לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שלישי ט' תשרי תשע"ט

מסכת מנחות דף ל"ט

דף ל"ט ע"א 

קשר עליון הוא מן התורה – כי אם לא היה אלא מדרבנן, לא היה צריך להתיר סדין בציצית, שהרי התוכף תכיפה אחת אינו חיבור לענין כלאים.

אם נפסק החוט מעיקרו – פסולה.

לשון הברייתא: 'במה דברים אמורים (שצריך שיעור לציצית) בתחילתו, אבל סופו שיריו וגרדומיו כל שהוא'. ופירשו בגמרא ששיריו וגרדומיו אחד הוא, כלומר שיירי גרדומיו כל שהוא, ובא ללמד שצריך שיור לגרדומיו, והוא כדי לענבן.

חוט שכורך בו סביב החוטין ועושה ממנו הגדיל – עולה ממנין שמונה חוטין.

ציצית שכרך רובה, שעשה שני שליש גדיל ושליש ענף – כשירה. וכן אם לא כרך בה אלא חוליא אחת כשרה. ונויי תכלת – כלומר עיקר מצות ציצית – שיהא שליש גדיל ושני שלישי ענף.

כמה שיעור חוליא – כדי שיכרוך וישנה וישלש. הפוחת לא יפחות משבע, כנגד שבעה רקיעים. והמוסיף לא יוסיף על שלש עשרה, כנגד שבעה רקיעין וששה אוירים שביניהם.

כשמתחיל לכרוך מתחיל בלבן – שיהא מין כנף תחילה, ואחר כך פתיל תכלת. וכשהוא מסיים מסיים בלבן, משום מעלין בקודש ולא מורידין.

דף ל"ט ע"ב 

נאמר 'גדיל' ונאמר 'פתיל' – רבה בר בר חנה מפרש או גדיל או פתיל, ולפיכך שיבח אדם שלבש טלית שיש בה ציצית שכולה גדיל. ולרב צריך פתיל, ו'גדילים' בא ללמד מנין החוטין, 'גדיל' שנים, 'גדילים' ארבעה, עשה גדיל ופותליהו מתוכו.

חוטי צמר פוטרין בטלית של פשתן, וכן חוטי פשתן פוטרים בטלית של צמר – שנאמר 'לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדו גדילים תעשה לך', לא שנא צמר בפשתים ולא שנא פשתים בצמר.

טלית של שיראין – י"א שחייבת בציצית מן התורה, כי כל הבגדים חייבין בציצית. ולשיטתם חוטי צמר ופשתים פוטרים בהם, כלומר לבן של פשתן עם תכלת של צמר, שמאחר שחייבין בציצית מן התורה, מותר בהם כלאים. ולרב נחמן פטורין מן הציצית מן התורה, שסובר כתנא דבי רבי ישמעאל שכל מקום שנאמר בגד סתם אינו אלא צמר ופשתים, אבל שאר בגדים פטורים, ורק מדרבנן הם חייבים. ולשיטתו אסור להטיל בהם חוטי צמר ופשתים יחד, שמכיון שפטור מן התורה אסור משום כלאים, אלא מטיל חוטי צמר או חוטי פשתן.

חוטין של כלך או של שיראין – פוטרין בטלית שהוא מינן, ולא בטלית שאינו מינן. וגם לסובר שיש חיוב ציצית מן התורה בטלית של שיראין, פוטר אותם בחוטים שהוא מינן אע"פ שאינם צמר ופשתים, שנאמר 'הכנף', ומשמע שיהיו החוטין ממין הכנף, ונאמר 'צמר ופשתים', הא כיצד, צמר ופשתים פוטרין בין במינן בין שלא במינן, שאר מינין במינן פוטרין שלא במינן אין פוטרין.

בגד האמור בתורה סתם – נחלקו תנאים בדעת רבי ישמעאל, לתנא אחד אינו אלא צמר ופשתים, שהואיל ונאמרו בגדים בתורה סתם, ופרט לך הכתוב באחד מהן (בנגעים) צמר ופשתים, אף כל צמר ופשתים. ולתנא אחר למדים מ'או' בגד, שכל מיני בגדים מטמאים בנגעים.

*************