הלכות לשון הרע: הלכה יומית
י' אדר ב'
חומרת העונש של המצורע
בוא וראה כמה גדול עונשו של בעל לשון הרע, שמביא על עצמו נגעים על ידי דיבורו, ונעשה על ידי זה למצורע מוחלט, כמו שאמרו במסכת ערכין (טו:): "כל המספר לשון הרע נגעים באים עליו, שנאמר (תהילים קא) "מלשני בסתר רעהו, אותו אצמית". אמר רבי שמעון בן לקיש: "זאת תהיה תורת המצורע" -תורת המוציא שם רע".
וראה עד כמה החמירה התורה בטומאת המצורע, שהוא חמור יותר מטומאת זב ובעל קרי וטמא מת, שאינו ראוי לבוא אף במחנה ישראל, כמו שכתוב: "בדד ישב מחוץ למחנה מושבו". ואמרינן בערכין (שם): "מה נשתנה מצורע שאמרה תורה "בדד ישב"? הוא הבדיל בין איש לאשתו, בין איש לרעהו, לפיכך אמרה תורה: "בדד ישב מחוץ למחנה מושבו". ואמר רבי יהושע בן לוי, מה נשתנה מצורע שאמרה תורה יביא שתי ציפורים לטהרתו? אמר הקדוש ברוך הוא, הוא עשה מעשה פטיט [פרוש: דיבור תמידי ופטפטני] – יביא קורבן פטיט.
י"א אדר ב'
עונש צרעת כיצד?
בזמן שהיה בית המקדש קיים והיה לנו כהן המטהר, אם נכשל אדם בעוון לשון הרע, היה הקב"ה מביא עליו עונש הנגעים. ואף גם זאת לא הביא עליו תכף על גופו, אלא תחילה הביא על קורות ביתו והיה צריך לבוא לפני הכהן ולומר לו כי ראה נגע בביתו. והיה הכהן אומר לו דברי כבושים: בני, אין הנגעים באים אלא על לשון הרע וכו'.
ואם לא שם ליבו לזה היה הקב"ה מענישו עוד יותר בענין הזה, וכמו שכתב הרמב"ם בסוף הלכות טומאת הצרעת, וזה לשונו: "צרעת הבתים אינו ממנהגו של עולם, אלא אות ופלא היה בישראל כדי להזהירן מלשון הרע, שהמספר לשון הרע משתנים קירות ביתו. אם חזר בו – יטהר הבית. אם עמד ברשעו עד שהותץ הבית – משתנים כל כלי העור שבביתו שהוא יושב ושוכן עליהם. אם חזר בו וכו', ואם עמד ברשעו עד שישרפו – משתנה עורו ונעשה מצורע, ויהיה מובדל ומפורסם לבדו עד שלא יתעסק בשיחת הרשעים, שהוא ליצנות ולשון הרע וכו'", עיין שם.
י"ב אדר ב'
התועלת מנגע הצרעת
והיה תועלת גדול מעונש זה, כי בראותו את גודל עונשו ובזיונו, שהוא צריך ליישב מחוץ למחנה בדד תמיד, ואינו רשאי לבוא אף לתוך מחנה ישראל, ומודיע את צערו ברבים כדי שיבקשו עליו רחמים, כמו שנאמר בפרשת מצורע (ויקרא יג, מה): "וטמא טמא יקרא" ממילא היה נכנע מאוד מעונו, ומקבל עליו מכאן ולהבא להיזהר מאוד מהעוון המר הזה של לשון הרע, ולפייס את מי שדיבר עליו.