מארי יחיא אלשיך זלה"ה – קווים לדמותו במלאת 24 שנה להסתלקותו

 

פארה ותפארתה של יהדות תימן ניטל ממנה, הגאון והצדיק החסיד והעניו רבי יחיא זצ"ל משיירי זקני חכמי תימן נתבקש לישיבה של מעלה. בדמותו וצורתו גילם את הודה ויופיה של היהדות, ולכן רבים נמשכו אליו בעבותות אהבה, ופטירתו גרמה לצער רב בקרב מכיריו ויודעיו בידעם כי ניטל מהם עמוד האור שהאיר לפניהם.

כמוהר"ר יחיא נולד לאביו הגאון רבי נתנאל אלשיך הלוי, נצר למשפחת רבנים מפוארת, אשר הקימו בצנעא את בית כנסת "בית אלשיך", שהיה ידוע כמקום תורה ותפלה, וישיבה של חכמי תורה שהיו נקבצים בה. בעודו בגיל רך התייתם מאביו, ומאז גדל בבית סבו רבי יחיא עוזירי משפחה ידועה ומפורסמת. כבר מילדותו נודע בשקידתו המופלגת, והיה משנן את לימודיו ומוסיף ללמוד אף בספרים שלא למד אצל רבו, והודות לכשרונותיו זכה להתעלות, וכל אשר למד נשאר חקוק בזכרונו המופלג.

כן היה בקי בכל חלקי התורה, ואת הארבעה ועשרים [תנ"ך] היה יודעו ישר והפוך. אולם הצניע מאוד את ידיעותיו ורק מעטים ידעו ועמדו על ההיקף העצום של ידיעותיו. שקידתו בתורה היתה לשם דבר, פעמים נשלח ע"י משפחתו לשליחות מסויימת וכאשר בושש לחזור, מצאוהו בבית המדרש מעיין בספרים.

כאשר הגיע לפרקו נשא לאשה את בתו של רבי סלימאן אלקארה, נצר למשפחה מפוארת של רבנים שהנהיגו את יהדות תימן במשך שנים רבות.

לפרנסתו עסק בלימוד תינוקות של בית רבן אשר למדו אצלו תורה ויראה, היה מבין את נפש תלמידיו וידע למשכם בעבותות אהבה תוך שהיה מספר להם ממדרשי חז"ל, ואף תלמידיו השיבו לו אהבה.

עם העליה הגדולה שכונתה בשם "מרבד הקסמים" עלה מארי יחיא לארץ הקודש משאת נפשם של יהודי תימן, ועמד על כך להתגורר אך ורק בעיר הקודש ירושלים ת"ו. ארץ ישראל נקנתה לו ביסורים גדולים של חבלי קליטה קשים, ומעל לכל צער נורא היה לו באובדן ספרי הקודש של בית הכנסת אלשיך אשר העלה אותם לא"י, לימים הודיעו לו על אבדנם. וכאשר נודע לו שאנשים חסרי מצפון הערימו על העולים ושללו את אוצרותיה היקרים של יהדות תימן גדל צערו בכפלים, ומארי יחיא לא חדל מצערו וכאבו, ולא אחת בכה על הספרים וקשה היה להרגיעו מצערו.

גם המפגש עם המציאות החדשה בארץ ישראל כאשר רבים מהעולים היו נתונים ללחץ של עסקנים מפלגתיים אשר הדיחו לנטישת תורה ומצוות, ודרשו לחנך את הילדים בבתי ספר שחינכו לפריקת עול, הטריד את מנוחתו של מארי יחיא, ועקב כך הרבה לכתת רגליו ממקום למקום, והיה דורש בלהט ובצורה נחרצת שאסור למסור את הילדים לבתי ספר שאינם מחנכים לתורה ויראה, והרבה לזעוק ולהתריע על כך. עקב פעילות זו שהיתה לצנינים ולמורת רוח בקרב עסקני השלטון, סבל רבות, באחת הפעמים הוכה ע"י בריונים, וקרא על עצמו את הפסוק: "גוי נתתי למכים ולחיי למורטים".

מארי יחיא היה דרשן בחסד עליון, והיה חורז ושוזר בדרשותיו מאמרי חז"ל ופירושים רבים. והיה דורש במסיבות ובכנוסי התעוררות, ותמיד התריע על נטישת מורשת היהדות, בפרט דיבר רבות על הפרצות החמורות בחומת הצניעות, וכמו שדרשו חז"ל על הפסוק "ואמר להרגך ותחוס עליך", צניעות שהיתה בשאול היא שחסה עליו.

כן מארי יחיא היה בעל רגש גדול, ובתפילותיו ובתחינותיו עורר רבים להתקרב לאביהם שבשמים, רבים היו נוהרים להסתופף בקרבתו בעת שהיה מתפלל כשליח ציבור. כמו"כ היה מרבה להתפלל על מצוקת הפרט והכלל ורבים נושעו בזכותו.

ידע רב היה לו ברפואות שהפיק מצמחי מרפא, ובסגולותיו ריפא רבים, פעמים היה תולה את סיבת החולי באי שמירה והקפדה על מצוה מסויימת, וכשהדבר היה בא על תקונו היתה סרה אותה מחלה ויהי לפלא. סיפורים רבים מתהלכים אודות כוחו המיוחד בסיוע לריפוי חלאים, ואכן התבטא הגר"י צדקה זצ"ל ראש ישיבת פורת יוסף כששאלוהו על זה, אמר שבעניינים אלו יש לפנות אך ורק למארי יחיא שיש לו סייעתא דשמייא ומצליח לפעול ישועות ולתת מזור ומרפא לחולים רבים.

מידת הענוה היתה הציר המרכזי באישיותו, על אף חכמתו וגדלותו בתורה, היה מבטל עצמו ביחס לזולתו גדולים וקטנים, וכיבד והוקיר כל אדם, ונזהר בכל מאודו שלא לפגוע בשום אדם. מדת הענוה היא שרוממה והאדירה את קומתו, וככל שברח מן הכבוד, כך הציבור נהה אחריו לא נתן לו מנוח והתכבדו בנוכחותו ובקרבתו בכל אירוע.

הנה כי כן חכמתו המופלגת ויראתו הטהורה הקודמת לחכמתו הם שהעניקו לו שיעור קומה, וזכה להיות ממנהיגיה הבולטים של יהדות תימן, והסתלקותו הותירה אחריו חלל ריק ואבידה קשה לעדה הקדושה.

עליו יאה לומר "הי חסיד הי עניו מתלמידיו של אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה". ת.נ.צ.ב.ה.

 

באדיבות "נוסח תימן"