לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
מסכת בבא מציעא דף פ״ב
פרוטה דרב יוסף . לווה שנתן משכון ואיבדו המלווה . המעביר חבית ממקום למקום .
דף פ"ב – ע"א
המוצא אבידה והכניס לביתו, לרב יוסף דינו שומר שכר כיון שהוא עוסק במצוה פטור מליתן פרוטה לעני ונהנה מהשמירה, לרבה דינו כשומר חנם שלא שכיח שירוויח פרוטה על ידי שמירת האבידה.
לוה שנתן משכון והמלווה איבד המשכון
משכנו בשעת ההלוואה, לרבי אליעזר דינו כשומר חנם וישבע שלא פשע ויטול מעות, שלא נטל המשכון לגוביינא אלא להיות בטוח במעות, [ולרב יוסף ששומר מחמת מצוה שומר שכר הוא רק במלוה שצריך להשתמש עם המשכון ומנכה מן החוב שכיון שמתכווין להנאתו אינו נחשב מצוה ודינו כשומר חינם], ואם הלווהו על השטר ונטל ממנו משכון דינו כשומר שכר שלקח המשכון לגוביינא שכבר בטוח במעות מחמת השטר, לרבי עקיבא וכן סובר תנא במשנה גם בלי שטר דינו כשומר שכר ואם אבד מנכים מהחוב כשיעור משכון כיון שלקח המשכון משום מצות הלוואה וכשמטפל במשכון הוא עוסק במצוה ופטור מנתינת פרוטה לעני ונהנה מהשמירה, [ולרב יוסף לשיטת רבי עקיבא גם אם לקח המשכון כדי להשתמש בו], לשמואל אפילו אם אין המשכון שוה כנגד כל החוב אם נאבד המשכון נאבד כל החוב שקיבלו על דעת שאם אינו מחזיר אינו מקבל דמי חוב, [ולרבה שחולק על רב יוסף ששומר מצוה אין דינו כשומר שכר סברת רבי עקיבא היא כשמואל ואם איבד המשכון נאבד כל החוב].
משכנו שלא בשעת הלוואה לכו"ע לקח המשכון לגוביינא ובעל חוב קנה משכון [שבשעה שמחזיר המשכון ללוה להשתמש בו כתוב 'ולך תהיה צדקה'], ואם נאבד המשכון איבד חוב שכנגד המשכון .
דף פ"ב – ע"ב
משנה . המעביר חבית ממקום למקום ושברה, לרבי מאיר בין שומר חנם בין שומר שכר ישבע שלא פשע בה, לרב אלעזר [האמורא] משום שתנא זה שאמר כך בשם רבי מאיר סובר בדעת רבי מאיר שנתקל אינו פושע וצריך להישבע שלא פשע פשיעה אחרת [ושלא כתנא במסכת בבא קמא שסובר בדעת רבי מאיר שנתקל פושע, ועיין דף פ"ג], לרבי יהודה שומר חינם ישבע משום שנתקל אינו פושע ושומר שכר משלם שנתקל דומה לגניבה ואבידה, לתנא רבי אלעזר אף ששמע מרבותיו כרבי מאיר אך תמה איך נפטרים בשבועה, ששומר שכר יש לו לשלם שנתקל דומה לגניבה ואבידה, וגם שומר חנם שלא במקום מדרון פושע הוא, ובמקום מדרון במקום שבני אדם הולכים אינו נפטר בשבועה וכשיטת איסי בן יהודה שדרש הפסוקים 'אין רואה שבועת ה' תהיה בין שניהם' ואם יש רואה אינו נפטר בשבועה אלא בעדים.
***************
דף פ״ג
פועל ששבר חבית . מנהג המדינה בפועלים . עובדות ברבי אלעזר ב"ר שמעון .
דף פ"ג – ע"א
לרבי חייא בר אבא סברת רבי מאיר במעביר חבית ושברה שנשבעים שומר חינם ושומר שכר, אע"פ שסובר רבי מאיר במסכת בבא קמא שנתקל פושע מכל מקום תיקנו חכמים שפטור, שאם לא כן אין לך מעביר חבית לחבירו, ונשבע שלא שבר בכוונה.
רבא פסק כאיסי בן יהודה ואין שומר נפטר בשבועה במקום שמצוי אנשים שיכולים להעיד כדבריו.
פועל שקיבל עליו להוליך חביות ממקום למקום ונשאם במוט והיה המשא כבד לבן אדם אחד, אך אין צריכים לזה שני בני אדם כיון שדרך בני אדם להתחזק ומספיק אחד דומה לאונס ותיקנו שמשלם מחצה, ואם הוא משא של שני אנשים משלם הכל.
פועלים ששברו חביות, רב ציווה למשכיר להחזיר משכון שתפס מהם לפנים משורת הדין משום שנאמר 'למען תלך בדרך טובים', וכיון שהיו עניים ציווה גם ליתן להם שכר משום 'וארחות צדיקים תשמור'.
הדרן עלך פרק השוכר את האומנין
פרק שביעי – השוכר את הפועלים
משנה . השוכר פועלים ואמר להם להשכים להקדים למלאכה ולהעריב מקום שנהגו שלא להשכים ולהעריב אינו רשאי לכופם (אם לא התנה עמהם מקודם), אפילו אם הוסיף על השכר אינו יכול לומר שלכן הוספתי לכם להשכים ולהעריב, שהפועלים יכולים לומר שהתוספת הוא כדי שנעשה לך עבודה יפה.
מקום שנהגו לזון הפועלים יזון, לספק מתיקה יספק הכל כמנהג המדינה, בנו של רבי יוחנן בן מתיא שכר פועלים בשביל אביו ופסק להם מזונות, ואמר לו אביו שאפילו אם עושה להם כסעודת שלמה בשעתו לא יצאת ידי חובה שהם בני אברהם יצחק ויעקב, אלא עד שלא יתחילו במלאכה אמור להם על מנת שאין לכם עלי אלא פת קטנית, לרשב"ג בלי זה אינו חייב שהכל כמנהג המדינה.
דף פ"ג – ע"ב
פועל יוצא למלאכה בבוקר וחוזר בערב כפי מנהג פועלי העיר, ואם אין שם מנהג כגון שבאו מהרבה מקומות או ששכר כפועל דאורייתא, בערב צריך הפועל לוותר משלו ולעבוד עד שתחשך, ובבוקר צריך בעל הבית לוותר משלו ולא יצא הפועל אלא בנץ החמה, שנאמר 'תזרח השמש יאספון וכו' יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב'.
'תשת חשך ויהי לילה בו תרמש כל חיתו יער' היינו שמניחים לרשעים שדומים לחיה ביער להלך ברשעם בעולם הזה שדומה ללילה ואין נפרעים מהם, 'תזרח השמש יאספון' כשתזרח השמש לעולם הבא יאספון רשעים לגיהנום, 'ואל מעונתם ירבצון' שכל צדיק יש לו מדור לפי כבודו, 'יצא אדם לפעלו' יצאו צדיקים לקבל שכרם, 'ולעבדתו עדי ערב' במי שהשלים עבודתו עדי ערב.
רבי אלעזר בן רבי שמעון אמר לממונה לתפוס גנבים שאי אפשר לתופסם שהפסוק מושלם לחיות שמתחבאות ביום ושמא אתה תופס צדיקים, ולימדו שהשותה יין ד' שעות ביום בחנות ומנמנם עם כוס בידו ואינו תלמיד חכם או פועל שקם מוקדם ואינו פועל בלילה, סימן שהוא גונב בלילה.
המלכות מינהו לרבי אלעזר בן רבי שמעון לתפוס גנבים, שלח לו רבי יהושע בן קרחה עד מתי אתה מוסר עמו של אלוקינו להריגה ושלח לו רבי אלעזר ב"ר שמעון שהוא מכלה קוצים מן הכרם, ושלח לו רבי יהושע שיבוא בעל הכרם ויכלה קוציו, כובס אחד קרא לרבי אלעזר ב"ר שמעון חומץ בן יין, ואמר רבי אלעזר ב"ר רבי שמעון ממה שהוא מחוצף נשמע שהוא רשע ותפסוהו וזקפוהו, ונמצא אחר כך שהוא ובנו בעלו נערה המאורסה ביום הכיפורים, והניח ידיו על כריסו ואמר שישו בני מעי שישו, ומה הספיקות נמצאו רשעים קל וחומר הוודאי שמצא מנמנם בחנות שוודאי שהם רשעים וחייבים מיתה בלאו הכי, מובטח אני שאין רימה ותולעה שולטת בכם, והוציאו חלבו והעמידוהו בשמש בתמוז ואב ולא הסריח אפילו מין הבשר שבהם, ואמר על עצמו 'אף בשרי ישכון לבטח'.
***************