לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שישי י"ט תשרי תשע"ט

מסכת מנחות דף מ"ט

דף מ"ט ע"א 

כבשי עצרת ששחטן לשום אילים – לדברי הברייתא כשרים ולא עלו לבעלים לשום חובה, ולרב עלו. ונחלקו אמוראים בשיטת רב: לרב חסדא לא אמר רב אלא כשסבור שהכבשים אילים הן, ושחטן לשום כבשים, כיון שכבשים לשום כבשים נשחטו. אבל אם הוא סבור אילים הן, ושחטן לשום אילים, לא עלו, שעקירה בטעות עקירה היא. ולרבה גם באופן זה עלו, שעקירה בטעות אינה עקירה.

הכהנים שפיגלו במקדש – מזידין חייבים, שוגגין פטורים אבל פיגולן פיגול. לסובר שעקירה בטעות עקירה היא, שוגג הוא כשסבור על חטאת שהוא שלמים ושחטו לשם שלמים. ולסובר שאינה עקירה, כגון שידע שחטאת היא וחישב בה לשום שלמים, ובאומר מותר.

לרבי שמעון כל מנחות שנקמצו שלא לשמן כשרות ועלו לבעלים לשום חובה – שאין המנחות דומות לזבחים, שהקומץ מחבת לשום מרחשת מעשיה מוכיחין עליה שהיא מחבת, חרבה לשום בלולה מעשיה מוכיחין עליה שהיא חרבה, אבל בזבחים שחיטה אחת לכולן קבלה אחת לכולן זריקה אחת לכולן. רבא מפרשה כשידע שמחבת היא, וקומצה לשום מרחשת, שהתורה פסלה מחשבה שאינה ניכרת ולא מחשבה הניכרת. אבל אם סבור מרחשת היא וקמצה לשום מרחשת, עקירה בטעות היא, וגם בזבחים אינה עקירה.

התמידין אין מעכבין את המוספין, ולא המוספין מעכבין את התמידין. ולא המוספין מעכבין זה את זה. לא הקריבו כבש בבוקר, יקריבו בין הערבים. ולר' שמעון אם היו אנוסין או שוגגין יקריבו בין הערבים, היו מזידין לא יקריבו. לא הקטירו קטורת בבוקר יקטירו בין הערבים. ולרבי שמעון כולה היתה קריבה בין הערבים.

אין מחנכין את מזבח הזהב אלא בקטורת הסמים, ולא מזבח העולה אלא בתמיד של שחר, ולא את השולחן אלא בלחם הפנים בשבת, ולא את המנורה אלא בשבעה נרותיה בין הערבים.

ציבור שאין להן תמידין ומוספין של אותו היום – תמידין עדיף, שהם תדיר ומקודש. אין להם תמידין למחר ומוספין של היום – נסתפקו בגמרא אם תמידין קודמין שהם 'תדיר', או מוספין קודמין שהם 'מקודש'.

התמידין אין מעכבין את המוספין ולא המוספין מעכבין את התמידין – ופירשה אביי כגון שיש להם שניהם, ולקדם, שאם ירצה מקריב מוספין תחילה, ואע"פ שאין דבר קודם לתמיד של שחר, שנאמר 'וערך עליה העולה', העולה עולה ראשונה, אין זה אלא מצוה בעלמא.

דף מ"ט ע"ב 

אין פוחתין מששה טלאים המבוקרין ממום בלשכת הטלאים – שיהא בהם כדי להקריב לשבת ולשני ימים טובים של ראש השנה הסמוכים לשבת. לפי שהתמיד טעון ביקור ד' ימים קודם שחיטה שלמדים בגזירה שוה מקרבן פסח שנאמר בו 'והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום'. אבל מוספין אין צריכין ביקור ד' ימים. ולא אמרו לשבת ור"ה אלא לסימן בעלמא שצריך ששה כשיעור שיספיק לר"ה ושבת, שאם הכוונה כדי לשבת ור"ה, היה צריך להכין שבעה לתמיד של שחר שלמחרת ר"ה.

*************

שבת קודש כ' תשרי תשע"ט

מסכת מנחות דף נ'

דף נ' ע"א 

לא הקריבו כבש בבקר – אם עדיין לא נתחנך המזבח, לא יקריבו בין הערבים. אבל אם כבר נתחנך המזבח, יקריבו בין הערבים. שנאמר 'ואת הכבש השני תעשה בין הערבים', שני בין הערבים ולא ראשון בין הערבים, במה דברים אמורים שלא נתחנך המזבח, אבל נתחנך המזבח אפילו ראשון בין הערבים.

לרבי שמעון אם לא הקריבו בבוקר במזיד, לא יקריבו בין הערבים – ולא שיהא המזבח בטל, אלא שכהנים אחרים יקריבוהו. אבל אם לא הקטירו קטרת בבקר, אפילו במזיד, יקטירו בין הערבים, שמאחר שאינה מצויה כקרבן עולה, וגם מעשרת, היא חביבה עליהם ולא יפשעו.

י"א שאין מחנכין את מזבח הזהב אלא בקטרת הסמים של בין הערבים – שנאמר 'בבקר בבקר בהיטיבו את הנרות יקטירנה', ואם לא היה מדליק מבערב, היאך מטיב בבוקר, וכיון שחינוך המנורה בין הערבים, גם תחילת הקטורת הוא מבערב, שנאמר 'ובהעלות אהרן את הנרות בין הערבים יקטירנה'. וי"א שמחנכין בקטורת הסמים של שחר, שלמד ממזבח העולה, מה להלן מחנך בתמיד של שחר, אף כאן בקטרת הסמים של שחר.

אין מחנכין את השלחן אלא בלחם הפנים בשבת – וגם קידוש הלחם אינו אלא בשבת. וכן המנורה אינה מתחנכת אלא בשבעה נרותיה בין הערבים, וגם הדלקתה אינה אלא בין הערבים.

יחיד אינו מתנדב קטורת – שנאמר 'לא תעלו עליו קטרת זרה', ואפילו ציבור שמביא חובה כיוצא בה, אין מביאים בנדבה, שנאמר 'לא תעלו'. יכול לא יעלו על מזבח הפנימי אבל יעלו על מזבח החיצון, ת"ל 'את שמן המשחה ואת קטרת הסמים לקודש ככל אשר צויתיך יעשו', אין לך אלא מה שאמור בענין. ואפילו יחיד על המזבח החיצון לא יביא, ואע"פ שמצאנו בקטורת של נשיאים שעלתה ליחיד על מזבח החיצון, הוראת שעה היתה.

דף נ' ע"ב 

חביתי כ"ג לא היו באין חצאין – אלא מביא עשרון שלם וחוצהו, מקריב מחצה בבקר ומחצה בין הערבים. שלא נאמר 'מנחה מחצית', אלא 'מחציתה בבקר ומחציתה בערב' מחצה משלם הוא מקריב.

כהן שהביא מחצה שחרית ומת, ומינו כהן אחר תחתיו – לא יביא חצי עשרון מביתו, ולא חצי עשרונו של ראשון, אלא מביא עשרון שלם, וחוצהו, מקריב מחצה ומחצה אבד, נמצאו שני חצאין קריבין, ושני חצאין אובדין. וכן אם נטמא מחצה של בין הערבים או שאבד, לא יביא חצי עשרון מביתו ערבית, אלא מביא עשרון שלם מביתו וחוצהו, ומקריב מחצה ומחצה אבד, נמצאו שני חצאין קריבין ושני חצאין אובדין.

מחצה שנשאר מכהן ראשון – מאחר שהיה ראוי להקרבה ונפסל, תעובר צורתו ויצא לבית השריפה. מחצה שנשאר מכהן שני – לרב נחמן יש מחלוקת בדבר, שלתנא דבי רבה בר אבוה שגם פיגול טעון עיבור צורה, גם זה טעון. ולחכמים אינו טעון עיבור צורה, שהרי מתחילה היה עומד לאיבוד. ולרב אשי טעון עיבור צורה גם לחכמים, כיון שבזמן שחולק אותו יכול להקריב איזה מהן שירצה, הרי זה היה ראוי מתחילה.

חביתי כהן גדול כיצד עושין אותן? לרבי חייא בר אבא בשם רבי יוחנן ולרבי אופה ואח"כ מטגנה, שנאמר 'תופיני' תאפיני נאה, ואם מטגנה תחילה היא שחורה מן השמן והמחבת. לרבי אסי בשם רבי חנינא ולת"ק מטגנה ואח"כ אופה, שדורש 'תאפינה נא' כלומר מבושלת במקצת. ולרבי יוסי אופה ומטגנה וחוזר ואופה, שדורש גם נאה לפיכך אופה תחילה, וגם 'נא' לפיכך אופה גם לאחר טיגון.

*************