לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שישי ה' שבט תשע"ט

מסכת חולין דף מ"ה

דף מ"ה ע"א 

גולגולת שיש בה נקב אחד ארוך, ואפילו יש בה נקבים הרבה – מצטרפים למלא מקדח שלא תטמא באהל.

ניקבה הגרגרת כנפה – מצטרפים הנקבים לרוב להטריפה, והיינו בנקבים שאין בהן חיסרון, אך אם יש בהם חיסרון מצטרפין לכאיסר. וזהו בבהמה, ובעוף – חותך סביב הנקבים ומקפלו ומניחו על פי הקנה אם חופה את רוב הקנה – טריפה, וסימן לדבר 'נפה' – שמותחים הרשת על פי המסגרת העגולה.

ניטלה מהגרגרת רצועה שרוחבה פחות מאיסר – מצטרף האורך להשלים לכאיסר.

נפחתה הגרגרת כדלת – אם נכנס איסר לרחבה טריפה.

נסדקה הגרגרת – לרב: אם נשתייר בה חוליא אחת למעלה ואחת למטה כשרה. לר' יוחנן: די שישאר משהו למעלה ומשהו למטה.

מקום שחיטה בקנה – כל הצואר כשר לשחיטה, מטבעת הגדולה עד כנפי ריאה התחתונה – והיינו אונא תחתונה כשתלויה הבהמה על רגליה האחוריות, שהיא עליונה כאשר אוחזים בקנה והריאה תלויה למטה. וזהו כל מה שנמתח מהקנה לצואר כשפושטת צוארה ורועה, אך אם אנסה אדם יותר משיעור זה ושחט שם – פסולה. ואיבעיא מה הדין באנסה עצמה יותר ושחטוה שם, ונשאר בתיקו.

ניקב הקנה למטה מן החזה – נידון כריאה, ונטרף בנקב.

חזה הניתן לכהנים מקרבן שלמים – הרואה את הקרקע למטה עד הצואר, ולמעלה עד הכרס, וחותך שתי צלעות משתי דפנות אילך ואילך.

 

 

דף מ"ה ע"ב 

ניקב קרום של מוח טריפה – י"א שגם בניקב קרום העליון לחוד, וי"א שדווקא אם ניקב גם התחתון, וכמו כן יש בביצים שתי קרומים, ושם ניכר הקרום הפנימי בבירור.

כל מה שבקדירה – נדון כמוח, התחיל למשוך – נדון כחוט השדרה. וכמין שני פולין יש על פי הקדרה [וגם בעוף – כפי שבדק ר' ירמיה], מהם ולפנים  – כלפנים, מהם ולחוץ – כלחוץ (-כחוט השדרה), וכנגדם – אמר ריב"ל שאינו יודע, ומסתבר שכלפנים.

שנינו: ניקב הלב לבית חללו טריפה – ובעי רבי זירא אם אף לבית חלל קטן, או דווקא לבית חלל גדול, ואין לפשוט ממה שנינו שלדעת ר' שמעון אין נקב בריאה מטריף עד שתנקב ל'בית הסמפונות', ופירש רב דהיינו סמפון גדול, וא"כ גם כאן 'בית חללו' היינו גדול – שדווקא שם שאמר 'בית הסמפונות' היינו היכן ששופכים כל הסמפונות, אך כאן נאמר סתם 'בית חללו' ואפשר גם שהכוונה לחלל קטן.

שלשה קנים יש ללב – לרב נחמן: הפורש לריאה דינו כריאה שנטרף בנקב משהו, הפורש לכבד דינו ככבד שנטרף רק אם ניטל כולו. למר בר חייא: הפורש לריאה דינו ככבד, הפורש לכבד דינו כריאה. לב' השיטות: הפורש ללב – והיינו חלב שעל גבי דופני ריאה – לרב נטרף במשהו, לשמואל ברובו, ואמר שמואל: אם כך אמר אבא (-רב) לא ידע בטרפות ולא כלום.

טריפות בחוט השדרה – לרבי: כשנפסק ברובו, לר' יעקב: אפילו ניקב, והורה רבי כר' יעקב, ולרב הונא אין הלכה כר' יעקב.

כמה רובו של חוט השדרה – י"א רוב עורו, ומוח לא מעלה ולא מוריד. וי"א רוב מוחו וכל שכן רוב עורו.

חוט השדרה שנתמרך [-שנעשה המוח בתוכו צלול ונשפך כקיתון] – פסול. נסמסמס [-שאינו יכול לעמוד] – פסול. אינו יכול לעמוד מפני כבדו – איבעיא ונשאר בתיקו (ולחומרא. רש"י). נתמזמז [-נתרוקן מקצת המוח מאליו] – כשר. ומה ששנינו בהמה שנתמזמז מוחה טרפה – יש לגרוס 'נתמסמס'. ומה שאמר לוי על אחד שהוכה בראשו במרחץ 'נתמזמז מוחו' לא משום שאינו חי, אלא שאינו מוליד.

*************

שבת קודש ו' שבט תשע"ט

מסכת חולין דף מ"ו

דף מ"ו ע"א 

טריפות חוט השדרה היינו עד בין הפרשות – ואמר שמואל: עד אחת (-בין הפרשות הראשון) טרפה, שלישית כשרה, שניה איני יודע. ואיבעיא:  א. עד ועד בכלל או עד ולא עד בכלל. ב. אם תמצא לומר עד ולא עד בכלל – מה דין פי פרשה. ג. אם תמצא לומר עד ועד בכלל – מה דין פרשה עצמה.

טריפות חוט השדרה בעוף – לר' ינאי: עד למטה מן האגפים. לריש לקיש: עד בין אגפים.

ישוב סתירת משמעות המשניות בניטל הכבד, אם נשאר 'משהו' כשר או דווקא בנשאר 'כזית': 'משהו' – כר' חייא, 'כזית' – כר' שמעון בר רבי. וכפי שר' חייא היה זורק הכבד שלא החשיבו, ור"ש בר רבי אכלו בטיבול, וסימנך: עשירין מקמצין.

שיור כזית בכבד: י"א במקום מרה, וי"א במקום שהיא חיה, ואמר רב פפא שלכן צריך כזית כאן וכזית כאן. איבעיא: א. כזית מתלקט, ב. כרצועה, ג. מרודד.

נדלדלה כבד ומעורה בטרפשיה – ר' זריקא בעי אם כשרה, ופשט לו ר' אמי שכשירה.

דף מ"ו ע"ב 

טריפות נקב בריאה – י"א שהקרום העליון, וי"א התחתון – וסימן: מלבוש אדום שמונחת בו הריאה. ועוד אמרו שניקב עליון בלבד – כשרה, שהתחתון מגין, כפי שאמר רבא שריאה שהוגלדה כתמר אדום כשרה. ניקב תחתון בלבד – נחלקו אם העליון מגין, ולהלכה מגין וכשרה, כפי שאמר רב יוסף שאם שומעים שהריאה מרחשת כשמנפחים אותה (שיוצא ממנה אויר), אם יודעים היכן – מניחים שם נוצה או רוק או קש ובודקים אם יוצא אויר, ואם אין יודעים היכן – מניחים אותה בקערה מלאה מים פושרים (ולא ב'חמים' – שמכווצים אותה, ולא ב'קרים' – שמקשים אותה), ומנפחים אותה, אם מתנענעים המים טריפה, ואם לא היא כשרה שרק התחתון ניקב.

ריאה שהאדימה – לרבא: מקצתה – כשרה, כולה – טרפה. לרבינא: אין הבדל, שאם מדמים לצרירות דם של שאר שקצים ורמשים (שהחובל בהם בשבת פטור משום שחוזר) א"כ גם בכולה כשרה, ואם מדמים לשמונה שרצים (שהחובל חייב משום שאין הדם חוזר) אפילו מקצתה טרפה.

שיעור יבשות באוזן הבכור להחשיב למום – לחכמים: אם תינקב ואינה מוציאה טיפת דם, לר' יוסי בן המשולם: כדי שתהא נפרכת בצפורן.

ריאה שיבשה מקצתה – טרפה, והשיעור: כדי שתפרך בצפורן אף לחכמים הנ"ל – שרק באוזן נחלקו כיון שהאויר שולט ויכולה להירפא.

ריאה שיש עליה כמין קליפות – בין שחורות ובין שאר צבעים, כשרה.

אין מקיפין להשוות בועות שבריאה – לידע אם ניקבה קודם שחיטה או אח"כ.

שתי אונות של ריאה הסרוכות זו לזו שלא כסדרן – אין להן בדיקה להכשירם. כסדרן – כך דרך גדילתן וכשרה.

*************