מהו חינוך – מאת הרב איתי אליצור שליט"א

רבות מדובר על כך ש"הפתרון הוא חינוך". כאשר מעלים בעיה, הצעת חוק שאמורה לפתור אותה, ועוד, תמיד התשובה היא "החינוך הוא הפתרון". לאחרונה זה נאמר בהקשר של הצעת החוק לפקח על פורנוגרפיה באינטרנט. מתנגדי החוק טענו שהחוק אינו הפתרון, הפתרון הוא החינוך. אבל התשובה שהחינוך הוא הפתרון, נאמרת לא רק בהקשר הנוכחי אלא בהקשרים רבים ומגוונים.

ואני מסכים בהחלט. הפתרון להרבה מאד בעיות הוא חינוך. אלא שכאן צריך לעסוק בשאלה יסודית הרבה יותר: מהו חינוך.

וזאת שאלה יסודית וחשובה. כיצד מחנכים. מהו המרכיב המרכזי בחינוך. בשאלה זו בכוונתי לעסוק כאן.

נפתח אולי בדרך השלילה. מהו לא חינוך. חינוך הוא לא בהכרח אמירה או דיבור. אני מרשה לעצמי להניח שלמעלה מ90% מהקוראים מעולם לא קראו לילד שלהם לשיחה חשובה, ואמרו לו: "בני היקר, אני מבקש להעביר לך מסר חשוב. דע לך בני וזכור היטב: אסור לרצוח. בשום פנים ואופן אסור לרצוח. לעולם אל תרצח". כמו כן, אני מרשה לעצמי להניח שלמעלה מ90% מהקוראים מעולם לא קראו לילד שלהם לשיחה חשובה, ואמרו לו: "בני היקר, אני מבקש להעביר לך מסר חשוב. דע לך בני וזכור היטב: אסור לגנוב. בשום פנים ואופן אסור לגנוב. לעולם אל תגנוב". אני מרשה לעצמי להניח שהקורא הממוצע מגחך מתחת לשפמו. ברור שהוא מעולם לא אמר כך לילד שלו. ובכל זאת ברור שהקורא הממוצע חינך את הילד שלו שלא לרצוח ושלא לגנוב. בלי להגיד. פשוט, הילד יודע היטב שאסור לרצוח ואסור לגנוב.

רוצחים רבים וגנבים רבים יושבים היום בבתי הכלא. כולם גנבו ורצחו למרות שאמרו להם שזה אסור. אין ביניהם אף אחד שהיה היום במקום אחר אילו רק קרא לו אביו בזמנו ולימד אותו שאסור לרצוח ולגנוב. אין ביניהם אפילו אחד שהיה היום במקום אחר אילו רק היה אביו משנן באזניו שוב ושוב שאסור לרצוח. להפך, השינון שוב ושוב מעיד על כך שההורה לא בטוח בעצמו במסר שהוא מעביר. מסר שבטוחים בו – לא צריך לחזור עליו שוב ושוב. הוא ברור.

אבל אין זאת אומרת שהרוצחים והגנבים האלה לא חונכו ע"י הוריהם לרצוח ולגנוב. ואני לא מתכוון לומר שהאב הסביר לבנו שעליו לרצוח ולגנוב. להפך. האב הסביר לאב כמה זה אסור באיסור חמור. האב שוב ושוב קילל את בריון השכונה הפושע והסביר שוב ושוב עד כמה אסור להיות כמוהו. אבל כשהאב דיבר על בריון השכונה, אי אפשר היה שלא לחוש שהאב הזה חש יראת כבוד מסויימת כלפי בריון השכונה, או לחלופין: קנאה מסויימת בבריון השכונה. האב הזה, למרות שדיבר נגד רצח וגנבה, חינך את בנו לרצוח ולגנוב, כי ההזדהות שלו עם המסר לא היתה שלמה. בפעל, הוא קינא בבריון השכונתי.

ולילד יש חושים חדים מאד. הילדים הם הרבה יותר אינטלגנטים ובעלי חושים הרבה יותר חדים ממה שנדמה לנו. מי שידבר גבוהה גבוהה על צניעות אבל ירשה לעצמו לקרוא חומר פורנוגרפי בלילה במיטה מאחורי דלת נעולה – לא יצליח לחנך לצניעות. לעולם. אין סיכוי. כדי לחנך צריך הזדהות ובטחון במסר שלך. וכשאתה בטוח במסר שלך ומזדהה איתו – אינך צריך לומר דבר.

אם כך, אומר הקורא הנבון, הבה נעביר את החינוך לבתי הספר. ובכן, חינוך בבתי הספר הוא חשוב. אמנם, 90% מהחינוך נעשה בבית, אבל בית הספר אכן חיב להשקיע הרבה ב10% שלו. אלא שגם כאן נכון העקרון שעמדנו עליו לעיל: בית ספר שמדבר ומסביר ומנמק ומפרט ומרחיב על חשיבות הצניעות, לא יצליח לחנך לצניעות אם בספרית בית הספר יש ספרים שלא עומדים בקריטריונים. או אם הילד בדרכו הביתה קורא בעיתון דברים אחרים. זה איננו חינוך. חינוך הוא דוגמא אישית כנה.

אב לא יוכל לחנך לאוירה צנועה, אם הוא עצמו מספר לחבריו בעבודה בדיחות על השכן והשכנה.

ואין כוונתי לכך שצריך להסתיר מהילד את מה שקורה ברחוב. לא צריך לעשות זאת, וגם אין סיכוי לעשות זאת. אין צורך להעלים או להסתיר מהילד את מה שקורה בחוץ. אבל מאידך – גם לא צריך להכניס את הדברים הרעים שבחוץ לתוך הבית. כאשר מכניסים לתוך ספריית בית הספר או הספריה הביתית ספרים של מין ואלימות, זה כבר אי הסתרת מידע. זה גילוי מידע באופן אקטיבי. וחמור מכך: זה כבר הכרה בכך שהתכנים האלה הם חלק מהחיים שאנחנו חלק מהם.

בקיצור: אינני חושש שהחשיפה לחומר שלילי תקלקל את הילד. החשיפה לחומר לא מזיקה. מה שעלול להזיק זה אם הוא יחוש שהאיש שאמור לחנך אותו מגלה הבנה והכלה כלפי אותו חומר.

אז אולי קמפיין ממשלתי הוא הפתרון? קמפיין שיסביר כמה חשוב שלא לרצוח, לא לנאוף ולא לגנוב? קמפיין שיסביר כמה חמור להטריד. הצחקתם אותי. כל פרסומאי יודע שאם תנהל קמפיין שיסביר שלא כדאי לצרוך את מוצרי החברה המתחרה – תגדיל את המכירות של החברה המתחרה. מה שהיא צריכה זה שיזכירו את שמה. כשהאוירה הציבורית היא שהכל פרוץ, שום קמפיין לא יועיל. חינוך הוא שינוי האוירה. חוץ מזה, אי אפשר מצד אחד לומר "לא תרצח, לא תנאף", ומאידך לעמוד על חשיבות החופש לנאוף. זה לא חינוך.

חינוך הוא דוגמא אישית ואמונה במסר. חינוך פירושו לחיות את המסר. מחנך שחי את המסר, לא צריך לבטא אותו במלים. מחנך שלא חי את המסר – הביטוי המלולי לא יועיל לו.