לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
יום שישי כ' טבת תשפ"ב
מסכת מגילה דף י"ב
דף י"ב – ע"א
גם דניאל טעה בחשבון שבעים שנה של גלות בבל.
שבעים שנה של גלות בבל היינו מגלות צדקיהו שנשרף העיר שנאמר 'לחרבות ירושלים', ומה שכתוב 'כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה' היינו לפקידה בעלמא על ידי כורש שהרשה לעלות לירושלים לבניית בית המקדש.
'כה אמר ה' למשיחו לכורש אשר החזקתי בימינו' – אמר הקדוש ברוך הוא למשיח: קובל אני לך על כורש, אני אמרתי הוא יבנה ביתי ויקבץ גלויותי, והוא אמר 'מי בכם מכל עמו ויעל', והוא לא השתדל בדבר.
'חיל פרס ומדי הפרתמים' (סמך פרתמים למדי) וכתיב 'למלכי מדי ופרס' (סמך מלכים למדי) – שהתנו ביניהם שכשהמלך מאחד מהם מהשני יהיו הפרתמים.
'בהראותו את עושר מלכותו ואת יקר תפארת גדולתו' – שלבש בגדי כהונה גדולה שנאמר בהם 'לכבוד ולתפארת'.
אחשורוש הקדים משתה לרחוקים קודם לבני עירו, ונחלקו רב ושמואל אם היה פיקח שקירב הרחוקים קודם – שעם בני עירו יכול להתפייס ולקרבם תמיד, או שהיה טיפש – שהיה לו לקרב בני עירו קודם, שאם ימרדו הרחוקים יהיו הקרובים אתו.
תלמידי רבי שמעון בן יוחאי שאלוהו מפני מה נתחייבו אותו דור כליה, והשיבם: אמרו אתם, ואמרו מפני שנהנה מסעודתו של אותו רשע. אמר להם: אם כן שבשושן יהרגו ולא בכל העולם, אלא משום שהשתחוו לצלם בימי נבוכדנצר, ועם כל זה זכו לנס כי לא עשו אלא לפנים (מיראה) אף הקדוש ברוך הוא לא עשה עמהם אלא לפנים.
'בחצר גנת ביתן המלך' נחלקו רב ושמואל אם הראוי – לחצר בחצר, לגינה בגינה, לביתן בביתן, או הושיבן – בחצר ולא החזיק, בגינה ולא החזיק עד שהושיב בביתן והחזיק. למתניתא – הושיבם בחצר ופתח להם פתח לגינה ופתח לביתן.
'חור' – לרב היינו מעשה מחט, שהמצעות היו עשויים נקבים נקבים, לשמואל – מילת לבנה הציע להם.
'כרפס' – כרים של פסים.
'מטות זהב וכסף', לרבי יהודה הראוי לכסף במיטת כסף, לזהב בזהב, אמר לו רבי נחמיה אם כן אתה מטיל קנאה בסעודה, אלא המיטות של כסף ורגליהם של זהב.
'בהט ושש' – אבנים שמתחוטטות על בעליהם, שמחטטים ומחזירים בעליהם אחריהם עד שמוצאים אותם בדמים יקרים.
'ודר וסוחרת' – לרב שורות שורות סביב של אבנים יקרות, לשמואל אבן טובה יש בכרכי הים ודרה שמה והושיבה באמצע הסעודה ומאירה להם כצהריים, לדבי רבי ישמעאל שקרא דרור לכל בעלי סחורה לפטרם ממכס.
'והשקות בכלי זהב וכלים מכלים שונים' ולא נכתב 'משונים' – יצאה בת קול ואמרה: ראשונים (בלשצר וחבורתו) כלו מפני כלים ואתם שונים ושותים מהם.
'ויין מלכות רב' – כל אחד השקהו יין שגדול הימנו בשנים.
'והשתיה כדת' – כדת של תורה, שאכילת מזבח מרובה משתיית נסכים.
'אין אונס' – לכל אחד השקה מיין מדינתו שרגיל בו, ולא ישכרהו אלא לפי רצונו.
'לעשות כרצון איש ואיש' – כרצון מרדכי ('איש יהודי') והמן ('איש צר ואויב'), שהם היו שרי המשקים במשתה.
'גם ושתי המלכה עשתה משתה נשים בית המלכות' ולא נכתב 'בית הנשים' – ששניהם נתכוונו לדבר עבירה, כמאמר העולם הוא בדלועים גדולים ואשתו בדלועים קטנים.
דף י"ב – ע"ב
'ביום השביעי כטוב לב המלך ביין' – גם קודם היה כן, אלא שיום השביעי שבת היה, שכשישראל אוכלים ושותים מתחילים בדברי תורה ותשבחות, אבל עכו"ם מתחילים בדברי תיפלות – הללו אומרים מדיות נאות והללו אומרים פרסיות נאות, אמר אחשורוש כלי שאני משתמש בו אינו לא מדיי ולא פרסי אלא כשדיי רצונכם לראותה וכו'.
במידה שאדם מודד בה מודדים לו, שהרי ושתי הרשעה הייתה מביאה בנות ישראל ומפשיטתן ערומות ועושה בהן מלאכה בשבת. וזהו שנאמר 'אחר הדברים האלה כשוך חמת המלך אחשורוש זכר את ושתי ואת אשר עשתה ואת אשר נגזר עליה' – כשם שעשתה כך נגזר עליה.
'ותמאן המלכה ושתי' אף שהייתה פרוצה – שפרחה בה צרעת, וי"א שבא גבריאל ועשה לה זנב.
'ויקצוף המלך מאד וחמתו בערה בו' – ששלחה לו: שומר הסוסים של אבי! אבי היה שותה כנגד אלף איש ולא השתכר ואיש זה נשתטה ביינו.
'ויאמר המלך לחכמים (-רבנן) יודעי העתים' (-שיודעין לעבר שנים ולקבוע חדשים) דינו את דינה, אמרו אם נאמר שיהרגוה כשיפסוק יינו יתבעו אותנו, אם נאמר שיניחוה יהא זלזול במלכות, אמרו לו: מיום שחרב בית המקדש וגלינו מארצנו ניטלה עצה ממנו ואין אנו יודעין לדון דיני נפשות, לך לעמון ומואב שיושבים על מקומם כיין היושב על שמריו.
'והקרוב אליו כרשנא שתר אדמתא תרשיש מרס מרסנא וממוכן', מלאכי השרת הזכירו לפני הקדוש ברוך הוא את הקרבנות שהקריבו ישראל לפניו כדי שיעשה נקמה בושתי ותמלוך אסתר תחתיה, כרשנא – כרים בני שנה, שתר – שתי תורים, אדמתא – מזבח אדמה, תרשיש – בגדי כהונה שהיה אבן תרשיש בחושן, מרס – מירוס הדם שלא יקרוש, מרסנא – מירוס המנחות לבוללם, ממוכן – הכנת השולחן.
'ויאמר ממוכן' – זה המן שמוכן לפורענות – שעומד להתלות, והוזכר אחרון שהיה הפחות ביותר, וקפץ בראש להשיב – שהדיוט קופץ בראש.
'להיות כל איש שורר בביתו', אלמלי אגרות הראשונות שהוחזק שוטה בעיני הבריות שאף האורג נגיד הוא בביתו – היו ממהרים להרוג ישראל ולא היה נשתייר מהם באגרות האמצעיות שריד ופליט שלא היו ממתינים ליום המועד.
'כל ערום יעשה בדעת' – זה דוד שביקש נערה אחת לפיכך כל אדם הביא את בתו, 'וכסיל יפרוש אולת' – זה אחשורוש שציווה לקבץ את כולם וכל אחד הטמין בתו שידעו שיתחתן רק עם אחת.
'ושמו מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני' – כולם על שמו של מרדכי נקראו: בן יאיר – שהאיר עיניהם של ישראל בתפלתו, בן שמעי – ששמע קל תפלתו, בן קיש – שהקיש על שערי רחמים ונפתחו לו.
'איש יהודי' 'איש ימיני' – היה מבנימין ונקרא יהודי על שם יהודה מפני שהיה מוכתר בשמות נאים ובטכסיסי מלוכה (עין יעקב הובא במסורת הש"ס, וראה עוד פירוש במהרש"א). וי"א – אביו מבנימין ואמו מיהודה. וי"א – משפחות מתגרות זו בזו, משפחת יהודה אומרת אני גרמתי שנולד מרדכי – שלא הרג דוד את שמעי בן גרא, ומשפחת בנימין אומרת שהוא בא מהם. וי"א – כנסת ישראל אומרת: מה עשה לי יהודי – שלא הרג דוד לשמעי ויצא ממנו מרדכי שהמן התרגז עליו, ומה שילם לי ימיני – שלא הרג שאול את אגג ונולד ממנו המן שציער לישראל. לרבי יוחנן – היה מבנימין, ונקרא יהודי – שכך נקרא כל הכופר בעבודה זרה.
***************
שבת קודש כ"א טבת תשפ"ב
מסכת מגילה דף י"ג
דף י"ב – ע"א
גם דניאל טעה בחשבון שבעים שנה של גלות בבל.
שבעים שנה של גלות בבל היינו מגלות צדקיהו שנשרף העיר שנאמר 'לחרבות ירושלים', ומה שכתוב 'כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה' היינו לפקידה בעלמא על ידי כורש שהרשה לעלות לירושלים לבניית בית המקדש.
'כה אמר ה' למשיחו לכורש אשר החזקתי בימינו' – אמר הקדוש ברוך הוא למשיח: קובל אני לך על כורש, אני אמרתי הוא יבנה ביתי ויקבץ גלויותי, והוא אמר 'מי בכם מכל עמו ויעל', והוא לא השתדל בדבר.
'חיל פרס ומדי הפרתמים' (סמך פרתמים למדי) וכתיב 'למלכי מדי ופרס' (סמך מלכים למדי) – שהתנו ביניהם שכשהמלך מאחד מהם מהשני יהיו הפרתמים.
'בהראותו את עושר מלכותו ואת יקר תפארת גדולתו' – שלבש בגדי כהונה גדולה שנאמר בהם 'לכבוד ולתפארת'.
אחשורוש הקדים משתה לרחוקים קודם לבני עירו, ונחלקו רב ושמואל אם היה פיקח שקירב הרחוקים קודם – שעם בני עירו יכול להתפייס ולקרבם תמיד, או שהיה טיפש – שהיה לו לקרב בני עירו קודם, שאם ימרדו הרחוקים יהיו הקרובים אתו.
תלמידי רבי שמעון בן יוחאי שאלוהו מפני מה נתחייבו אותו דור כליה, והשיבם: אמרו אתם, ואמרו מפני שנהנה מסעודתו של אותו רשע. אמר להם: אם כן שבשושן יהרגו ולא בכל העולם, אלא משום שהשתחוו לצלם בימי נבוכדנצר, ועם כל זה זכו לנס כי לא עשו אלא לפנים (מיראה) אף הקדוש ברוך הוא לא עשה עמהם אלא לפנים.
'בחצר גנת ביתן המלך' נחלקו רב ושמואל אם הראוי – לחצר בחצר, לגינה בגינה, לביתן בביתן, או הושיבן – בחצר ולא החזיק, בגינה ולא החזיק עד שהושיב בביתן והחזיק. למתניתא – הושיבם בחצר ופתח להם פתח לגינה ופתח לביתן.
'חור' – לרב היינו מעשה מחט, שהמצעות היו עשויים נקבים נקבים, לשמואל – מילת לבנה הציע להם.
'כרפס' – כרים של פסים.
'מטות זהב וכסף', לרבי יהודה הראוי לכסף במיטת כסף, לזהב בזהב, אמר לו רבי נחמיה אם כן אתה מטיל קנאה בסעודה, אלא המיטות של כסף ורגליהם של זהב.
'בהט ושש' – אבנים שמתחוטטות על בעליהם, שמחטטים ומחזירים בעליהם אחריהם עד שמוצאים אותם בדמים יקרים.
'ודר וסוחרת' – לרב שורות שורות סביב של אבנים יקרות, לשמואל אבן טובה יש בכרכי הים ודרה שמה והושיבה באמצע הסעודה ומאירה להם כצהריים, לדבי רבי ישמעאל שקרא דרור לכל בעלי סחורה לפטרם ממכס.
'והשקות בכלי זהב וכלים מכלים שונים' ולא נכתב 'משונים' – יצאה בת קול ואמרה: ראשונים (בלשצר וחבורתו) כלו מפני כלים ואתם שונים ושותים מהם.
'ויין מלכות רב' – כל אחד השקהו יין שגדול הימנו בשנים.
'והשתיה כדת' – כדת של תורה, שאכילת מזבח מרובה משתיית נסכים.
'אין אונס' – לכל אחד השקה מיין מדינתו שרגיל בו, ולא ישכרהו אלא לפי רצונו.
'לעשות כרצון איש ואיש' – כרצון מרדכי ('איש יהודי') והמן ('איש צר ואויב'), שהם היו שרי המשקים במשתה.
'גם ושתי המלכה עשתה משתה נשים בית המלכות' ולא נכתב 'בית הנשים' – ששניהם נתכוונו לדבר עבירה, כמאמר העולם הוא בדלועים גדולים ואשתו בדלועים קטנים.
דף י"ב – ע"ב
'ביום השביעי כטוב לב המלך ביין' – גם קודם היה כן, אלא שיום השביעי שבת היה, שכשישראל אוכלים ושותים מתחילים בדברי תורה ותשבחות, אבל עכו"ם מתחילים בדברי תיפלות – הללו אומרים מדיות נאות והללו אומרים פרסיות נאות, אמר אחשורוש כלי שאני משתמש בו אינו לא מדיי ולא פרסי אלא כשדיי רצונכם לראותה וכו'.
במידה שאדם מודד בה מודדים לו, שהרי ושתי הרשעה הייתה מביאה בנות ישראל ומפשיטתן ערומות ועושה בהן מלאכה בשבת. וזהו שנאמר 'אחר הדברים האלה כשוך חמת המלך אחשורוש זכר את ושתי ואת אשר עשתה ואת אשר נגזר עליה' – כשם שעשתה כך נגזר עליה.
'ותמאן המלכה ושתי' אף שהייתה פרוצה – שפרחה בה צרעת, וי"א שבא גבריאל ועשה לה זנב.
'ויקצוף המלך מאד וחמתו בערה בו' – ששלחה לו: שומר הסוסים של אבי! אבי היה שותה כנגד אלף איש ולא השתכר ואיש זה נשתטה ביינו.
'ויאמר המלך לחכמים (-רבנן) יודעי העתים' (-שיודעין לעבר שנים ולקבוע חדשים) דינו את דינה, אמרו אם נאמר שיהרגוה כשיפסוק יינו יתבעו אותנו, אם נאמר שיניחוה יהא זלזול במלכות, אמרו לו: מיום שחרב בית המקדש וגלינו מארצנו ניטלה עצה ממנו ואין אנו יודעין לדון דיני נפשות, לך לעמון ומואב שיושבים על מקומם כיין היושב על שמריו.
'והקרוב אליו כרשנא שתר אדמתא תרשיש מרס מרסנא וממוכן', מלאכי השרת הזכירו לפני הקדוש ברוך הוא את הקרבנות שהקריבו ישראל לפניו כדי שיעשה נקמה בושתי ותמלוך אסתר תחתיה, כרשנא – כרים בני שנה, שתר – שתי תורים, אדמתא – מזבח אדמה, תרשיש – בגדי כהונה שהיה אבן תרשיש בחושן, מרס – מירוס הדם שלא יקרוש, מרסנא – מירוס המנחות לבוללם, ממוכן – הכנת השולחן.
'ויאמר ממוכן' – זה המן שמוכן לפורענות – שעומד להתלות, והוזכר אחרון שהיה הפחות ביותר, וקפץ בראש להשיב – שהדיוט קופץ בראש.
'להיות כל איש שורר בביתו', אלמלי אגרות הראשונות שהוחזק שוטה בעיני הבריות שאף האורג נגיד הוא בביתו – היו ממהרים להרוג ישראל ולא היה נשתייר מהם באגרות האמצעיות שריד ופליט שלא היו ממתינים ליום המועד.
'כל ערום יעשה בדעת' – זה דוד שביקש נערה אחת לפיכך כל אדם הביא את בתו, 'וכסיל יפרוש אולת' – זה אחשורוש שציווה לקבץ את כולם וכל אחד הטמין בתו שידעו שיתחתן רק עם אחת.
'ושמו מרדכי בן יאיר בן שמעי בן קיש איש ימיני' – כולם על שמו של מרדכי נקראו: בן יאיר – שהאיר עיניהם של ישראל בתפלתו, בן שמעי – ששמע קל תפלתו, בן קיש – שהקיש על שערי רחמים ונפתחו לו.
'איש יהודי' 'איש ימיני' – היה מבנימין ונקרא יהודי על שם יהודה מפני שהיה מוכתר בשמות נאים ובטכסיסי מלוכה (עין יעקב הובא במסורת הש"ס, וראה עוד פירוש במהרש"א). וי"א – אביו מבנימין ואמו מיהודה. וי"א – משפחות מתגרות זו בזו, משפחת יהודה אומרת אני גרמתי שנולד מרדכי – שלא הרג דוד את שמעי בן גרא, ומשפחת בנימין אומרת שהוא בא מהם. וי"א – כנסת ישראל אומרת: מה עשה לי יהודי – שלא הרג דוד לשמעי ויצא ממנו מרדכי שהמן התרגז עליו, ומה שילם לי ימיני – שלא הרג שאול את אגג ונולד ממנו המן שציער לישראל. לרבי יוחנן – היה מבנימין, ונקרא יהודי – שכך נקרא כל הכופר בעבודה זרה.
***************