לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום רביעי י"ד תמוז תשע"ט

מסכת ערכין דף ל"א

דף ל"א ע"א 

המוכר בית בבתי ערי חומה – לחכמים גואל מיד, ואפילו ביום שמכרה, ולרבי צריך שתשהה ביד לוקח לפחות שני ימים, שנאמר 'ימים', אין ימים פחות משנים. וגואל כל שנים עשר חדש, ומונה מיום ליום – שאם מכרה באחד בניסן, אין מונין שנה למנין עולם לומר כיון שהגיע תשרי עלתה לו שנה, אלא עד אחד בניסן הבא אינו נחלט. ומונה מעת לעת, שאם מכרה באחד בניסן בחצי היום, אין מונין לו שנה עד שיגיע חצי היום של אחד בניסן הבא.

מת המוכר – יגאל בנו תוך שנה אם ירצה. מת הלוקח, יגאל מיד בנו.

אין מונין שנה אלא משעה שמכר, שאם מכרה ראובן לשמעון בניסן ושמעון ללוי באייר – כיון שהגיע ניסן הבא נחלט ואין מונין למכר שני אלא לראשון, שנאמר 'עד מלאת לו שנה', ומשמע לזה שהיתה אחוזה שלו מונין.

היתה שנה מעוברת אינה נחלטת עד שלשה עשר חדש – שנאמר 'תמימה' להביא את חדש העיבור. ולרבי נותנים שנה ועיבורה, שבין בשנה פשוטה בין בשנה מעוברת נותנים לו שנת לבנה וימים שיתירים בשנת חמה על שנת לבנה, והם י"א יום שמהם אנו מעברים את השנה.

הגיע יום שנים עשר חדש ולא נגאלה – הרי היא חלוטה ללוקח. אחד הלוקח, ואחד הניתן לו במתנה, שאם רצה נותן לגאול בתוך שנתו יגאל, ואם לאו חלוט למקבל, שנאמר 'לצמיתות'.

גאולת בתי ערי חומה היא כמין רבית – שכשמחזיר לו מעותיו בתוך שנה ואין זה מנכה לו כלום, נמצא שנשתמש בביתו בשכר המתנת מעותיו. אבל אינה רבית גמורה, וי"א שרבית גמורה היא והתורה התירתו.

וטעם המחלוקת: י"מ שלרבי יהודה אינה רבית גמורה, שסובר שצד אחד ברבית מותר, ורבית הבאה ע"י מכר אין בא לידי רבית משני צדדין, שאם לא יגאלנה ותיחלט לו אין כאן רבית. ולחכמים רבית גמורה, שלדבריהם צד אחד ברבית אסורה. ולרבא צד אחד ברבית אסור לדברי הכל, וטעם הסוברים בבתי ערי חומה אינה רבית גמורה, הוא משום שבתורת מכר בא לידו, ואין כאן אפילו צד אחד של רבית.

היה נושה בחבירו מנה, ועשה לו שדהו מכר, שמשכן לו שדהו על אותו מנה, וכתב לו אם לא אתן לך מנה מיכן ועד שלש שנים הרי היא שלך – בזמן שהמוכר אוכל פירות כל אותן השנים, מותר. בזמן שלוקח אוכל פירות, לחכמים אסור, שמא יגאלנה בתוך שלש ונמצא שאכלם ברבית, ולרבי יהודה מותר. וטעם מחלוקתם: י"א שלחכמים צד אחד ברבית אסור, ולרבי יהודה מותר. ולרבא לדברי הכל צד אחד ברבית אסור, ורבי יהודה מתיר אם התנו מתחילה שאם יגאלנה המוכר בתוך שלש יחזיר לו הלוקח הדמים מפירות שאכל, וסובר שרבית ע"מ להחזיר מותר. ולחכמים גם רבית ע"מ להחזיר אסור.

דף ל"א ע"ב 

מכרה ראובן לשמעון ושמעון ללוי, והגיע שנה למוכר ראשון ולא גאלה – לרבי אלעזר לראשון חלוט, שראובן אינו גואלה עוד משמעון, אבל שמעון גואלה מלוי עד שיגיע שנה למכר שני, שהרי ללוי לא נחלטה. ולרבי יוחנן לשני חלוט, שאין שמעון גואלה מלוי, כי מה מכר לו ראשון לשני כל זכות שתבא לידו.

מכר שני בתי ערי חומה, אחד בט"ו באדר הראשון, ואחד באחד באדר השני – זה שמכר לו באדר השני כיון שהגיע יום אחד באדר של שנה הבאה עלתה לו שנה, וזה שמכר לו בט"ו של אדר הראשון לא עלתה לו שנה עד ט"ו באדר של שנה הבאה, ולא יכול לוקח ראשון לומר ללוקח שני אני נשתמשתי בבית קודם ממך, ושלך נחלט באחד באדר, ושלי לא תיחלט, שיאמר לו אתה נכנסת בחודש העיבור לפיכך תפסיד, אבל אני לא נכנסתי בו.

וכן אם נולדו לו שני טלאים, אחד בט"ו של אדר ראשון, ואחד באחד באדר השני – זה שנולד באדר השני כיון שהגיע יום אחד באדר של שנה הבאה עלתה לו שנה, וזה שנולד בט"ו באדר הראשון לא עלתה לו שנה עד ט"ו באדר של שנה הבאה. ואע"פ שזה שנולד בט"ו אכל ירק קודם לשני, כיון שנכנס לחודש העיבור ממתין עד ט"ו באדר. ואע"פ שלא נאמר אצל בכור 'תמימה', למדים 'שנה שנה' מבתי ערי חומה.

לרבי מונה בבתי ערי חומה שס"ה ימים כמנין ימות החמה, ולחכמים מונה י"ב חודש מיום ליום, ואם נתעברה נתעברה למוכר.

נתן בתי ערי חומה במתנה – לחכמים דינה כמכר שגואל י"ב חודש, וכיון שהגיע י"ב חודש ולא גאלה, נחלט למקבל, שנאמר 'לצמיתות' לרבות את המתנה. ולרבי מאיר שסובר מתנה אינה כמכר לענין חזרה ביובל, גם לענין בתי ערי חומה אין דין מתנה כמכר.

המקדיש בית בבתי ערי חומה – הרי זה גואל וגואל לעולם. גאלו אחר מיד הקדש, הגיע יום י"ב חודש ולא נגאל, היה חלוט לו. שנאמר 'לקונה אותו' ואפילו מיד הקדש. אבל אינו נחלט להקדש עצמו, שנאמר 'לדורותיו', יצא הקדש שאין לו דורות.

המוכר בית בבתי ערי חומה ופגע בו יובל בתוך שנתו – אינו יוצא, שנאמר 'לא יצא ביובל'.

*************

יום חמישי ט"ו תמוז תשע"ט

מסכת ערכין דף ל"ב

דף ל"ב ע"א 

בראשונה היה הלוקח בית בערי חומה נטמן יום י"ב חודש כדי שיהא חלוט לו – התקין הלל שיהא המוכר חולש מעותיו ללשכה, ויהא שובר את הדלת ונכנס, ואימתי שירצה הלז יבוא ויטול את מעותיו.

רבא למד מתקנתו של הלל שהאומר הרי זה גיטיך על מנת שתתני לי מאתים זוז ונתנה לו מדעתו מגורשת, בעל כרחו אינה מגורשת – כי ממה שהוצרך לתקן שנתינה בעל כרחו חשוב נתינה, משמע שמעיקר הדין אינה נתינה. ונדחו דבריו, כי אפשר שנתינה בפניו גם בעל כרחו חשובה נתינה, ורק שלא בפניו הוצרך לתקן. וי"א שרבא למד שבעל כרחו חשובה נתינה, שלא הוצרך הלל לתקן רק משום שהוא שלא בפניו, ונדחו דבריו כי אפשר שגם בפניו לא חשובה נתינה, והלל תיקן למה שהיה צריך.

כל שהוא לפנים מן החומה הרי הוא כבתי ערי חומה – ואפילו בתי בדים ובתי מרחצאות ומגדלות ושובכין ובורות ושיחין ומערות, שנאמר 'אשר בעיר'. שדות שלפנים מן החומה – אינם כבתי ערי חומה, שנאמר 'בית'. חולסית ומצולה, שאינן בני זריעה וראויין לבנין בית, לרבי מאיר דינם כבתים, ולרבי יהודה כשדות.

בית הבנוי בחומה – לרבי יהודה אינו כבתי ערי חומה, ולר"ש כותל החיצון היא חומתו. ושניהם מקרא אחד דרשו: 'ותורידם בחבל בעד החלון כי ביתה בקיר החומה ובחומה היא יושבת', רבי שמעון מפרשה כפשטה, ורבי יהודה דורש ממה שאמר 'בחומה היא יושבת' ולא 'בעיר חומה'.

עיר שגגותיה חומתה, שהקיפוה בבתים והן תכופות זו לזו כחומה, ושאינה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון – אינה כבתי ערי חומה, שנאמר 'חומה' ולא שור איגר. טבריה אינה חשובה כעיר חומה, שנאמר 'סביב' פרט לטבריה שימה חומתה.

עיר שהיה לה חומה, אע"פ שאין לה עכשיו – חשובה עיר חומה, שנאמר 'אשר לוא חומה' אע"פ שאין לו עכשיו והיה לו קודם לכן.

אלו הן בתי ערי חומה – שלש חצרות של שני בתים מוקפת חומה מימות יהושע בן נון, כגון קצרה הישנה של ציפורי וחקרה של גוש חלב ויודפת הישנה, וגמלא וגדוד וחדיד ואונה וירושלים וכיוצא בהן.

דף ל"ב ע"ב 

גמלא בגליל, וגדוד בעבר הירדן, וחדיד ואונה וירושלים ביהודה – הרי הן בתי ערי חומה. ואע"פ שיש יותר מהן, נקט אלו: לאביי – הכוונה שכל עיירות שבגליל עד גמלא היו מוקפות חומה מימות יהושע, וכן עד גדוד בעבר הירדן, וחדיד ואונו וירושלים ביהודה. ולרבא – לא נקט אלא עיירות שיש כיוצא בהן במקומות אחרים, ולומר שדווקא גמלא שבגליל מוקפת חומה ולא גמלא שבשאר ארצות, וכן באחרים.

עשרה דברים נאמרו בירושלים – ואחד מהם שאין הבית חלוט בה משום בתי ערי חומה. ומה שמנו את ירושלים בין בתי ערי חומה – לרבי יוחנן הכוונה על כל אלו שמוקפין חומה כירושלים, אבל ירושלים עצמה לא. ולרב אשי יש שני ירושלים.

תנאים נחלקו בדין קדושה ראשונה שקידש יהושע את הארץ – י"א שקידשה לשעתה ולא לעתיד לבוא, ואלו שמנו חכמים שהן מוקפות חומה, כשעלו בני הגולה קדשום, אבל ראשונות בטלו משבטלה קדושת הארץ. שנאמר 'ויעשו בני הגולה השבים מן השבי סוכות וישבו בסוכות כי לא עשו מימי יהושע בן נון כן בני ישראל וגו' ותהי שמחה גדולה מאד', אפשר בא דוד ולא עשו סוכות עד שבא עזרא, אלא מקיש ביאתם בימי עזרא לביאתם בימי יהושע שבשתיהם מנו שמיטין ויובלות וקדשו ערי חומה. ואומר 'והביאך ה' אלקיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה', מקיש ירושתך לירושת אבותיך, מה ירושת אבותיך בחידוש כל דברים הללו אף ירושתך בחידוש כל דברים הללו.

וי"א שיהושע קידשה לעתיד לבוא – ולפיכך כל שתעלה לך מסורת בידך מאבותיך שמוקפת חומה מימות יהושע בן נון, כל מצות הללו נוהגות בה. וסוכה שעשו היינו שביקשו רחמים על יצר של ע"ז וביטלוהו, והגין עליהם זכותם כסוכה. וכך הוא דורש 'אשר ירשו אבותיך וירשתה', שמאחר שירשו אבותיך ירשת אתה באותה קדושה.

*************