לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום שלישי כ״ו אלול תשפ"ג

מסכת קידושין דף ל׳

חינוך/לימוד התורה לבנו ונכדו/מעלת לימוד התורה/ללמד אומנות/מורא אב ואם

דף ל' – ע"א

'חנוך לנער על פי דרכו' – חנוך לו בנערותו בעוד ידך תקיפה עליו דרך שכל ימיו יתנהג בו, ונחלקו בזה ר' יהודה ורבי נחמיה אם זה משש עשרה עד עשרים ושתים, או משמונה עשרה עד עשרים וארבע.

חייב האב ללמד בנו תורה ונביאים וכתובים, ומשנה ילמוד מעצמו.

נחלקו התנאים אם חייב ללמד תורה את בן בנו, י"א שפטור שנאמר 'ולמדתם אותם את בניכם' ולא בני בניכם, ומה שכתוב 'והודעתם לבניך ולבני בניך' שכל מי שמלמד בנו תורה כאילו לימד לו ולבן בנו עד סוף כל הדורות, וי"א שחייב שנאמר 'והודעתם לבניך ולבני בניך' ומה שכתוב 'ולמדתם אותם את בניכם' היינו ולא בנותיכם.

זבולון בן דן לימדו אבי אביו מקרא משנה תלמוד הלכות ואגדות, ואינו חייב לעשות כן.

'והודעתם לבניך ולבני בניך' וסמוך לזה 'יום אשר עמדת לפני ה' אלוקיך בחורב' שכל המלמד בנו ובן בנו תורה מעלה עליו הכתוב כאילו קיבלה מהר סיני, ומשום כן אם לא הספיק רבי יהושע בן לוי להתעטף בסודרו שם על ראשו כיסוי בעלמא כדי להביא בנו לבית הכנסת ללמוד, ורבי חייא בר אבא לא טעים בשר מעט בגחלים שהיו רגילים לטעום בבקר עד שחזר עם בנו מה שקרא אתמול ומלמדו עוד פסוק יותר, ורבה ב"ר הונא לא טעם כנ"ל עד שהביא בנו לבית הכנסת ללמוד.

'ושננתם לבניך' ממה שלא כתוב ושניתם היינו שישליש שנותיו של ימי השבוע שליש במקרא שליש במשנה שליש בתלמוד (לתוס' כל יום, על כן אומרים כל יום קודם פסוקי דזמרה מקרא משנה גמרא, לר"ת תלמוד בבלי בלול במקרא משנה וגמרא).

ראשונים נקראו סופרים שהיו סופרים כל אותיות שבתורה, ו' של 'גיחון' חציין של אותיות שבתורה, ואיבעיא אם 'ו' עצמו חלק של חצי ראשון או חצי אחרון, ואי אפשר למנותו שאין אנו בקיאים בחסירות ויתירות, 'דרש דרש' חציין של תיבות שבתורה, 'והתגלח' חציין של פסוקים', ואיבעיא אם והתגלח עצמו חלק של חצי ראשון או חצי אחרון, שאי אפשר למנותו שאין אנו בקיאים איזה פסוק יש לחלק לשני פסוקים, 'יכרסמנה חזיר מיער' ע' של יער חצי בתהילים, 'והוא רחום יכפר עון' חציו בפסוקים.

בתורה יש ה' אלפים ח' מאות ופ"ח פסוקים, בספר תהילים עוד שמונה, בדברי הימים פחות שמונה.

דף ל' – ע"ב

'ושננתם' – שיהיו דברי תורה מחודדים בפיך לחזור עליהם ולבדוק בעומקם, שאם ישאל לך אדם דבר אל תגמגם אלא אמור לו מיד (אם שואלים אותו אם למדת מסכת זו אל יתגאה לומר שלמדה אבל אם שואלים אותו דבר הלכה או שצריכים ללמדו ממנו צריך שיהיו מחודדים).

'את אויבים בשער' אפילו אב ובנו רב ותלמידו שעוסקים בתורה בשער אחד מתוך שמקשים זה לזה ואין זה מקבל דברי זה נעשים אויבים זה לזה ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה.

'ושמתם' נמשלה תורה לסם חיים, אמר הקב"ה בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין, ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו ואם לאו אתם נמסרים בידו וכל משאו ומתנו בך, ואם אתה רוצה אתה מושל בו על ידי עסק התורה.

יצר הרע – קשה שאפילו יוצרו קראו רע, מתחדש ומתגבר עליו בכל יום, ומבקש המיתו, ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו, אם פגע בו משכהו לבית המדרש אם אבן הוא נימוח ואם ברזל הוא מתפוצץ.

'קחו נשים והולידו בנים ובנות וקחו לבניכם נשים ואת בנותיכם תנו לאנשים', שחייב לישא בנו, ויתן לבתו כדי שיקפצו עלה אנשים וירצו לישא אותה.

'ראה חיים עם אשה', שחייב האב ללמוד לבנו אומנות, לרבי יהודה שכל מי שאינו מלמדו אומנות כאילו מלמדו ליסטות שאפילו אם למדו סחורה לא יצא עד שמלמדו אומנות שכמה פעמים אין לו במה לעשות סחורה.

יש אומרים שחייב ללמד לבנו להשיט בנהר משום הצלת חייו.

'איש אמו ואביו תיראו', גם אשה חייבת שנאמר תיראו, ומה שכתוב איש שהאיש יש לו יכולות בידו לעשות אבל אשה רשות בעלה עליה, ואם נתגרשה שוה לאיש.

השוה הכתוב כבוד ומורא וברכת אב ואם לכבוד ומורא וברכת המקום, וכן בדין שהוקשו שהרי אף הם שותפים למקום בו.

***************

יום רביעי כ״ז אלול תשפ"ג

מסכת קידושין דף ל״א

מורא וכיבוד אב ואב

דף ל"א – ע"א

שלשה שותפים באדם הקב"ה אביו ואמו בזמן שמכבד אדם אביו ואמו אמר הקב"ה מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכיבדוני, ובזמן שמצער אותם אומר יפה עשיתי שלא דרתי ביניהם שאלמלא דרתי ביניהם ציערוני.

בן מכבד את אמו יותר מאביו שמשדלתו בדברים לפיכך הקדים הקב"ה כיבוד אב לכיבוד אם, בן מתיירא מאביו יותר מאמו שמלמדו תורה לפיכך הקדים הקב"ה מורא אם לאב.

כל העובר עבירה בסתר כאילו דוחק רגלי שכינה.

אסור לאדם שילך ארבע אמות בקומה זקופה, רב הונא בן רב יהושע לא הלך ארבע אמות בלי כיסוי ראש ואמר שכינה למעלה מראשי.

אבא ואמא אומרים השקני מים עשה כבוד אביך שאתה ואימך חייבים בכבוד אביך, נתגרשה שניהם שוים.

בשעה שאמר הקב"ה אנוכי ולא יהיה לך אמרו אומות העולם לכבוד עצמו הוא דורש כיון שאמר כבד את אביך ואת אמך חזרו והודו למאמרות ראשונות שכל שכן שחייב בכבודו שאף הוא שותף בבריאתו וחייו ומותו מסורים בידו.

חכמים למדו כיבוד אב מדמא בן נתינה שבקשו ממנו אבנים לאפוד בשכר ששים או שמונים ריבוא דינרים מזהב והיה מפתח מונח תחת מראשותיו של אביו ולא ציערו, לשנה האחרת נתן לו הקב"ה שכרו שנולדה לו פרה אדומה בעדרו ולא ביקש אלא אותו ממון שהפסיד בשביל כיבוד אב, ומה מי שאינו מצווה כך המצווה ועושה על אחת כמה וכמה, ופעם אחת היה לבוש בזהב ויושב בין גדולי רומי ואמו קרעתו וטפחה על ראשו וירקה בפניו ולא הכלימה (גדול מצווה ועושה לפי שדואג ומצטער יותר פן יעבור, נשים מברכות על מצות עשה  שהזמן גרמא אע"פ שפטורות).

דף ל"א – ע"ב

יש מאכל לאביו מאכל עוף חשוב ונענש עליו אם מראה לו צרות עין על סעודתו, ויש מטחינו ובא לחיי עולם הבא שמכבדו בדברים טובים וניחומים שאינו יכול להתפרנס אלא ביגיעה זו.

לאבימי ב"ר אבהו היה חמשה בנים ואעפ"כ כשקראו רבי אבהו בפתח רץ בעצמו לפתוח לו ואמר כן כן עד שהגיע לדלת, יום אחד ביקשו שישקהו מים ועד שהביאו נרדם, ועמד אבימי כפוף ליד ר' אבהו עד שיתעורר והבין במדרש על הפסוק מזמור לאסוף שלא היה מבין בו קודם לכן.

אביי אמר לר' יעקב בר אבוה, כשאתה חוזר מבית המדרש ואביו ואמו נותנים לו לשתות שלא יקבל מאביו כיון שבן תורה הוא ויהיה לו חלישות הדעת.

אמו של רבי טרפון דרכה עליו כשעלתה וירדה מהמטה, אמרו לו לא הגעת לחצי כיבוד שהאם זרקה ארנק בפניך לים ולא הכלמתה.

רב יוסף כששמע קול פסיעות אמו אמר אעמוד מלפני השכינה שבאה.

רבי יוחנן ואביי אמרו אשרי מי שלא ראה אותם שאי אפשר לקיים כבודם ככל הצורך ונענש עליהם.

אמו של רב אסי הייתה זקינה, ביקשה ממנו תכשיטים ונתן לה, ביקשה ממנו בעל אמר שיחפש בשבילה, ביקשה בעל כמותו הלך לארץ ישראל, שמע שהיא באה אחריו רבי יוחנן אמר שאינו יודע אם מותר לצאת מארץ ישראל לקראתה, שוב בא לשאול סבור היה שדעתו לחזור לבבל אמר לו נתרצית לצאת המקום יחזירך לשלום, שמע שארונה בא אמר אילו ידעתי לא יצאתי.

מכבד אביו בחייו שאם מכיר באנשי המקום שמכבדים אביו לקבל דברים שיאמר בשמו יתלה הכבוד באביו ולא בעצמו אע"פ שיודע שיכבדוהו בשביל עצמו גם כן, ומכבדו במותו כשאומר דבר בשמו תוך י"ב חודש אומר כך אמר אבי מורי הריני כפרת משכבו, לאחר י"ב חודש אומר זכרונו לברכה לחיי העולם הבא.

חכם כשדורש ברבים ואומר למתורגמן דבר הלכה שאמר אביו או רבו אומר כך אמר אבי או רבי מורי וכשהמתורגמן משמיעו לרבים אומרו בשם החכם.

מורא אב זה שאינו עומד במקומו, יושב במקומו, סותר דבריו, אם אביו וחכם חולקים בדבר הלכה לא יאמר נראים דברי פלוני.

כיבוד אב זה שמאכילו ומשקהו מלבישו מכסהו מכניסו ומוציאו.

***************