לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
מסכת בבא בתרא דף קנ״ג
דף קנ"ג – ע"א
כתב וזיכה והקנה לאחר ועמד, אינו יכול לחזור (גם לשמואל), שכיון שכתב וזיכה והקנה בוודאי לייפות כוחו בא.
מתנה שכתוב בה 'בחיים ובמות', לרב: משום שכתב במות הוא כמתנת שכיב מרע, ואם עמד חוזר ומה שכתב בחיים הוא רק לסימן טוב שלא רצה לפתוח פיו לשטן. לשמואל: משום שכתב בחיים הוא כמתנת בריא ואינו חוזר, ומה שכתב במות הוא כמי שאמר מעתה ועד עולם. 'הלכה' – לנהרדעי: הלכה כרב. לרבא: אם כתב בה 'מחיים' קנה. לאמימר: אין הלכה כרבא כיון שאמרו נהרדעי הלכה כרב בכתב בחיים והוא הדין בכתב מחיים. רב נחמן: לא פסק בזה כרב באתרא של שמואל. רבא פסק לאשה כשיטתו, והטרידה אותו שלא דן יפה, ואמר לסופר לרב פפא ב"ר חנן לכתוב לה שהדין עמה ולכתוב בסוף 'שוכר עליהן או מטען', והבינה וקיללה שתטבע ספינתו, ואף ששרו בגדיו במים לא ניצל מהטביעה.
משנה . מתנה שלא כתוב בשטר שהיה שכיב מרע, הוא אומר שכיב מרע הייתי וחוזר, והם אומרים בריא היית ואינו יכול לחזור, לרבי מאיר: צריך להביא ראיה שהיה שכיב מרע, לחכמים: הלקוחות שמוציאים ממנו עליהם להביא ראיה.
דף קנ"ג – ע"ב
מתנה שכתוב בה כדי הוה קציר ורמי בערסיה ולא כתב בה ומגו מרעיה איפטר לבית עולמיה, לרבה: קברו מוכיח עליו שמת מתוך החולי שהולכים כעכשיו כרבי נתן, לאביי: מה ספינה שטבעה שרובן לטבוע ולאבד נותנים חומרי חיים וחומרי מתים, חולים שרובם לחיים בוודאי חוששים שקם מהחולי וחלה ומת.
מתנה שלא כתוב בה לא לשון מתנת בריא ולא לשון מתנת שכיב מרע, לרבי יעקב: הנותן מוציא מידיהם שהעמד נכסים על חזקתם, והם אין מוציאים מידו רק בעדים שהיה בריא. לרבי נתן: הולכים לפי עכשיו, ואם הוא בריא עכשיו עליו להביא ראיה שהיה חולה, ואם הוא שכיב מרע עכשיו עליהם להביא ראיה שהיה בריא.
בקעה – בימות החמה רשות היחיד לשבת, ורשות הרבים לטומאה, שאינו מקום סתירה. בימות הגשמים – רשות היחיד לכאן ולכאן. הבא להישאל שנכנס לבקעה ואינו יודע מתי נכנס – לרבי יעקב: העמד טהור על חזקתו, לרבי נתן: הולכים לפי עכשיו, ואם עכשיו ימות החמה – הוא רשות הרבים, ואם עכשיו ימות הגשמים – הוא רשות היחיד. אם עבר עליה ימות הגשמים, לרבא: (לפירוש א' ברשב"ם לשיטת ר' אלעזר, לר"ח חולק עליו), שוב לא יצא מתורת רשות היחיד.
***************
דף קנ"ד – ע"א
מחלוקת רבי מאיר וחכמים, לרב הונא ורבה: מיירי שהוא עכשיו בריא, ורבי מאיר סובר כרבי נתן שהולכים כעכשיו וצריך להביא עדים שהיה שכיב מרע, וחכמים סובר כרבי יעקב, שבשטר בריא כתוב 'הוה מהלך על רגלוהי בשוקא', ובשטר שכיב מרע 'קציר ורמי בערסיה' וכאן לא כתוב לא זה ולא את זה, והעמד ממון על חזקתו ועל המקבל מתנה להביא הראיה. לרבה בר רב הונא: רבי מאיר מודה בשטר שכתבו אינו צריך לקיימו, שסתם שטרות הרי הם כשרים ואין לך קיום גדול מהודאתו, ולכן צריך ראיה בעדים שהיה שכיב מרע. ולחכמים צריך לקיים בעדים ובלי זה נאמן לומר שהיה שכיב מרע, ולא רק העדים יכולים להרע השטר.
העדים שאמרו כתב ידינו הוא זה, אבל אנוסים היינו, או קטנים או פסולים היינו, לחכמים: נאמנים שהפה שאסר הוא שהתיר, שמודה בשטר שכתבו צריך לקיימו, לרבי מאיר: אינם נאמנים שכיון שבהודאתם קיימו השטר אינם נאמנים שאין הפה שאסר.
דף קנ"ד – ע"ב
למסקנא, לרבי יוחנן: (כמו שאמר לרבי ינאי) נחלקו רבי מאיר וחכמים במודה בשטר שכתבו. לרבינו יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: גורסים הפוך במשנה ובברייתא, שלרבי מאיר בין בעדים בין במתחייב עצמו מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו, ולחכמים אינו צריך לקיימו ואינו נאמן לומר שכיב מרע היה, וכן העדים אינם נאמנים לומר אנוסים היינו. לריש לקיש: נחלקו לעניין עדים.
האוכל שדה בחזקת שלו וערער עליו אחד והוציא שטר מכירה או נתינה, אם אמר איני מכיר בשטר זה, יתקיים בחותמיו. ואם אמר שטר פסים הוא (שנתן לו שיראה בעל נכסים) או שטר אמנה הוא (שהאמינו לתת לו לפני ששילם) אם יש עדים לדבריו נאמן ואם לא הלך אחר השטר, כרבנן שמודה בשטר שכתבו אינו לקיימו, ועל כרחך כיון שהודה שהוא שטר אמיתי אינו נאמן לומר שטר פסים או אמנה הוא.
***************
דף קנ"ה – ע"א
מעשה בבני ברק באחד שמכר בנכסי אביו ומת והנכסים היו ביד לוקח ועמדו עליו בני משפחה וערערו לומר קטן היה בשעת מיתה, אמר להם רבי עקיבא שצריכים בני המשפחה להביא עדים להוציא, שאין רשאים לבודקו בסימנים שאינם רשאים לנוולו, וגם אם דומים לסימני גדול סימנים עשויי להשתנות, לרבי יוחנן: שלכולי עלמא מהני ראיה בקיום השטר על ידי זה ירדו הלקוחות לנכסים שלו, לריש לקיש: שצריך ראיה בעדים שירדו לקוחות משום שערעור בני משפחה אינו ערעור שחזקה אין העדים חותמים על השטר רק אם נעשה גדול.
קטן בנכסי אביו, [מטלטלים יכול למכור מבן שש או שבע כפי חורפו] בקרקע, לרבא אמר רב נחמן: בן י"ח, לרב הונא בר חיננא אמר רב נחמן: בן עשרים, וכן הלכה (דף קנ"ו.).
דף קנ"ה – ע"ב
בן כ' שלא הביא שתי שערות, אם נולדו בו סימני סריס – יביאו ראיה שהוא בן עשרים ואז נקבע כסריס שאינו חולץ ומייבם, לא נולדו בו סימני סריס – עד בן ל"ו שנה שהיא רוב שנותיו אומרים שהוא קטן, ומאז הוא סריס.
איבעיא, בתוך הזמן של י"ח או כ' אם הוא כמו לפני זמן או כמו לאחר זמן, לרבא בר רב שילא אמר רב נחמן: תוך זמן כלאחר זמן. רבא ראה בן תוך הזמן שמכר בנכסים ואמר שלא עשה ולא כלום, אבל יש לומר שראה בו שטות יתירה ששחרר העבד אבל סתם תוך הזמן אין הוכחה. 'להלכה' תוך זמן כמו לפני הזמן (דף קנ"ו.).
תינוק בן י"ג ויום אחד, ותינוקת בת י"ב ויום אחד, שיש להם חכמה יתירה ויודעים בטיב משא ומתן, מקחם מקח, וממכרם ממכר. וכן אם מסבירים לו דבר חכמה ויודע להבין – חכם הוא וממכרו ממכר.
בן פחות מעשרים שאינו יודע בטיב משא ומתן, כשר לעדות מבן י"ג למטלטלים ולכן ממכרו ממכר, מבן שש שבע רק פסול לעדות משום שנאמר 'ועמדו שני האנשים'. אבל לקרקע פסול.
בן פחות מעשרים הגם שאין ממכרו ממכר מתנתו מתנה, שמכירה קיים להו לרבנן שדעת הינוקא קרובה למעות ופעמים יקשקשו לו במעות וימכור כל נכסי אביו, אבל מתנה כיון שאם לא לו הנאה לא היה נותן לו, תיקנו שתהא מתנתו מתנה כדי שיטיבו אנשים עמו.
***************