וַיַּקְהֵל מֹשֶׁה אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר צִוָּה ה' לַעֲשֹׂת אֹתָם: שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַה' כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת (פרק לה' פסוק א' ב')

הפרשה שלנו (ויקהל) פותחת בציווי על קדושת השבת, אותה קדושת שבת שתמיד הייתה הקשר בין היהודי לבין בורא העולם, לב ליבה של היהדות. היא העדות לכך שהקב"ה ברא את העולם בששה ימים, ושבת ביום השביעי, וקידש אותו. ארז אותו בעטיפה יפה, ואמר למשה רבינו: "מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל לך והודיעם" (שבת י:). מתנה שהיא רק של ישראל!
כפי שאנו אומרים בתפילת שחרית: "ולֹא נְתַתּוֹ ה' אֱלֹקֵינוּ לְגוֹיֵי הָאֲרָצוֹת, וְלֹא הִנְחַלְתּוֹ מַלְכֵּנוּ לְעוֹבְדֵי אֱלִילִים, גַּם בִּמְנוּחָתוֹ לֹא יִשְׁכְּנוּ עֲרֵלִים, כִּי לְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל נְתַתּוֹ בְּאַהֲבָה, לְזֶרַע יַעֲקֹב אֲשֶׁר בָּם בָּחָרְתָּ". אם הגויים רוצים יום מנוחה, הם יבחרו את יום ראשון, שישי או כל יום אחר (נבואה שהתגשמה להפליא, ראה מאחור), אבל יום השבת הוא של עם ישראל. רק לנו יש את הזכות במתנה הנפלאה הזו, שהיא מקור הברכה להכל!

יהודים בכל הדורות מסרו את נפשם ובלבד שלא יחללו ואף במשהו את קדושת השבת. "אוֹת הִוא בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם" (שמות לא' יג') אומר הקב"ה. ברגע שהיהודי שומר את השבת, זה סימן שהוא מחובר לבורא עולם. ואם אינו שומר? מגלה לנו התורה את דינו: "מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת" (שמות לא' יד')! וכי אדם שאינו שומר שבת דינו מיתה? מעשים שבכל יום מראים שאיש הישר בעיניו יעשה, ולאף אדם  לכאורה  אין נזק נראה לעין..

אלה  שברור לנו,  שהתכלית של העולם  היא  לאפשר בחירה לאדם. ואם הרשעים במעשיהם, היו ישר נענשים על פי מה שכתוב בתורה, כל הבחירה בעולם הייתה מתבטלת, ואפילו גויים היו יושבים בשבת בשילוב ידיים מחשש שיקרה להם נזק. אם כן, למה מתכוונת התורה באומרה: מחלליה מות יומת, אם בפועל אנו רואים שלרשעים לא קורה כלום!?

ישנו פסוק בנביא יחזקאל שאומר: "כִּי לֹא אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הַמֵּת, נְאֻם ה'.." (יח' לב'). האם  שייך להמית  את  המת? הרי הוא כבר מת! אז איך ה' אומר, כי לא אחפוץ במות המת? אלה אומר הפסוק: "כִּי אִם בְּשׁוּבוֹ מִדְּרָכָיו וְחָיָה". זאת אומרת, שאדם יכול להפוך את מצבו ממת לחי, ולהפך מחי למת, והכל על פי מעשיו. שהקב"ה אומר על השבת: "מְחַלְלֶיהָ מוֹת יוּמָת", הקב"ה מראה לנו את מצב האדם ברגע שהוא לא שומר את השבת – מות יומת. מוֹת בעולם הזה, ויוּמָת לעולם הבא.

ישנם אנשים שנראים לנו, שמחים רוקדים ושרים, ובפועל בורא העולם מחשיב אותם כמתים. איך אדם יכול להעביר 120 שנה, ולדעת שזה שמספק לו חמצן, נותן לו כח, ילדים ופרנסה, מחשיב אותו בכל רגע כמת???

איך אדם שנולד יהודי וקיבל כרטיס כניסה לעולם הבא, יכול להרשות לעצמו לבעוט בזכות הגדולה הזאת. "וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמֶּיהָ" (שמות לא' יד'), האדם במו ידיו מסלק מעצמו את נשמת היהודי שהייתה בקרבו, כמו שכותב הרמב"ם (ערובין ב' טז'): ש"מחלל שבת, הרי הוא כגוי לכל דבריו".

החפץ חיים נותן משל לדבר, על בעל חנות שנסע לחופשה, וסגר את חנותו למשך כמה ימים. בכל אותו שבוע, אנשים הגיעו וראו שדלת החנות סגורה, וכולם ידעו שזה עניין של כמה ימים עד שבעל החנות יחזור. וילד אחד שאל את אימו: אמא, אולי המוכר כבר לא רוצה למכור בחנות? אולי הוא עזב לתמיד?? אמו ענתה לו בביטחון גמור: בני, ברגע שהשלט מעל החנות עדיין מתנוסס לו, ועדיין מודיע על תכולת החנות, אנו יודעים שהחנות עדיין פעילה, והמוכר ישוב בעוד יום או יומיים. אך ברגע שהמוכר יסיר את השלט שקבוע מעל החנות, בידוע שעזב את חנותו, אינו מתכוון למכור יותר, ואולי מישהו אחר יתפוס את מקומו..

החפץ חיים אומר לנו בכאב, שהשבת היא השלט שמתנוסס מעל ומעיד, אני יהודי!

אם אדם מועד בשאר המצוות, הוא כמו אותו מוכר שהלך לכמה שעות או כמה ימים, ואח"כ יחזור למקומו. אך אם אדם אינו שומר את השבת, הרי הוא כמסיר את השלט המעיד על היותו קשור לבורא העולם.

אומר הנביא יחזקאל: "שׁוּבוּ שׁוּבוּ מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים, וְלָמָּה תָמוּתוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל" (לג' יא')! אדם ששב מדרכיו הרעים ומשנה את מעשיו, הוא יכול לשנות את הכל. לפני כמה רגעים הוא היה חשוב כמת בעני בורא העולם, והנה הוא בזכות מעשיו הופך לחי! אומר בורא העולם: כשאתה שומע בקולי, אתה נחשב חי. אבל אם אתה נסחף אחרי הזרם, רק נראה שאתה חי. חז"ל אומרים שזה כמו הדגים שמתים בים. מהצד נראה לך שהם חיים, אבל הם רק נסחפים עם הזרם. ברגע שתראה דג ששוחה גם נגד הזרם, אז אתה יכול להיות בטוח שהוא באמת חי!

 כשהאדם הולך אחרי האמת של ה', ולא על פי הסביבה החופשית שבה גדל עם חבריו ומוריו, הוא זה שזוכה להיקרא חי.

"וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹקֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּֽוֹם" (דברים ד' ד').