לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שלישי כ"ו אדר תשע"ח

מסכת עבודה זרה דף נ"ז

דף נ"ז ע"א 

גוי שמדד יין של ישראל בידו – שהכניס זרועו לתוכו לשער כמה יין יש בו, לתנא קמא ימכר, ולרבי נתן אסור, שאוסר יין בהנאה במגעו של גוי. מדדו ברגל, לדברי הכל ימכר.

רב התיר בהנאה יין שנגע בו הגוי בלולבו שלא בכוונה – אבל בשתיה אסרו כדין יין שנגע בו תינוק בן יומו.

תינוק בן יומו – לרב עושה יין נסך במגעו ליאסר בשתיה, ולשיטת שמואל (בע"ב) מותר בשתיה.

הלוקח עבדים מן העובדי כוכבים שמלו ולא טבלו, וכן בני שפחות שמלו ולא טבלו – י"א שרוק ומדרס שלהם טמא אפילו בשוק, שהיא טומאת וודאית, שגזרו על הגויים שיהיו כזבין. וי"א שהוא טהור, שלא גזרו על אלו שמלו ולא טבלו לפי שאינו מצוי.

יינם של אלו שמלו ולא טבלו: גדולים, והם שיודעים בטיב ע"ז ומשמשיה – עושים יין נסך, וקטנים, שאין יודעים בטיב ע"ז ומשמשיה – אין עושים יין נסך.

לשיטת רב לא אמרו כן אלא בבני שפחות, שגדלו אצל ישראל ולא גזרו על יינם בקטנותם – אבל עבדים שקנו מן הגויים, אפילו תינוק בן יומו עושה יין נסך. ומה שאמרו בברייתא 'וכן' בני שפחות, בא להשוות את דינם לענין שאם מלו וטבלו אין עושים יין נסך, ולהוציא משיטת רב נחמן שעבדים הנקנים מן הגויים עושים יין נסך אפילו מלו וטבלו עד שתשקע ע"ז מפיהם.

דף נ"ז ע"ב 

לרב נחמן אמר שמואל הלוקח עבדים מן הגויים אף על פי שמלו וטבלו עושים יין נסך עד שתשקע עבודת כוכבים מפיהם, והוא שנים עשר חודש – ומה שאמרו בברייתא 'מלו ולא טבלו' ומשמע שאם מלו וטבלו אין עושים יין נסך, הוא רק לענין בני שפחות לפי שגדלו אצל ישראל. ומה שאמרו 'וכן' בני השפחות בא להשוות את דינם לענין שגדולים עושים יין נסך ולא קטנים, ולהוציא מדברי רב שתינוק בן יומו עושה יין נסך במגעו.

 

 

*************