לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שלישי י"ט אב תשע"ט

מסכת תמורה דף ל"ב

דף ל"ב ע"א

אחד קדשי מזבח ואחד קדשי בדק הבית – אין משנין אותן מקדושה לקדושה, שקדשי בדק הבית שהקדישם למזבח לא עשה כלום, ובקדשי מזבח אין משנין מקדושת עולה לשלמים ומשלמים לעולה. אלא שמקדישין קדשי מזבח הקדש עילוי, כגון אם אמר על עולה הרי זו לבדק הבית, מעלין אותה בדמים לפי מה שיש לו כח בה ונותן לגזבר. וכן מחרימין אותן, ונותן לכהן את העילוי בדמים. (דין קדשי מזבח וקדשי בדק הבית שמתו – יבואר להלן לג.).

קדשי בדק הבית שהתפיסן בין לקדשי מזבח בין לחרמי כהנים – לא עשה כלום. חרמי כהנים שהתפיסן בין לקדשי מזבח בין לקדשי בדק הבית – לא עשה כלום.

קדשי מזבח – התפיסן לבדק הבית, מה שעשה עשוי ונותן לגזבר עילוי דמים. התפיסן לחרמי כהנים – רב הונא רצה לומר שלא עשה כלום, ונדחו דבריו, אלא מה שעשה עשוי ונותן לכהן עילוי דמים. ודרשו עולא ממה שנאמר 'כל' חרם, לרבות שהחרם חל על הכל אפילו על קדשי קדשים.

למסקנת הגמרא דין זה שנותן עילוי דמים להקדש (או לכהן כשהתפיסן לחרמי כהנים) הוא מדרבנן – (ודרשת עולא מ'כל' חרם אסמכתא היא). אבל מן התורה, אין בה עיכוב גזברים בלבד, שאינה קריבה עד שיבואו גזברים לעמוד על גבה.

דף ל"ב ע"ב

מעילה נוהגת בחרמי כהנים – שנאמר 'כל חרם וגו' הוא לה".

אין מעילה מפורשת מן התורה אלא בעולה בלבד – שנאמר 'נפש כי תמעול מעל וחטאה בשגגה מקדשי ה", המיוחדין לה', אבל חטאת ואשם למדים מ'כל חלב לה" לרבות אימורי קדשים קלים למעילה.

המקדיש עולה לבדק הבית – מדרבנן אסור לשוחטה עד שתפדה. אבל אם עבר ושחטה מה שעשה עשוי, כיון שמן התורה א"צ פדיון. ואילו היה חל עליה ההקדש מן התורה, היתה ראויה למעול בה שתי מעילות, אחת משום קדשי מזבח ואחת משום קדשי בדק הבית.

 

*************