לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
בס"ד
יום רביעי י"ט חשון תשע"ח
מסכת מכות דף ג'
דף ג' ע"א
עדים זוממים על חיוב ממון – מתחלק הסכום ביניהם. זוממי מלקות – לוקה כל אחד כל המלקות.
אין עד אחד שהוזם משלם ממון – עד שיזומו שניהם.
עד שחזר ואמר 'עדות שקר העדתי' – אינו נאמן, שכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד.
עד המודה שהוזמה העדות בב"ד פלוני ונתחייב ממון – משלם על פי הודאתו, אף שאין יכול לחייב את העד השני שאינו מודה.
עדים זוממים על איש שגירש את אשתו ולא נתן לה כתובתה – משלמים עפ"י אומד כמה אדם רוצה ליתן עבור כתובתה של זו, שרק אם נתאלמנה או נתגרשה יקבל הכתובה, ואם תמות קודם בעלה ירשנה בעלה ויפסיד. לרב חסדא: משלם כמה היה הבעל מקבל אם מכר זכותו. לרב נתן בר הושעיא: אומדים כמה תקבל האשה לקבל אם תמכור, והם משלמים המותר משווי הכתובה. ורב פפא הוסיף: ששמים רק כתובתה ולא נכסי מלוג, שיכולים לטעון שלא באו להעיד רק על כתובתה ולא ידעו שיש לה נכסי מלוג.
עדים זוממים על לווה אלף זוז עד שלשים יום ובאמת זמן הפרעון לאחר עשר שנים – אומדים כמה אדם רוצה לשלם על הלוואה זו מל' יום עד י' שנים.
דף ג' ע"ב
המלוה את חבירו לעשר שנים – שביעית משמטתו, שאף שעדיין לא שייך בו 'לא יגוש', הרי סופו לבא לכך. וי"א שכיון שכעת אין שייך 'לא יגוש' אינו נשמט.
אין להוכיח מהמשנה שאינו נשמט, שאם היה נשמט הרי זממו להפסידו כל החוב – שיש להעמיד באופן שהלוה על המשכון או שמסר שטרותיו לב"ד, שאין משמיטים.
המלווה לחבירו 'על מנת שלא תשמיטני שביעית' – שביעית משמטת, שאין השביעית מסורה בידו להתנות שלא תשמיט. אבל התנה 'על מנת שלא תשמיטני בשביעית' – לשמואל התנאי שעשה עם הלווה שלא ישמיט קיים, אף שהוא מתנה על מה שכתוב בתורה.
המוכר לחבירו 'על מנת שאין לך עלי אונאה' – לרב: יש לו עליו אונאה, לשמואל: אין לו עליו אונאה אף שמתנה על מה שכתוב בתורה. אבל אמר 'על מנת שאין בו אונאה' – התנאי הוא שאין במכר זה אונאה והרי יש בו אונאה.
המלוה את חבירו סתם – אינו רשאי לתובעו פחות מל' יום. ולא רק בשטר שיש סברא שלא טרח על פחות מזמן זה, אלא גם במלוה על פה. והמקור: נאמר 'קרבה שנת השבע' וכפל הכתוב 'שנת השמיטה' – ללמד שיש עוד שמיטה כזו, והיינו שסתם הלוואה היא ל' יום, של' יום בשנה חשוב שנה.
הפותח בית הצואר בשבת חייב חטאת – שהוא פותח חיבור, ואינו דומה לפותח מגופת חבית שאין זה חיבור.
*************