא, ה'ר' בשוא נע. נקרא "וִי-שָׁ-רְתוּךָ"

ז: וַעֲבַדְתֶּם – יוצא מהכלל ה'ת' באתנחתא בסגול.

בכל מקום אחר, במילה זו באתנחתא תהיה בקמץ. מסורת הקריאה מנסה להסביר את השוני. כאשר מילה זו בסגול מדבר ישירות לאנשים נוכחים.

ואם בקמץ מדבר לנסתרים.

ח: לְמָשְׁחָה – 'ל' בשוא, ה'מ' בקמץ קטן.

ח: לְחָק–עוֹלָם – ה'ח' בקמץ קטן, ולא בחולם.

ט: כָּל קָרְבָּנָם – ה'כ' וה'ק' בקמץ קטן.

י"ג: יֹאכְלֶנּוּ – ה'כ' בשוא נע ולא בחטף פתח.

כ: וְנַחֲלָתְךָ – הטעמות קלות ב'נ' וב'ל', ה'ת' בשוא נע.

כ"ד: אֶת–מַעְשַׂר – ה'ע' בשוא נח, ה'ש' השמאלית בפתח.

כ"ז: וְכַמְלֵאָה – הטעמה ב'כ' הרפויה. יש הסוברים שה'מ' בשוא נח ויש הסוברים בשוא נע. צלו"ל. ולע"ד: בשוא נע.

כ"ח: מַעְשְׂרֹתֵיכֶם – ה'ע' בשוא נח. הטעמה משנית ב'ר'.

כ"ט: אֶת–מִקְדְּשׁוֹ – ה'ד' בשוא נע ובדגש קל.

ל: כִּתְבוּאַת גֹּרֶן וְכִתְבוּאַת יָקֶב – התיבות 'כִּתְבוּאַת' שתיהן מלרע  הטעמה ב'א'.