לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום חמישי כ' אב תשפ"א
מסכת סוכה דף כ"ב
דף כ"ב – ע"א
משנה . סוכה שסככה מועט אלא שאין הפסק ביניהם ג' טפחים – כשרה כל שצילתה מרובה מחמתה.
סכך שקנה אחד עולה וקנה אחד יורד, שלא השווה והשכיב הקנים זה אצל זה, ומתוך כך חמתה מרובה מצילתה – לשמואל כל שאילו היו מסוככים בשווה היה צילתה מרובה מחמתה – כשרה אם אין ביניהם ג' טפחים, שהרי הם כאחד. היו הקנים ברוחב טפח – לרבא כיון שיש על כל קנה שם אהל – אפילו יש בין קנה העולה לקנה היורד ג' טפחים אומרים גוד אחית – השפל והשלך אותו על האויר שתחתיו, והסוכה כשרה.
קורות גג קומה הראשונה ומעליהם קורות גג עליה ורחב טפח ואין עליהם נסרים: אם מכוונות זו תחת זו – טומאה תחת אחת מהם – המונח תחת כל הקורה טמא. טומאה בין התחתונה לעליונה – המונח תחת כל קורה העליונה טמא, אבל המונח תחת קורה התחתונה טהור, שהקורה התחתונה מפסיקה. טומאה מונחת על גבי העליונה – כנגד הטומאה עד לרקיע טמא, אבל למטה מן הקורה טהור. היו התחתונות כנגד הריווח שבין העליונות – טומאה תחת אחת מהם – כל הנמצא בבית טמא, שאומרים בכל העליונות – השליכם בין התחתונות – והרי זה אהל אחד. אבל אם היו פחות מטפח אין אומרים חבוט רמי [-השלך].
דף כ"ב – ע"ב
פתח המבוי שקורה נתונה על כותל אחד ואין מגיעה עד כותל השני, וכן שתי קורות כל אחת על אחד מהכתלים ובאמצע אויר – כל שביניהם כשיעור לבוד כשרה, לתנא קמא שיעור לבוד פחות מג', לרבן שמעון בן גמליאל שיעור לבוד הוא פחות מד'.
קורה המתירה טלטול במבוי צריכה רוחב טפח, ואם אין בה טפח מביא שתי קורות שהן ביחד טפח, ולרבי שמעון בן גמליאל אפילו אינם ביחד טפח די בכך שמרחיקם ואפשר להניח עליהם אריח – שהוא חצי לבינה של ג' טפחים.
שתי קורות שיש בהם ביחד שיעור טפח להתיר המבוי, אחת למעלה ואחת למטה – אם הם תוך ג' זו לזו רואים העליונה כאילו היא למטה, או התחתונה כאילו היא למעלה, ובלבד שלא תהא העליונה למעלה מעשרים אמה או התחתונה למטה מעשרה טפחים.
היתה חמתה שוה לצילתה למעלה – פסולה, לפי שבארץ תהא החמה הרבה יותר מן הצל.
סוכה שסכך שלה עב מאוד כמין בית עד שאין הכוכבים נראים מתוכה – כשרה, אין זהרורי החמה נראים מתוכה – לבית שמאי פסולה, שאין זו דומה לסוכה, ולבית הלל כשרה.
***************
יום שישי כ"א אב תשפ"א
מסכת סוכה דף כ"ג
דף כ"ג – ע"א
משנה . העושה סוכתו בראש העגלה – אף שמיטלטלת ואינה קבועה כשרה (וי"א שפסולה – רש"י דף ז': ד"ה בראש הספינה בשיטת רבן גמליאל, ותוספות דף כ"ג. ד"ה דתניא ע"פ רש"י דף כ"א: ד"ה שאין לה קבע, שלפי רבי יהודה מיטלטלת פסולה, שדירת קבע בעינן, ור"ת בתוספות דף ז': ד"ה העושה חולק).
העושה סוכתו בראש הספינה: אם אינה יכולה לעמוד ברוח מצויה ביבשה – פסולה, שאפילו דירת עראי אינה. יכולה לעמוד ברוח שאינה מצויה ביבשה שהיא רוח מצויה בים – כשרה, אפילו לסובר שצריך סוכת קבע. אינה יכולה לעמוד בפני רוח שאינה מצויה ביבשה – לרבן גמליאל פסולה, שצריך סוכה קבע, לרבי עקיבא כשרה, שצריך סוכת עראי.
העושה סוכתו בראש האילן או על גבי גמל – לתנא דמתניתין (ר' מאיר) כשרה, ומדרבנן אין עולים לה ביום טוב, לרבי יהודה פסולה, שנאמר 'חג הסוכות תעשה לך שבעת ימים' – סוכה הראויה לשבעה שמה סוכה, וכיון שגזרו חכמים שאין עולים לה ביום טוב נמצא שאינה ראויה ליום ראשון.
שתי דופני הסוכה באילן ואחת בידי אדם, או שתיים בידי אדם ואחת באילן – כשרה (לר"מ), ואין עולים לה ביום טוב שמשתמש באילן, ג' בידי אדם וא' באילן כשרה (גם לר"י), ועולים לה ביום טוב, כיון שאם ינטל האילן יכולה לעמוד בפני עצמה.
כל דבר שיש בו רוח חיים – לרבי מאיר ורבי יוסי הגלילי אין עושים אותו דופן לסוכה (ולחי למבוי, ופסים לביראות, ואינו
דף כ"ג – ע"ב
בת ישראל שנשאת לכהן והלך בעלה למדינת הים, או שאמר לה הרי זה גיטך שעה אחת קודם מיתתי – לרבי יהודה אוכלת בתרומה, ואין חוששים למיתה, וכן הוא לרבי מאיר לדעת רבי זירא, אבל לאביי בשיטת ר' מאיר חוששים למיתה ואסורה בתרומה.
הלוקח יין מכותים והגיע ליל שבת או שאין לו כלים להפריש לתוכם, לר' מאיר אומר שני לוגין שאני עתיד להפריש הרי הן תרומה, עשרה מעשר ראשון, תשעה מעשר שני, ומחלל המעשר שני על מעות שיש לו בתוך ביתו, ואף לאביי שר' מאיר חושש למיתה, מכל מקום אינו חושש לבקיעת הנוד,
***************
שבת קודש כ"ב אב תשפ"א
מסכת סוכה דף כ"ד
דף כ"ד – ע"א
לרבי יהודה מתקינים אשה אחרת לכהן גדול לפני יום הכיפורים שמא תמות אשתו, ואף שבכל מקום אין רבי יהודה חושש למיתה – מעלה עשו בכפרת יום הכיפורים.
כיסוי ארון מת מדבר שיש בו רוח חיים – לרבי יהודה מטמא במגע ומשא ואהל, ורבי מאיר מטהר (ומחמת זה דחו בגמרא דברי אביי ורבי זירא בדף כ"ג. שסוברים שר' מאיר סובר שמדאורייתא דופן בהמה הוי מחיצה וגולל).
טעמו של רבי מאיר שדופן בהמה אינה מחיצה ואינה נעשית גולל – ללישנא קמא דרב אחא בר יעקב משום שכל מחיצה שעומדת על ידי רוח אינה מחיצה, שעיקר עמידתה מדבר שאין בו ממש הוא, ללישנא בתרא משום שכל מחיצה שאינה עשויה בידי אדם אינה מחיצה, ונפקא מיניה כשסמך הדופן על נוד תפוח ברוח שהיא נעשית בידי אדם.
דף כ"ד – ע"ב
דבר שיש בו רוח חיים – לרבי יוסי הגלילי אין כותבים עליו גט, אף שנאמר 'וכתב' לרבות שכותבים על כל דבר, מכל מקום נאמר 'בספר' ומלמד שרק דבר הדומה לספר שאין בו רוח חיים כשר לגט, ולחכמים כותבים עליו, ש'ספר' היינו ספירת דברים.
אין מגרשים בכסף, אף שהוקשה הויה ליציאה, משום שנאמר 'וכתב לה ספר כריתות' – לרבי יוסי הגלילי משום סמיכות 'ספר' ל'כריתות' – ספר כורתה ואין דבר אחר כורתה, ולחכמים משום שנאמר 'וכתב' – בכתיבה מתגרשת ולא בכסף.
הרי זה גיטך על מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם – אין זה גט, משום שכל ימיה קשורה בו, ונאמר 'כריתות' – דבר הכורת ומפריד ביניהם (וגם רבי יוסי הגלילי דורש זאת, משום שכדי ללמד שאין מתגרשת בכסף היה די לכתוב 'כרת', ו'כריתות' יתור הוא).
מחיצה שהרוח מוליך ומביא ברוח מצויה – אינה מחיצה לענין סוכה, ולענין שבת.
משנה . העושה סוכתו בארץ והאילנות הן דפנותיה – אם האילנות זקנים ועבים שאין הרוח מוליך ומביא אותם – יש עליהם שם מחיצה וכשרה, ואם גם הנוף מדופן הסוכה צריך לאורגו שלא יניענו הרוח, ואין חוששים שישתמש באילן ביום טוב להניח עליו כליו.
אילן שראשי הנוף כפופים תוך ג' לארץ וגבוהה עשרה טפחים מבפנים, וארגם שיהיו יכולים לעמוד ברוח מצויה – מטלטלים תחתיו בבית סאתיים, כדין דירה שלא הוקפה לדירה, כיון שעשויה לשמור שדות מבחוץ ואינה חשובה לדירה להתיר טלטול בהיקף יותר גדול.
***************