לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
יום ראשון כ"ג ניסן תשפ"ב
מסכת יבמות דף מ"ח
דף מ"ח – ע"א
סדר הנאמר ביפת תואר להתירה לו בביאה היינו שאינה מתגיירת, לחכמים אם קיבלה להתגייר מטבילה ומותר בה מיד, לרבי שמעון בן אלעזר אף שלא קיבלה עליה כופה ומטבילה לשם שפחות, וחוזר ומטבילה לשם שחרור בעל כרחה ומותר בה מיד.
מקורם של חכמים ורבי שמעון בן אלעזר: נאמר 'כל עבד איש מקנת כסף ומלתה אותו', 'איש' מיותר, לרבי שמעון בן אלעזר – עבד שהוא איש (גדול) יכול אתה למולו ולגיירו בעל כרחו, ואין אב הבא להתגייר עם בנו הקטן מל אותו בעל כרחו. לרבנן – כשם שאי אתה מל בן גר בעל כרחו כך אי אתה מל עבד בעל כרחו, ויתור 'איש' מלמד שעבד שיש רשות רבו עליו קרוי עבד, ושאין רשות רבו עליו אין קרוי עבד, ולכן המפקיר עבדו יצא לחירות ואינו צריך גט שחרור.
עבד משוחרר – לרב ששת לשיטת חכמים בשעת טבילה לשחרור צריך להודיעו קצת מצוות שיקבל עליו עול מצוות, לרב פפא חכמים סוברים כן רק ביפת תואר שלא שייכת במצוות לכן צריכה קבלה, אבל עבד ששהה אצלו כמה ימים והנהיגו במצוות הנוהגות בעבד אינו צריך קבלה בשעת טבילה לשם שחרור.
'ועשתה את ציפורניה' – לרבי אליעזר היינו שתקוץ אותם, שנאמרה עשיה בראש ('וגלחה את ראשה') ונאמרה בציפורניים מה בראש העברה אף כאן העברה, וכן כתוב 'ומפיבושת… לא עשה רגליו ולא עשה שפמו' הרי שהעברה קרויה עשיה, וגזירת הכתוב היא אף על גב שאין בזה ניוול. לרבי עקיבא היינו שתגדיל, שמה עשיה הנאמר בראש לניוול אף כאן לניוול.
דף מ"ח – ע"ב
'ובכתה את אביה ואת אמה' – לרבי אליעזר אביה ואמה ממש, לרבי עקיבא זו עבודה זרה.
'ירח ימים, ואחר כן…' – לת"ק היינו שלושים יום, לרבי שמעון בן אלעזר תשעים יום, 'ירח' – שלושים, 'ימים' – שלושים, 'ואחר כן' – שלושים, והקשה רבינא דילמא 'ואחר כן' היינו כמניין הימים שעברו – שישים יום.
'וינפש בן אמתך והגר', 'בן אמתך' היינו עבד ערל, שעבד מהול כבר נזכר בפסוק 'למען ינוח עבדך ואמתך כמוך', 'והגר' זה גר תושב, שהזהירו הכתוב על השבת, שהמחלל שבת כעובד עבודה זרה.
עבד שאינו מהול – לרבי ישמעאל מותר לקיימו, לרבי עקיבא אסור, ומה שהזהירה תורה שמירת שבת לעבד שאינו מהול בפסוק 'בן אמתך' היינו בלוקח עבד בין השמשות ולא הספיק למולו.
הלוקח עבד מן העכו"ם וקיבל עליו בשעת לקיחתו להתגייר, ואחר כך חזר בו ולא רצה למול מגלגל עמו עד שנים עשר חודש, ואף לרבי עקיבא, לא מל חוזר ומוכרו לעכו"ם, שדווקא אם לא קיבל מעולם להתגייר ולא פסק מגיותו אז אסור לקיימו לרבי עקיבא (היינו לרבו של רש"י, וליש מפרשים ברש"י מה שמותר לקיימו היינו רק אם אמר לו הריני מגלגל עמך י"ב חודש ואם לא תמול אמכור אותך, שהרי הוא כשכיר אצלו). וגם באופן זה יש לפרש הפסוק 'בן אמתך' לרבי עקיבא.
הלוקח עבד מן העכו"ם והתנה עמו על מנת שלא יתגייר, אף לרבי עקיבא מותר להשהותו בלי למולו. וגם באופן זה יש לפרש הפסוק 'בן אמתך' לרבי עקיבא.
לקחו רבו מן עכו"ם ולא רצה למול שמגלגלים עמו עד י"ב חודש, לרבי שמעון בן אלעזר אין משהים אותו בארץ ישראל, שמטמא את הטהרות, מפני שגזרו על העכו"ם שיהיו טמאים כזבים, ובעיר הסמוכה לספר אין משהים אותו כל עיקר.
גרים בזמן הזה מעונים וייסורים באין עליהם,
לרבי חנניא בנו של ר"ג – מפני שלא קיימו שבע מצוות בני נח בעודם עכו"ם, וכשמתגיירים נפרעים מהם כדי למרק חובתם.
לרבי יוסי – אין נענשים על שעבר שכקטן שנולד דמו, אלא לפי שאין בקיאים בדקדוקי מצוות.
לאבא חנן משום ר' אלעזר – לפי שאין עושים מאהבה אלא מיראת גיהנום והפורענות.
לאחרים – מפני ששהו עצמם להיכנס תחת כנפי השכינה.
***************
יום שני כ"ד ניסן תשפ"ב
מסכת יבמות דף מ"ט
דף מ"ט – ע"א
משנה . איזהו ממזר –לרבי עקיבא: לדעת תנא במתניתין – כל הנולד מאיסור לאו של קורבה ואף שאין בה כרת (כגון נושא חלוצתו, שלשיטת רבי עקיבא היא בלאו), שנאמר 'לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו', וסבר כרבי יהודה שהיינו אנוסת אביו והיא חייבי לאוין, וסמיך ליה 'לא יבא ממזר בקהל ה". לרבי סימאי – גם מחייבי לאוין שאינם מחמת קורבה, כגון מחזיר גרושתו משנשאת, ונתין ועמוני לישראל, ולומד מיתור ו' 'ולא יגלה'. לרבי ישבב – אפילו מחייבי עשה, כגון מצרי ואדומי קודם ג' דורות, ולומד אותו מיתור ו' 'ולא יגלה'.
לשמעון התימני: כל הנולד מאיסור שחייבים עליו כרת, שסובר כחכמים ש'ולא יגלה כנף אביו' היינו שומרת יבם של אביו שהיא מחייבי כריתות.
לרבי יהושע: כל הנולד מאיסור שחייבים עליו מיתת בית דין, שאם כשיטות לעיל מדוע נכתב בפסוק גם 'לא יקח אשת אביו', אלא ללמד שדווקא מ'לא יקח' עד 'לא יגלה' והיינו חייבי מיתות בית דין כעין אשת אביו הוי ממזר.
אשתו שמתה – מותר באחותה, וכן כשגירשה ומתה, או נישאת לאחר ומתה. יבמתו שמתה – מותר באחותה וכן אם חלץ לה ומתה, או נישאת לאחר ומתה.
דף מ"ט – ע"ב
בא על הנדה ובעל שבא על אשתו סוטה – לכו"ע אין הולד ממזר, כיון שתופס בהם קידושין, שבנדה כתוב 'ותהי נדתה עליו' – לשון הווית קידושין, וסוטה – שאין פוקעים קידושין הראשונים.
שומרת יבם לשוק – לתנא דברייתא הכל מודים שאין הולד ממזר, שקידושין תופסים בה שנאמר 'לא תהיה אשת המת החוצה' שלא תתקדש לשוק, הרי שתופסים בה קידושין. ואביי לא כללה יחד עם נדה וסוטה שאין הולד מהם ממזר, משום שמסתפק אם כשמואל שפירש כן הפסוק 'לא תהיה', או כרב שפירש הפסוק שלא חל בה קידושין.
הלכה איזהו ממזר – לתנא דמתניתין הלכה כשמעון התימני, שכל שחייבים עליו כרת, ושמעון בן עזאי אומר שמצא מגילת יוחסין בירושלים שכתוב בה איש פלוני ממזר מאשת איש, והיינו כדברי רבי יהושע.
עוד מצא שמעון בן עזאי במגילת יוחסין בירושלים – משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי, שמוזכר מעט במשנה, ובכל מקום שנזכר הלכה כמותו.
עוד מצא במגילת יוחסין בירושלים – מנשה הרג את ישעיה מפני שדנו על דברי נבואתו: משה רבך אמר 'כי לא יראני האדם וחי', ואתה אמרת 'ואראה את ה' יושב על כסא רם ונשא', משה רבך אמר 'מי כה' אלוקינו בכל קראינו אליו' ואתה אמרת 'דרשו ה' בהמצאו', משה רבך אמר 'את מספר ימיך אמלא' ואתה אמרת 'והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה' / ישעיה ידע שמנשה לא יקבל תשובותיו, ואם יאמר לו יהא מזיד, לכן אמר שם וטמן עצמו בארז / נסרו הארז וכשהגיעו לפיו של ישעיה נח נפשיה / נענש בנסירת פיו משום שאמר 'ובתוך עם טמא שפתיים אנוכי יושב'.
ישוב סתירת נבואות ישעיה לדברי משה רבינו: ואראה את ה' – כל הנביאים הסתכלו באספקלריא שאינה מאירה וכסבורים לראות ולא ראו, ומשה רבינו הסתכל באספקלריא המאירה וידע שלא ראה פניו. 'דרשו ה' בהמצאו' – ביחיד בעשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים, ובציבור נאמר 'בכל קראינו אליו'.
***************