לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום רביעי י"ב אב תשפ"א

מסכת סוכה דף י"ד

דף י"ד – ע"א

ענפי אילן שיש עליהם פירות, וקש שיש בו שבלים:  לתנא קמא – אם הפסולת מרובה על האוכלים כשרים לסיכוך. לדעת אחרים – צריך שיהא בפסולת גם רוב כנגד בית יד סמוך לאוכל, שגם הוא פסול לסיכוך כאוכל עצמו, כיון שמביא טומאה לאוכל. 

מחלוקת תנא קמא ואחרים אם ידות כשרות לסיכוך – לפי רבי אבא (לעיל דף י"ג: (שקוצר לסכך יש לו ידות היינו כשיטת אחרים, אך תנא קמא סובר שהקוצר לסכך אין לו ידות. לרב מנשיא בר גדיא – בקוצר לסכך לכולי עלמא אין ידות, והמחלוקת היא בקצצם לאכילה – שחל עליהם דין ידות – ונמלך עליהם לסיכוך, ונחלקו במחלוקת חכמים ורבי יוסי דלהלן. 

כל הכלים נעשים מוכשרים לקבל טומאה על ידי מחשבה, שאם חשב עליהם שזה יהא גמר מלאכתם מקבלים טומאה, אך אין עולים מתורת קבלת טומאה אלא בשינוי מעשה, ואז עולים בין ממחשבה ובין אם עשה בו מעשה מתחילה המוכיח שהוא כלי.

ידות האוכלים עולים מקבלת טומאה – לתנא קמא על ידי בסיסה, ומהי בסיסה – לרבי יוחנן היינו שדש את הידות, שהוא מעשה גדול [ולשיטתו חכמים שהכשירו ידות לסיכוך דיברו באופן שדש אותם], ולרבי אלעזר די בכך שמתיר אגודתם, שמגלה דעתו שאין צריך לידות [ודומה למחשבה, וסובר שידות די להם במחשבה, ואין צריך מעשה כמו בכלים]. ולרבי יוסי על ידי בסיסה אין הידות עולות מטומאה, שנוח לו בחיבורם לפירות שאז יוכל להפך השבלים על ידיהם בעתר.

סיכך עם ידות האוכלים שקצצם לאכילה ודש אותם, לרבי יוחנן שבססן היינו שדש אותם – לרב מנשיא בר גדיא לפי שיטת אחרים עדיין מקבלים טומאה, וצריך שיהא בפסולת רוב גם כנגדן, שסוברים כרבי יוסי, שעדיין שם ידות עליהם, שנוח לו בחיבורם שאז יוכל בקלות לפרק הסוכה לאחר החג.

'ויעתר לו השם' – תפילתם של צדיקים נמשלה לעתר – מה עתר מהפך את התבואה בגורן ממקום למקום, אף תפילתם של צדיקים מהפכת דעתו של הקדוש ברוך הוא ממידת אכזריות למידת רחמנות.

משנה . לרבי יהודה מסככים בנסרים, לרב – אפילו הם רחבים יותר מד' טפחים, והגם שרוב תקרות עשויות מהם לא גזרו שאם יתירו לסכך בהם ישב תחת תקרת הבית. לשמואל – רק כשהם פחותים מד' טפחים, שאין רוב תקרות עשויות מהם, ולא גזרו בהם כיון שפחות מד' אינו שיעור מקום, אבל רחבים ד' פסולים גזירה שמא ישב תחת תקרת הבית.

לרבי מאיר אין מסככים בנסרים, לרב – דווקא אם הם רחבים ד' טפחים, שגזרו שמא ישב תחת תקרת הבית. לשמואל – כל שיש בהם ג' טפחים, שכל שיצאו משיעור לבוד גזרו עליהם משום מיעוט תקרות העשויות מהם.

נסר רחב ד' טפחים לסוברים שהוא פסול (לרב לפי רבי מאיר, ולשמואל לכו"ע) שנתנו סמוך לדופן – הסוכה כשרה, משום שאומרים שדופן עקומה היא, אך לא ישן תחתיו, שהרי הוא כדופן.

דף י"ד – ע"ב 

שני סדינים מצטרפים לד' טפחים לפסול הסוכה, שסכך פסול באמצע הסוכה פוסל בד' טפחים.

שני נסרים שאין בכל אחד שיעור פסול (כל אחד לפי שיטתו כנ"ל) – אינם מצטרפים לפסול הסוכה, אבל אם יש בכל אחד שיעור פסול, מצטרפים לפסול הסוכה (לרבי מאיר לפי שמואל כשכל אחד יותר מג' טפחים ומצטרפים לשיעור ד'. או כשיש בהם ד' טפחים – לשמואל לכו"ע ולרב לשיטת  רבי מאיר – כשהם סמוכים לדופן, ומצטרפים לד' אמות לפסול הסוכה ואין אומרים דופן עקומה).

סוכה בת שמונה אמות מצומצמות שיש באמצעה ח' טפחים סכך – תחת הסכך כשרה, שהנסרים שבב' הצדדים אינם פוסלים את הסוכה, שאומרים דופן עקומה.

נסרים שיש בהם ארבעה טפחים שהפכם על הצד – נחלקו האמוראים אם פסולים אף על פי שהרוחב פחות מג' טפחים – כיון ששם פסול עליהם. 

הניח נסר ברוח הרביעי שאין שם דופן ואי אפשר לומר דופן עקומה, אף על פי שטפח ממנו חוץ מן הסוכה הוי סכך פסול, משום שפסל [-סכך] היוצא מן הסוכה נידון כסוכה עצמה, ונמצא שסיכך בנסר של ד' טפחים. 

***************

יום חמישי י"ג אב תשפ"א

מסכת סוכה דף ט"ו

דף ט"ו – ע"א 

משנה . בית שתקרתו מנסרים בלא מעזיבה – פסול לסוכה, שצריך תעשה ולא מן העשוי לבית, ואם נענע את כל הנסרים, או שנטל אחד מביניהם – כשר מדאורייתא.

תקרת נסרים של ארבעה טפחים שנענע את כולם לשם סוכה – לרבי יהודה: לבית שמאי – פסולה מדרבנן, גזירה משום תקרת בית, עד שיטול נסר אחד מבין כל שני נסרים ויתן שם  סכך כשר. לבית הלל – אין צריך ליטול, שאין גוזרים משום תקרת בית [וגם לשמואל (לעיל דף י"ד:) הסובר שלכולי עלמא גוזרים משום תקרת בית, ואין מסככים בנסרים של ארבעה, היינו דווקא כשבא לסכך בהם בתחילה, אבל תקרת בית שרוצה להכשירה לסוכה, כיון שמנענע הנסרים מוכיח שיודע שתקרת בית פסולה, ושוב אין צריך לגזור משום תקרת בית]. לרבי מאיר – לא נחלקו בית שמאי ובית הלל בזה, אלא לכולי עלמא גוזרים משום תקרת בית, וצריך ליטול אחת מביניהם. 

משנה . המקרה סוכתו (שמניח כלונסאות ליתן עליהם סכך) בשיפודים או בארוכות המטה הפסולים לסכך כיון שמקבלים טומאה – לסובר פרוץ כעומד כשר, אם יש ריווח ביניהם כשיעור סכך הפסול, מניח שם סכך כשר וכשרה, ולסובר שדווקא פרוץ מרובה על העומד כשר, לרב אמי כשר דווקא במעדיף קצת הריווח שנשאר מקום לסכך להיכנס ולצאת, ולרבא כשר אף במצמצם, אלא שאם הניחם שתי יניח הסכך כשר ערב, או להפך. 

דף ט"ו – ע"ב 

שנינו שארוכות המיטה פסולות לסכך – לרבי אמי בר טביומי כיון שבאו מכלי, ואף שכבר אינם ראויות לתשמישם, ואם נחלוק עליו יש לפרש שמדובר בקרש הארוך שלאורך המיטה עם שתי כרעיים, או בקרש הקצר שלרוחב המיטה עם שתי כרעיים, שהם כלי ומקבלים טומאה, כחכמים דלהלן.

מיטה – לרבי אליעזר אינה נטמא ונטהר אלא כשהיא שלמה, וחכמים מטמאים ומטהרים בקרש הארוך שלאורך המיטה עם שתי כרעיים, וכן בקרש הקצר שלרוחב המיטה עם שתי כרעיים, שיכול לקרב לכותל ולהשתמש כמיטה.

***************