חידושים לפרשת מסעי – מארי יחיא אלשיך זצ"ל
באדיבות "נוסח תימן"
ויסעו מרעמסס. נראה לרמוז אלו המסעות על ירידת הנשמה ועל חיי האדם. מרעמסס הוא רמז על אוצר הנשמות. סוכות רמז שמראים לנשמה חופות הצדיקים. איתם שמראין לה התמימים. אשר בקצה המדבר שהם מתנהגים בענוה. וישב על פי החירות זהו פתח גיהנם. אשר על פני בעל צפוןאלו הדינים, שכן הוא רמוז בפ' מצפון תפתח הרעה. ויחנו לפני מגדול רמז שמראין לה מי שהגדילו להכעיס. ויעברו בתוך הים המדברה וכו', זהו עומק גיהנם. ויחנו במרה שמראין לה הרשעים שהם צועקים במרה ומגידין לה מרירות המות. ויסעו ממרה ויבאו אילמה וכו', שמשם מחזירין אותה לגן עדן, ששם שנים עשר שבטים ושבעים זקנים שהם יושבים בראש. ויסעו מאילם ויחנו על ים סוף זהו בבטן האם, ונקרא בטן האם ים סוף לפי שהילד מתגדל בו כסוף הזה המתגדל וגדל על שפת הים שנ' (ישעיה יט ו) קנה וסוף קמלו. מדבר סיןזהו מדור האמצעי ברחם, סין בהפוך נס, שבנס הוא עולה למעלה. דפקה זהו בג' חדשים אחר שהילד דר במדור העליון קרוב למקום הדפק, ועוד שהוא בעצמו דופק יותר על ג' חדשים הראשונים. אלוש זהו זמן הלידה שהילד חלוש, שה"א מתחלף בח'. רפידים זהו קודם שיהלך שהוא עדין רפה ידים. מדבר סיני זהו כשילמד תורה שניתנה במדבר סיני. קברות התאוה זהו כשהוא בוגר שאז נכנסת בו תאות החבור, וכן כל התאוות הם מתגברים בו ביותר. חצרות אל תקרי חצרות אלא רחיצות, שאז הוא רוחץ ומתיפה ויצר הרע בוער בו כגחלי רותם וזהו ויחנו ברתמה. רמון פרץ שאז רומני דאפי ניכרים והוא מתחזק בתכלית חזקו מלשון ויפרוץ האיש (בראשית ל מג). בלבנה שהוא צריך לכבוש יצרו ויהיו מחשבותיו נקיים מעבירות. ברסה שצריך לרוסס יצרו וג"כ צריך לפרך עצמו בעסק התורה ומלאכה כמחז"ל (אבות פ"ב מ"ב) יפה תלמוד תורה עם ד"א שיגיעת שניהם משכחת עוון. קהלתה זהו בעת שיתחתן שאז נקהלים עליו כמלך והוא משתפר בתכלית היופי וזהו בהר שפר. בחרדה זהו אחר שישא אשה שהוא חרד לעסוק במלאכתו. במקהלת כשיהיו לו בנים והוא חייב לזון אותם והוא ירא פן ח"ו ירעבו וזהו בתחת מל' ואל תֵּחָת (יהושע א ט). תרח שחייב לעסוק בתורה שיש בה ריח מעין גע"ד (ותרח כמו תריח), והיא מתוקה כמ"ש (תהלים יט יא) ומתוקים מדבש ונופת צופים [וזהו במתקה]. בחשמונה, במוסרות שצריך לחוש ולקבל עליו עול התורה ומוסרותיה, וכן בתפילה אף כיבני יעקן מצירים לו והם הצרות (תרגום צוקה עקה). וצריך לזכור חר הגדגדדהיינו כוך של קבר ובזה יכבוש יצרו וייטב לו [וזהו מעברונה]. ובשעת העבירה צריך להתגבר על יצרו כגבר העורך מלחמה [וזהו מעציון גבר]. ד"א שצריך לזכור שהוא עובר מזה העולם דהי' המות ובזה יתגבר על יצרו. מדבר צין היא קדש בזמן שיצטנן חומו של אדם כלו' בזמן שיזקין צריך לקדש עצמו יותר ויותר, וכן שידע כי הוא מזומן ביותר. ומלת קדש מל' התקדשו למחר (במדבר יא יח) כלו' הזדמנו. ויחנו בהר ההר בקצה ארץ אדום זהו קרוב למיתה וזהו ויעל וכו'וימת שם. וישמע הכנעני מלך ערד כלו' כשיגזר על האדם המות אזי בא הכנעני מלך ערד דהיינו מ"ה, ונקרא ערד שהוא רץ כערוד ליקח נפש האדם. ויסעו מהר ההר ויחנו בצלמנה זהו הקבר, גיא צלמות, צלו של מות. ויחנו בפונן מל' פה, שכל פה צועק ומיליל עליו ומורידים עליו דמעות כאובות שהם זבים מים וזהוויחנו באובות. ויחנו בעיי העברים בגבול מואב זהו הקבר שנ' (איוב ל כד) אך לא בעי ישלח יד, העברים, שכל אדם הולך ועובר שמה, בגבול מואב זהו העפר יסודו, שנ' (בראשית ג יט) כי עפר אתה ואל עפר תשוב. דיבן גד הוא הדין שמגידים לו לאדם כל מעשיו, דיבן מל' דבה, א"נ דיבן אותיות בדין. עלמון דבלתימה שמעידין לאדם כל מה שנעלם ממנו. הרי העברים שמעבירין הכל לפני האדם. לפני נבו שהאדם מודה על הכל בניבי פיו. ויחנו בערבת מואב על ירדן ירחו שהנשמה הנקראת ירח מחופפת על הגוף היורד לקבר. ויחנו על הירדן מבית הישימות שהנשמה משתוממת עד שיחיה הגוף. עד אבל השטיםשהנפש שהיא קרובה לגוף נאמר בה (איוב יד כב) אך בשרו עליו יכאב ונפשו עליו תאבל עד שתחזור בתחית המתים ואז שומחת.
באדיבות "נוסח תימן"