לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שלישי כ"ב אלול תשע"ז

מסכת סנהדרין דף נ"ח

דף נ"ח ע"א 

גר שהיתה הורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה וכן הורתו ולידתו שלא בקדושה, דכקטן שנולד בלא קרובים הוא, גזרו חכמים בכל האסורות לו בהיותו כותי שלא יאמרו באין מקדושה חמורה לקדושה קלה, וע"כ לשיטת ר' אליעזר, יש לו שאר האם ולא שאר האב דכ' 'וגם אמנה אחותי בת אבי הוא אך לא בת אמי', וע"כ אחותו מן האם יוציא מן האב יקיים, וכן אחות האב מן האב יוציא מן האב יקיים, וכן אחות האם מן האם יוציא מן האב יקיים, אחות האם מן האב לר' מאיר יוציא גזירה משום שיש בו צד אם, לחכמים יקיים דמן האב הוא ולא גזרינן, ומותר באשת אחיו לאחר מיתה דאין אשת אח לבני נח וכן באשת אחי האב, וכל הבאות מחמת אישות מותרות לו דהיינו אשת אביו, נשא אשה ובתה או ב' אחיות כונס א' ומוציא א', מתה אשתו מחלוקת אם מותר בחמותו.

'על כן יעזב איש את אביו ואת אמו'.

לר' אליעזר, 'אביו' אחות אביו, 'אמו' אחות אמו, 'ודבק' ולא בזכר 'באשתו' ולא באשת חבירו, 'והיו לבשר אחד' יצאו בהמה וחיה שאין נעשין בשר אחד שאין יולדין מן האדם, ואא"ל דאביו ממש דהיינו 'ודבק', וא"א באשת אביו דהיינו 'באשתו' וא"א לאחר מיתה דמה אמו לא באישות דהיינו 'באשתו' אף אביו לא באישות ומה אביו לא ממש אף אמו לא ממש, ולא משכחת לה אלא באחוה.

לר' עקיבא 'אביו' אשת אביו 'אמו' אמו ממש, דאביו ממש היינו 'ודבק', ואשת אביו איירי לאחר מיתה, ואמו איירי באמו מאנוסתו דאין אסורה משום אשת חבירו, וניחא לאוקמי באשת אביו דמיקרי 'ערות אביך' ולא באחות אביו שהוא רק 'שאר'.

דף נ"ח ע"ב 

'ויקח עמרם את יוכבד דודתו', לר"א היינו דודתו מן האב.

'וגם אמנה אחותי בת אבי היא אך לא בת אמי' לר"א מבואר דבת האם אסורה, לר"ע הא בת אחיו היתה אלא לתקן דבריו שאמר 'אחותי היא' אמר שמצד האב יש לה צד אחות דבני בנים ה"ה כבנים.

מפני מה לא נשא אדם את בתו כדי שישא קין את אחותו, שנאמר 'כי אמרתי עולם חסד יבנה' וכ' 'ואיש כי יקח את אחותו חסד הוא', משמע דבלאו הכי אסור, כר"א, ולר"ע כיון דאשתרי אשתרי.

כותי מותר בבתו, ואדם הראשון לא נשא בתו כדי שישא קין את אחותו.

עבד מותר באמו ומותר בבתו, דיצא מכלל כותי ולכלל ישראל לא בא.

בן נח שייחד שפחה לעבדו, וקראו לה רביתא דפלניא, ובא עליה, נהרג. ואם פורעת ראשה בשוק שוב אינה מיוחדת לו.

בן נח שבא על אשת חבירו שלא כדרכה פטור, דכ' 'באשתו' ולא באשת חבירו 'ודבק' ולא שלא כדרכה.

עכו"ם שהכה את ישראל חייב מיתה דכ' 'ויפן כה וכה וירא כי אין איש ויך את המצרי' וגו'.

הסוטר לועו של ישראל כסוטר לועו של שכינה דכ' 'מוקש אדם ילע קודש', המגביה ידו על חבירו אע"פ שלא הכהו נקרא רשע דכ' 'ויאמר לרשע למה תכה' ולא למה הכית. נקרא חוטא דכ' 'ואם לא לקחתי בחזקה' בבני עלי וכ' 'ותהי חטאת הנערים גדולה מאד'. תיקצץ ידו דכ' 'וזרוע רמה תשבר', ורב הונא קץ ידא לא' שהיה רגיל להכות. אין לו תקנה אלא קבורה דכ' 'ואיש זרוע לו הארץ'.

לא נתנה קרקע אלא לבעלי זרועות דכ' 'ואיש זרוע לו הארץ'. 'עובד אדמתו ישבע לחם' אם עושה עצמו כעבד לאדמה ישבע לחם.

עכו"ם ששבת חייב מיתה דכ' 'ויום ולילה לא ישבותו', ואזהרה שלהן זו היא מיתתן, ואפילו לא שבת לשום חובה אלא מנוחה בעלמא כגון ביום שני, חייב. ולא חשיב בהדי ז' מצוות דהוי קום ועשה, ודינין יש בהן גם שב ואל תעשה שלא לעשות עול.

*************