לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

מסכת סנהדרין דף מ״א

דף מ"א – ע"א 

בודקים את העדים: מכירים אתם אותו? נכרי הרג או ישראל הרג? האם התריתם בו? אם קיבל עליו התראה? אם התיר עצמו למיתה? {שנאמר 'יומת המת' עד שיתיר עצמו למיתה}, אם המית בתוך כדי דיבור?. העובד עבודה זרה שואלים – את מי עבד? ובמה עבד? {בזביחה, בהקטרה, בניסוך, השתחווה}.

התראה מן התורה

א.  לעולא: שנאמר 'וראה את ערותה' עד שיראהו טעמו של דבר, ואם אינו עניין לכרת תנהו עניין למלקות.

ב.   לבי חזקיה: שנאמר 'וכי יזד איש על רעהו להרגו בערמה' וכי יזיד היינו שהוא תמיד בזדון שהתרו בו ועדיין הוא מזיד.

ג.    לבי רבי ישמעאל: שנאמר'המוצאים אותו מקושש עצים' שהתרו בו והוא עדיין מקושש.

ד.   לבי רבי: שנאמר על 'דבר אשר ענה' ללמד שנענש על עסקי דיבור. וצריך כל הפסוקים שמהפסוק של עולא – לומדים רק התראה למלקות. ומהפסוק של חזקיה – לומדים התראה לחייבי מיתות. ומהפסוק של רבי ישמעאל – לומדים התראה לנסקלים. ומהפסוק של רבי – לרבי שמעון ששריפה חמורה לומדים התראה לנשרפים, ולרבנן שסקילה חמורה כתבה התורה הגם שאפשר ללמוד מקל וחומר, ולכן אי אפשר ללמוד כולם מהנשרפים.

נערה חבירה המאורסה – שאינה צריכה התראה לרבי יוסי ברבי יהודה{לפי שלא ניתנה התראה רק להבחין בין שוגג למזיד}, מתוך שאין עדיה נהרגים אם הוזמו משום שיכולים לומר רק לאוסרה על בעלה באנו, גם היא איננה נהרגת משום שהוא עדות שאי אתה יכול להזימה. ורק באופן שזינתה וחזרה וזינתה בבועל הראשון או בקרוביה נהרגת.

עד אחד אומר בסייף הרגו ועד אחד אומר בארירן הרגו – הוכחש העדות כיון שזה מגוף העדות. עד אחד אומר בגדים שחורים ועד אחד אומר בגדים לבנים – הרי זה נכון שאין זה מגוף העדות. ובן זכאי שבדק בעוקצי תאנים – לרמי בר חמא: משום שזה מגוף העדות משום שהרגו בענף  תאנה, לרב יוסף בן זכאי: משווה בן זכאי בדיקות כמו חקירות.

שנות חיי רבן יוחנן בן זכאי – מאה ועשרים שנה: ארבעים שנה עסק בפרקמטיא, ארבעים שנה למד, וארבעים שנה לימד, ולא דנו דיני נפשות מארבעים שנה קודם לחורבן, ומה שלמדנו שבדק בן זכאי בענפי תאנים הוא משום שאז היה תלמיד ואמר לפני רבו וקיבלו את דבריו. וקראו לו בן זכאי על שם אותה שעה.

דף מ"א – ע"ב 

למדנו, אפילו שנים אומרים אין אנו יודעים – העדות קיימת: לרב ששת: כרבי עקיבא, שגם בשלשה עדים אם אמר אחד איני יודע העדות בטילה. וקשה שהרי למדנו במשנה שהעדות קיימת. לרבא: כרבנן ולא כרבי עקיבא, ובשלשה עדים, ושניים האומרים ידענו ואחד אמר איני יודע והעדות קיימת.

חקירות: אמר אחד איני יודע – העדות בטילה שהוא עדות שאי אתה יכול להזימה. בדיקות: אמר אחד איני יודע – העדות קיימת משום שלא שייך בזה הזמה.

למדנו, עד אחד אומר ה' בחודש ועד אחד אומר ו' בחודש – העדות קיימת, אבל מרוב החודש העדות בטילה שכיון ששמעו כבר שהחודש מעובר.

***************

דף מ"ב – ע"א

ברכה על הלבנה – עד שתתמלא פגימתה, לרב יהודה: עד ז' בחודש שכל פגימת הקשת מליאה, לנהרדעי: עד ט"ז בחודש שהיא עגולה במילואה.

אין מברכים על הלבנה, דיין האמת – על חיסרון הלבנה, וברכת הטוב והמטיב – על התחדשות, משום שהוא מנהג העולם.

המברך על החודש בזמנו הוא כמקבל פני שכינה, שכתוב על קידוש החודש 'החדש הזה' וכתוב שם 'זה קלי ואנוהו', ואלמלי זכו ישראל אלא להקביל פני אביהם שבשמים פעם אחת בחדש דיים, ולכן אומרים אותה מעומד מפני כבוד השכינה.

ברכת הלבנה – בארץ ישראל: הנוסח הוא ברוך מחדש חדשים. לרב אשי: ברוך… אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם. חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם. ששים ושמחים לעשות רצון קונם. פועל(י) אמת שפעולתן (שפעולתו) אמת. וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן שהן עתידין להתחדש כמותה. ולפאר ליוצרם על שם כבוד מלכותו. ברוך אתה ה' מחדש חדשים.

'כי בתחבולות תעשה לך מלחמה' מלחמתה של תורה – נמצא במי שיש בידו חבילות משניות.

עד אחד אומר קודם הנץ החמה ועד אחד אומר בתוך הנץ – העדות בטילה ואין אומרים שראה סתם אור.

למדנו, יש לי ללמד עליו זכות: אם יש ממש בדברי התלמיד – לא היהיורדמשם לעולם, ואם אין ממש בדבריו אינו יורד כל היום כולו – כדי שלא תהא עלייתו ירידה לו.

אין שותים יין באותו יום: שנאמר 'ולרוזנים אי שכר' העוסקים ברזו של עולם אל ישתכרו.

י"ב מחייבים וי"א מזכים – למשנה: מוסיפים עד שבעים ואחד עד שיראה אחד מאלו דברי אלו, ואם לא ראו פוטרים אותו כדי שלא יצאו מבית דין מעורבים. לרבי יוסי: אין מוסיפים, אלא רואין אם רואה אחד מאלו דברי אלו ואם לאו פוטרים אותו.

נזדקן הדין – לרב אחא בריה דרב איקא: היינו שדין זה עמוק וקשה וצריך להמתין בו, ובדיני ממונות אין אומרים כך, ורק בדיני נפשות אומרים כך, שאינו דומה מתבייש מעצמו למתבייש מאחרים, לרב אשי: היינו חכם דינא שעמדנו הדין על בוריו ולא צריך יותר להפך בו, ובדיני נפשות אינו אומר כן ורק בדיני ממונות, ואף שנאמר 'יהללך זר ולא פיך', כאן שונה משום שכל דברי דין מוטל על הגדול בבית דין.

הדרן עלך פרק היו בודקין

פרק ששי – נגמר הדין

דף מ"ב – ע"ב

משנה . בית הסקילה היה מחוץ לעיר ולבית דין, גם אם היה הבית דין חוץ לשלשה מחנות,משום כדי שלא נראה כבית דין רוצחים, או כדי שיהא זמן להציל. אחד שומר על פתח ב"ד וסודרים בידו, ואדם אחר רוכב על הסוס רחוק ממנו מלא עיניו שאם מוצא אחד זכות מניף בסודרים והסוס רץ ומעמידם.

בית הסקילה היה חוץ לשלשה מחנות (עזרה – מחנה שכינה. הר הבית – מחנה לוייה. כל העיר – מחנה ישראל), א. לברייתא: לומדים שנאמר בפרשת המקלל 'מחוץ למחנה' ונאמר בפרים הנשרפים 'מחוץ למחנה'. ובפרים הנשרפים לומדים שהוא חוץ משלשה מחנות משום שנאמר בפר כהן המשיח 'והוציא את כל הפר אל מחוץ למחנה'. ונאמר 'אל מחוץ למחנה' בפר העדה ומיותר הוא שכבר נאמר 'כאשר שרף את הפר הראשון' ואלא למחנה שניה. ונאמר בתרומת הדשן 'אל מחוץ למחנה' ומיותר הוא שכבר נאמר 'על שפך הדשן ישרף' ואלא למחנה שלישית. ולא לומדים משחוטיחוץ שהוא רק חוץ למחנה אחתהגם שהם דומים בכמה דברים 'באדם' 'ובחוטא' 'ובנטילת נשמה בחוץ' 'ואינו שייך לדין פיגול'. משום שהגזירה שווה  לדין פרים הנשרפים שהם מחוץ לשלשה מחנות שבחוץ הוא הכשר מצוותם ומכפרים ונאמר בהם 'הוצא' 'אל מחוץ למחנה' עדיף. ב. לרב פפא: לומדים דין בית הסקילה חוץ לשלשה מחנות משום שהרי משה ישב במחנה לוייה, ונאמר 'הוצא את המקלל אל מחוץ למחנה' וזה מחוץ למחנה לוייה. ואחרי זה נאמר 'ויוציאו את המקלל אל מחוץ למחנה' וזה חוץ למחנה ישראל, שהרי מה שעשו נאמר בפסוק 'ובני ישראל עשו כאשר צוה ה' את משה, ועל כרחך ללמד דין שלשה מחנות. וכוונת התנא בברייתא הוא אם לא היה נאמר הפסוק הייתי אומר גזירה שווה. ג. לרב אשי: שנאמר 'הוצא את המקלל' היינוחוץ למחנה לוייה. 'אל מחוץ למחנה' היינו חוץ למחנה ישראל. 'ויוציאו את המקלל' היינו לעשייה ואף שכבר נאמר ובני ישראל עשו וגו' צריך לסמיכת השומעים ולדחותו ממקום גבוה, והקשו עליו מה הוא לומד מלשונות הוצאה שנאמר בפרים הנשרפים.

***************