לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום רביעי י"ב ניסן תשע"ט

מסכת חולין דף קמ"א

דף קמ"א ע"א 

שלחה וחזרה אפילו ארבעה וחמשה פעמים – חייב לחזור ולשלח, שנאמר 'שלח', אפילו מאה פעמים משמע.

אמר הריני נוטל את האם ומשלח את הבנים – חייב לשלח את האם, שנאמר 'שלח תשלח את האם'.

נטל את הבנים והחזירן לקן, ואח"כ חזרה האם עליהן – פטור מלשלח, שמכיון שנטל את הביצים נעשה קן מזומן.

גם כשהיה צריך את האם לדבר מצוה, כגון ליולדת או לטהרת מצורע – חייב לשלח, שנאמר 'תשלח' מכל מקום. וריבוי זה הוא באופן שצריך לעבור רק על העשה של שילוח ולא על לאו (ראה בסמוך), שהיה צד לומר שעשה של טהרת מצורע דוחה עשה של שילוח האם, לפי שגדול שלום שבין איש לאשתו, ומצורע כל זמן שלא נטהר אסור בתשמיש. אבל באופן שיש עליו עשה של שילוח ולא תעשה של 'לא תקח האם על הבנים', אין צריך ריבוי, שהרי אין עשה דוחה לא תעשה ועשה.

עבר ונטל את האם – למ"ד קיימו ולא קיימו כבר עבר על הלאו, ומעתה אין עליו אלא עשה. ולמ"ד בטלו ולא בטלו, כל זמן שלא שחט את האם ולא ביטל את הלאו, יכול לתקן ולא לעבור על הלאו ע"י שישלחנו, ואם לא ישלח עובר בלאו ועשה. ולרבי יהודה כיון שכבר נטל את האם אין עליו אפילו עשה, כי 'שלח' מעיקרא משמע.

נטלה על מנת לשלח – לא עבר על הלאו, ומעתה אין עליו אלא עשה. (ואפילו לרבי יהודה הרי הוא בעמוד ושלח).

גדול שלום שבין איש לאשתו – שהרי אמרה תורה שמו של הקב"ה שנכתב בקדושה ימחה על המים.

מצורע כל זמן שלא נטהר אסור בתשמיש – שנאמר 'וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים', אהלו זו אשתו.

הנוטל אם על הבנים – לחכמים משלח ואינו לוקה, שעשה של שילוח הוא תיקון ללאו, ואין לוקין על לאו שניתק לעשה. ולרבי יהודה לוקה ואינו משלח, כי 'שלח' מעיקרא משמע, כלומר שכשתמצא קן לא תקח אלא שלח, ואם לא שלחת עברת על עשה ולא תעשה.

זה הכלל כל מצות לא תעשה שיש בה קום עשה – אין לוקין עליה, שלכך נתקו הכתוב לעשה, לומר אם עברת על הלאו, תעשה כך וכך. וגם רבי יהודה סובר כלל זה.

גנב וגזלן אינן בכלל מלקות אפילו לרבי יהודה – שהוא לאו הניתק לעשה, שנאמר 'לא תגזול', ואם גזל 'והשיב את הגזילה'.

דף קמ"א ע"ב 

עבר ושב לקחת שכחה, או עבר וכלה ולא הניח פאה – לרבי יהודה לוקה ארבעים, ואע"פ שנאמר 'לעני ולגר תעזוב אותם' אין זה ניתק לעשה, כי 'תעזוב' מעיקרא משמע.

עבר והותיר מבשר הפסח אינו לוקה – שנאמר 'לא תותירו ממנו עד בקר וגו' באש תשרופו', בא הכתוב ליתן עשה אחר לא תעשה לומר לך שאין לוקין עליו.

עד כמה משלחה? כדי שתצא מתחת ידו, ואם יכול לחזור ולתופשה מותר.

במה משלחה? לרב הונא ברגליה, שאם תלש גפה ושלחה נפטר ממצות שילוח כיון שהלכה ב' פסיעות או ג', ומותר לחזור לתופשה. (רש"י בלשון שנראה בעיניו). ולרב יהודה בגפה, שתוכל לעוף כדרכה. רב יהודה הלקה לאחד שתלש את גפה ושלחה ואח"כ תפסה, והורה לו שישהנה אצלו עד שיגדלו כנפיה וישלחנה. ואין זה מלקות מן התורה, לחכמים שמשלח ואינו לוקה, אלא מכת מרדות מדרבנן.

רבא הורה לאחד על עוף טהור הנקרא 'תימה' שחייב בשילוח – אפילו אם אין שם אלא ביצה אחת, ותפסה רבא מרחוק במצודה.

יוני שובך ויוני עלייה חייבות בשלוח ואסורות משום גזל מפני דרכי שלום – י"א שאינו פטור משום מזומן ע"י שחצירו קונה שלא מדעתו, לפי שהביצה חייבת בשילוח עם יציאת רובה, וחצירו קונה רק כשתפול בחצירו, וחייבות בשילוח קודם שתיפול לחצירו. והאיסור מפני דרכי שלום הוא על האם, וי"א שגם על הביצה כיון שכבר יצאה רובה. ולמסקנא אינו פטור משום מזומן גם כשנפלה הביצה, לפי שאסור לזכות בביצים שהאם רובצת עליהם, וכיון שהוא אינו יכול לזכות, גם חצירו אין קונה עבורו. והאיסור לגזול מפני דרכי שלום הוא לקטן שאינו חייב בשילוח, ואם לקחו קודם שילוח, חייב אביו להחזירו מפני דרכי שלום. אבל בגדול אם עדיין לא שילח חייב בשילוח, וכיון ששילח כבר זכתה חצירו והוא גזל גמור.

אסור לזכות בביצים שהאם רובצת עליהן – שנאמר שלח את האם, ולאחר מכן הבנים תקח לך.

המקנה פירות שובכו לאחר – והיו שם ביצים חדשים שהטילה האם ולא עמדה מאליהם מעולם, נמצא שלא היו של מוכר עדיין, כי חצירו אינו קונה כל זמן שלא שילח את האם, לפיכך צריך לטרוף את הקן כדי שיפרחו האמהות, ואז יהיו של מוכר, ויוכל להקנותם לקונה בקנין סודר.

*************

יום חמישי י"ג ניסן תשע"ט

מסכת חולין דף קמ"ב

דף קמ"ב 

לא יטול אדם אם על בנים אפי' לטהר את המצורע – ומה אם מצוה קלה שהיא כאיסר אמרה תורה למען ייטב לך והארכת ימים, ק"ו על מצות חמורות שבתורה.

לרבי יעקב אין לך מצוה שבתורה שמתן שכרה בצדה שאין תחיית המתים תלויה בה – בכבוד אב ואם נאמר 'למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך', בשילוח הקן נאמר 'למען ייטב לך והארכת ימים', ומעשה באחד שאמר לו אביו עלה לבירה והבא לי גוזלות, ועלה ושלח את האם ולקח את הבנים, ובחזרתו נפל ומת, היכן אריכות ימיו של זה והיכן טובתו של זה, אלא למען יאריכון ימיך בעולם שכולו ארוך, ולמען ייטב לך לעולם שכולו טוב. ואין לומר שהיה מהרהר בע"ז, כי אם יש שכר מצוה בעוה"ז היתה המצוה מגינה עליו שלא יבוא לידי הרהור.

מחשבה רעה אין הקב"ה מצרפה למעשה – חוץ מהרהור של ע"ז, שנאמר 'למען תפוש את בית ישראל בלבם'.

שלוחי מצוה אינן נזוקים לא בהליכתן ולא בחזרתן – אבל לא כשההיזק קבוע, כגון שעלה על סולם רעוע. שהרי שמואל אומר 'איך אלך ושמע שאול והרגני'.

אחר – י"א שראה מעשה כעין שראה רבי יעקב בן בתו. וי"א שראה לשונו של חוצפית המתורגמן מוטלת באשפה, אמר פה שהפיק מרגליות ילחוך עפר. ולא ידע כי 'למען ייטב לך' בעולם שכולו טוב, 'ולמען יאריכון ימיך' בעולם שכולו ארוך.

הדרן עלך שילוח הקן וסליקא לה מסכת חולין 

*************