לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום ראשון כ"ז כסלו תשפ"א

מסכת פסחים דף כ"ב

דף כ"ב ע"א

נאמר בטריפה 'לכלב תשליכון אותו' – לר' אבהו לשיטת רבי יהודה ממעט שאר איסורי אכילה שאסורים בהנאה, ולר' מאיר ממעט חולין שנשחטו בעזרה – שאין בהם לאו מפורש לאיסור אכילה – שאסורים בהנאה. (ולר' יהודה חולין שנשחטו בעזרה אין בהם איסור מן התורה).

שולח אדם ירך לנכרי וגיד הנשה בתוכו (לסובר שאין בו איסור הנאה).ואין גוזרים שיקנה אותה ישראל חבירו שראה שמיד ישראל יצתה ויהא סבור שניטל גידה, מפני שמקומו ניכר.

גיד הנשה – לרבי יהודה מותר בהנאה, שכשהותרה נבילה הותרה גם חלבה וגידה, שיש בגידין בנותן טעם ובכלל הנבילה היא. ולרבי שמעון אסור, שאין בגידין בנותן טעם בשר, וכעץ בעלמא היא ולא הותרה בכלל נבילה.

האוכל גיד הנשה של בהמה טמאה – לרבי יהודה חייב שתים. ולר' שמעון פטור לגמרי, משום טמאה פטור לפי שאינה בכלל בשר, ומשום 'גיד הנשה' פטור שלא אסרה תורה רק בטהורה שבשרה מותר.

דם מותר בהנאה (גם לר' אבהו), שנאמר 'תשפכנו כמים' – כמים הנשפכין שמותרים בהנאה.

דם קדשים נמכרין לגננין לזבל. אבל בלא דמים אסור ליהנות מהן משום מעילה.

דף כ"ב ע"ב

דם קדשים אינו מכשיר זרעים לקבל טומאה – שנאמר 'על הארץ תשפכנו כמים', דם שנשפך כמים מכשיר, ודם קדשים אינו נשפך כמים.

אבר מן החי מותר בהנאה (גם לר' אבהו) – לפי שהוקש לדם.

לא יושיט אדם כוס יין לנזיר ואבר מן החי לבני נח, משום 'לפני עור לא תתן מכשול'.

דם מן החי אסור. וזהו דם הקזה שהנפש יוצאה בו.

שור הנסקל ששחטו לאחר שנגמר דינו אסור באכילה, שנאמר 'סקול יסקל השור ולא יאכל את בשרו', ואין לומר הקרא לאחר שסקלו שכבר אסור משום נבילה. ואסור בהנאה גם לחזקיה שנאמר 'לא יֵאָכֵל'. וגם עורו אסור בהנאה – י"מ שנאמר 'בעל השור נקי', וי"מ שנאמר 'את' בשרו לרבות הטפל לבשרו.

שמעון העמסוני (וי"א נחמיה) פירש מלדרוש אתין שבתורה משהגיע ל'את ה' אלוקיך תירא'. ור"ע דרש לרבות תלמידי חכמים – שיהא מורא רבך כמורא שמים.

ערלה אסור בהנאה – שנאמר 'וערלתם' 'ערלתו' 'ערלים', שלא יהנה ממנו שלא יצבע ולא ידליק בו את הנר. (ואין למדים מ'לא יֵאָכֵל', שהיינו לומדים להתיר ממה שנאמר 'לכם').

ליקוטי תוספות:

א.חולין שנשחטו בעזרה למאן דאמר לאו דאורייתא:לרש"י היינו רק איסור הנאה ,ולתוספות לגמרי לאו דאורייתא.

ב.אסור לתת מתנת חינם לגוי ,ולשכנו מותר שהוא כמוכר לו.

ג.דבר שאסור בהנאה אסור להושיטו לגוי להנות ממנו שחשיב כמשתכר באיסורי הנאה שהגוי מחזיק לו טובה על ידי זה.

***************

יום שני כ"ח כסלו תשפ"א

מסכת פסחים דף כ"ג

דף כ"ג ע"א

אילן הנטוע לרבים – לת"ק יש בו איסור ערלה, ולרבי יהודה לא.

איסורי אכילה המותרים בהנאה גם לר' אבהו: תרומה – שנאמר 'תרומתכם'. נזיר ביין – שנאמר 'נזרו'. חדש – שנאמר קצירכם.

מערבין עירובי תחומין לנזיר ביין ולישראל בתרומה, אע"פ שהיא סעודה שאינה ראויה להם, לפי שאפשר להתיר ע"י שאלה.

ציידי חיה ועופות שנזדמנו להם מינים טמאים, מותרים למוכרן לנכרים. אבל לכתחילה אסור לחזר אחריהם, שאין עושין סחורה בנבילות וטריפות ושקצים ורמשים.

חמץ – לחכמים אסור בהנאה כל שבעה, שנאמר 'לא יֵאָכֵל'. לרבי יוסי מותר, שנאמר לא יראה 'לך' שלך יהא. (וחכמים דרשו מכל 'לך' האמורים בחמץ, שרק שלך אי אתה רואה אבל אתה רואה של אחרים ושל גבוה).

דף כ"ג ע"ב

'יעשה לכל מלאכה' האמור לענין חלב נבילה – לר"י הגלילי מלמד שחלב מותר בהנאה ואפילו למלאכת הדיוט. (ואין ללמוד מנבילה, שחלב אינו כבשר, ולא הותרה חלבה וגידה בכלל נבילה). ולר"ע מלמד שחלב אינו מטמא משום נבילה בין בחולין בין בקדשים. (והיתר הנאה נלמד מנבילה, שהחלב כבשר וכשהותרה נבילה גם חלבה וגידה הותרו. ולר"י הגלילי א"צ לימוד שאינו מטמא, שהרי אינה בכלל נבילה).

גיד הנשה – למ"ד גיד בכלל בשר, מותר בהנאה מנבילה. לר"י הגלילי שאינו כבשר, י"א שאסור בהנאה, וי"א שמותר בק"ו מחלב שענוש כרת. ולר' שמעון אסור בהנאה (ועל הק"ו הוא משיב: מה לחלב שהותר מכללו אצל חיה גם באכילה).

למסקנא בין לחזקיה ובין לר' אבהו כל איסורי אכילה מותרים בהנאה חוץ מחמץ ושור הנסקל. ונחלקו לענין חולין שנשחטו בעזרה לשיטת רבי יהודה, לחזקיה אסור בהנאה מ'אותו', ולר' אבהו אין בהם איסור מן התורה.

לשיטת ר' יהושע בן לוי – גם אם נאמר 'לא יֵאָכֵל' משמע רק איסור אכילה. (והמקור לשיטתו לאסור חמץ ושור הנסקל בהנאה – מבואר להלן כד.).

חטאת חיצונה שהכניס דמה לפנים – פסולה. ובת שריפה היא, שנאמר בשעיר נחשון 'והנה שורף' (ונאמר 'הן לא הובא דמה וגו', ומשמע שאם הובא שפיר שרפוה).

ליקוטי תוספות:

א.להשתכר במאכלות אסורות ,אסור רק בדבר מאכל אבל מותר למכור סוסים וחמורים, ואפילו בדבר מאכל אסור למכור רק בשביל אכילה ,אבל שומן ועור או שמגדל שלא למכור אלא למשוח ולהדליק מותר .ובדבר אחר גם זה אסור.

ב. תוספות מביא מהתורת כהנים שהמקור שחטאת חיצונה שהכניס דמה לפנים בת שריפה היא, משעיר דראש חודש.

***************