לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל
יום ראשון י"ד אלול תשפ"א
מסכת סוכה דף מ"ו
דף מ"ו – ע"א
ברכת סוכה ולולב:
לרב יהודה בשם שמואל – לולב שמצוה נפסקת כל לילה מברך כל יום, וסוכה שלא מפסקי לילות מברך רק ביום ראשון.
לרבין בשם ר' יוחנן – זה וזה מברך כל שבעה.
לרבה בר חנא בשם ר' יוחנן – מברך רק על מצוות מדאורייתא, ולכן על לולב בגבולים מברך רק ביום ראשון, על לולב במקדש ועל סוכה בכל מקום מברך כל שבעה. (והקשו על שיטתו מברייתא שכתוב שמברכים גם על מצות דרבנן).
העושה לולב או סוכה לעצמו בערב יום טוב – מברך שהחיינו, וביום טוב בשעה שיוצא בה מברך 'ברוך אשר קדשנו…', הייתה הסוכה עשויה ועומדת – אם יכול לחדש בה מחדש ומברך, ואם לאו – לכשיכנס מברך שתיים. רב כהנא בירך שתי הברכות על כוס של קידוש.
ברכת תפילין – לרבי כל זמן שמניחן אפילו מאה פעמים ביום מברך עליהם, לחכמים אינו מברך אלא שחרית בלבד, לאביי ורב פפי ורב מרי ברה דבת שמואל הלכה כרבי, לרבא כרבנן, ורבא עצמו נהג כרבי, ובירך אחר כל פעם שיצא מבית הכסא, ורבנן דבי רב אשי בירכו בכל פעם שמשמשו בהם.
ברכת נר חנוכה – המדליק מברך אשר קדשנו במצותיו להדליק נר חנוכה, וציוונו 'לא תסור', או 'שאל אביך ויגדך', בליל ראשון מדליק מברך שלש (להדליק, שעשה ניסים, שהחיינו), והרואה שתים, מכאן ואילך מדליק מברך שתי ברכות ורואה מברך ברכה אחת.
היו לפניו מצוות הרבה – לתנא קמא מברך 'אשר קדשנו במצוותיו על המצוות', לרבי יהודה מברך על כל מצוה בפני עצמו, שנאמר 'ברוך ה' יום יום' – כל יום מעין ברכותיו, וכן הלכה.
דף מ"ו – ע"ב
'אם שמוע תשמעו' – מידת הקדוש ברוך הוא כלי מלא מחזיק ריקן אינו מחזיק ושלא כמידת בשר ודם – אם הורגלת והיטית אוזן בילדותך לשמוע, תשמע – תוכל ללמוד ולהוסיף, ד"א אם שמוע תשמע בישן לחזור על לימודך תשמע בחדש – תתחכם בו להבין דברים חדשים בתוך הישנים, אבל משתפנה לבך לבטלה ולהתייאש לחזור מה שלמדת שוב אין משמיעים אותך.
אתרוג – לרבי יוחנן הוקצה לכל הימים שעומד לקיים בו מצוותו, לריש לקיש הוקצה רק למצוותו, נפקא מיניה – א. ביום השביעי אחר שיצא בו, ב. בהפריש שבעה אתרוגים לשבע ימים – כל יום אחר שקיים מצוותו, ג. נפסל האתרוג באמצע החג – לר' יוחנן אסור לאוכלו, לריש לקיש מותר.
אתרוגים של תינוקות לכולי עלמא מותרים באכילה ביום השביעי משיצאו בהם, שלא הוקצו למצוה גמורה.
אתרוג ביום השמיני – לרבי יוחנן מותר, שאינו ראוי לו בין השמשות מאחר שכבר יצא בו ביום השביעי שחרית, ללוי אסור אפילו בשמיני, שמיגו שאתקצאי בין השמשות של יום השביעי משום ספק יום השביעי אתקצאי לכל יום השמיני.
סוכה אתקצאי לכל יום השמיני, ועציו אסורים בהסקה, כיון שצריך לאכול בסוכה בין השמשות של יום השביעי משום ספק שביעי ספק שמיני אתקצאי לכל יום השמיני.
לא יקנה אדם ד' מינים שלו לקטן ביום הראשון קודם שיצא הוא, כיון שיש לקטן קנין מדרבנן, ואינו יכול לחזור ולהקנותו לאביו, שאינו בר דעת.
לא יבטיח אדם לתינוק שיתן לו דבר מה ואחר כך לא יתן לו, שמלמדו לשקר כמו שנאמר 'למדו לשונם דבר שקר'.
בני חוץ לארץ ששמיני שלהם הוא ספק שביעי – לאביי אתרוג של מצוה מוקצה ואסור, למרימר מותר, והלכה כאביי.
***************
יום שני ט"ו אלול תשפ"א
מסכת סוכה דף מ"ז
דף מ"ז – ע"א
שמיני ספק שביעי – לרב דינו כשביעי למצות סוכה, ודינו כשמיני לברך 'את יום שמיני עצרת החג הזה', לרבי יוחנן שמיני לזה ולזה. ללישנא קמא – לכולי עלמא יושבים בסוכה, ונחלקו אם מברכים 'לישב בסוכה', ללישנא בתרא – לכולי עלמא אין מברכים 'לישב בסוכה', ונחלקו אם יושבים בסוכה. לרב יוסף – הלכה כרבי יוחנן, ולסתמא של הש"ס – יושבים בסוכה אך אין מברכים.
אומרים ברכת זמן בשמיני של חג (עיין בסמוך שיטת רב ששת), מפני שחלוק משאר ימי החג לענין – לולב, סוכה, ניסוך המים, שמקריבים בו רק פר אחד (מה שאין כן שאר ימי החג מקריבים פרים רבים), כל ימי החג כתוב 'וביום' מוסיף על הראשונים אבל ביום השמיני כתוב 'ביום השמיני' חלוק מן הראשונים, בכל הימים כתוב 'כמשפטם' דהיינו כמשפט שאר הימים ובשמיני כתוב 'כמשפט'.
אין אומרים ברכת זמן בשביעי של פסח, הגם שחלוק מלילה הראשון שחובה לאכול בו מצה מה שאין כן בשביעי רשות – מפני שחלוק רק מלילה הראשון ולא מיום הראשון שהוא גם כן רשות, ועוד שלילה הראשון הוא לפני פניו ואינו דומה לשמיני עצרת שחלוק מיום שלפניו.
האילים והכבשים האמורים בקרבנות החג של כל יום מעכבים זה את זה, שאם חסר מן הראויים לאותו יום אין מקריבים חלק מהם.
מנין פרים של כל יום – לתנא קמא מעכב כשאר הקרבנות, ולרבי יהודה אין מעכב שהרי מתמעט והולך, ואף שכולם מתמעטים בשמיני – רגל בפני עצמו הוא.
שמיני – לרבי יהודה טעון ניסוך המים ולינה בירושלים.
דף מ"ז – ע"ב
ברכת שהחיינו – אם לא בירכו בלילה הראשון מברכו למחר או בשאר ימות החג, ולרב נחמן אין צריך כוס ומברכו אפילו בשוק (אך אין ראיה לדבריו מדין זה, שאפשר שהכוונה שצריך לברכו על כוס יין)
פסח שני אינו טעון לינה, שנאמר 'ופנית בבוקר והלכת לאהליך' סמוך 'לששת ימים תאכל מצות' ודורשים – הטעון ששה ימי אכילת מצה טעון לינה בירושלים, לאפוקי פסח שני שמותר לאכול חמץ מיד.
ביכורים טעונים – קרבן שלמים, שיר (ארוממך ה'), תנופה (לר"י וראב"י), לינה.
תנופת ביכורים – לרבי יהודה לומדים מיתור 'והנחתו' אחר שכבר נאמר 'והניחו', ולראב"י ילפינן גזירה שוה 'יד' 'יד' משלמים שצריך תנופת בעלים וכהן – בעלים אוחזים בשפת הטנא, והכהן בשוליו.
זמן בשמיני – לרב נחמן אומרים, לרב ששת אין אומרים, והלכה כרב נחמן, שקיימא לן שמיני רגל בפני עצמו הוא לענין: פ'ייס – שלא כפרי החג שהקריבו לפי סדר המשמרות, ז'מן – שמברך שהחיינו, ר'גל בפני עצמו – שאין יושבים בסוכה, ק'רבן בפני עצמו – שאינו בסדר פרי החג, ש'ירה בפני עצמו, ב'רכה – שמברכים את יום שמיני עצרת (וי"א שמברכים את המלך).
***************
יום שלישי ט"ז אלול תשפ"א
מסכת סוכה דף מ"ח
דף מ"ח – ע"א
משנה . ההלל והשמחה – בשמונת ימי החג חייב אדם בהלל ובשמחה ובכבוד יום טוב האחרון של חג.
ליל אחרון של חג חייב לאכול שלמי שמחה, מייתור 'והיית אך שמח' (שכבר נאמר 'ושמחת בחגך'), וקל וחומר ליום השמיני שהלילה טפל להיום.
משנה . גמר מלאכול בשביעי לא יתיר סוכתו, אבל מוריד הוא כלים מן המנחה ולמעלה – מפני כבוד יום טוב האחרון, שמראה כמכין עצמו לקראתו.
אין לו מקום אחר לאכול ביום טוב האחרון אלא בסוכתו, צריך להוכיח שאינו מוסיף על המצוה, בארץ ישראל – פוחת בה ארבעה טפחים לפסול את הסוכה, ובחוץ לארץ שצריך לישב בה בשביעי מספק – בסוכה קטנה מדליק נר, בסוכה גדולה מכניס כלי אכילה.
משנה . צלוחית של זהב מחזקת ג' לוגים ולר' יהודה לוג – היה ממלא משילוח לצורך ניסוך המים.
הגיעו לשער המים – תקעו הריעו ותקעו, שנאמר 'ושאבתם מים בששון'.
כמעשהו בחול כך בשבת, אלא שהיה ממלא מהשילוח מערב שבת חבית של זהב שאינה מקודשת ומניחה בלשכה.
שני ספלים היו על גג המזבח בקרן מערבית דרומית לצורך הנסכים – של מערב למים ושל מזרח ליין.
הספלים – לתנא קמא היו של כסף, ולרבי יהודה של סיד, אלא שהיו מושחרים מפני היין ודומים לשל כסף, וגם הספל של המים הושחר מניסוך היין שלפעמים שמחליפים שיצא גם אם ניסך היין לתוך ספל של מים.
כל ספל היה לו כמין חוטם ובו נקב שהנסכים יוצאים משם על גג המזבח ומשם יורדים לנקב שהיה במזבח לשיתין שהיו עמוקים מאוד.
נקב של היין היה עבה ושל המים דק, כיון שניסוך היין של תמיד של שחר וניסוך המים היו יחדיו וכדי שיהיו כלים כאחד, שהיין יותר עב ממים והמים ממהרים לרדת.
בשמיני עצרת – לתנא קמא לא היה ניסוך מים, ולרבי יהודה היה.
נתגלו המים פסולים, שיין ומים מגולים פסולים למזבח, שחוששים שמא שתה מהם נחש ונחסר משיעורם והארס המעורב בהם משלים השיעור.
נשפכו או נתגלו המים – היה ממלא מן הכיור, שמימיו אינם נפסלים בלינה מפני שהיו משקעים אותו במוכני.
דף מ"ח – ע"ב
כל העולים למזבח עולים דרך ימין ומקיפים ויורדים דרך שמאל, חוץ מהעולה לשלש דברים שעולה דרך שמאל וחוזר על עקביו – ניסוך המים וניסוך היין (שלא יתעשנו), ועולת העוף כשרבתה ולא היה מקום במזרח המזבח (שלא תמות מעשן המזבח).
מעשה בצדוקי אחד שניסך על גבי רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהם, ונפגמה קרן המזבח, וסתמוה בבול של מלח, לא שהוכשר בכך אלא שלא יראה מזבח פגום. ומשום מעשה זה היו אומרים למנסך – הגבה את ידך שנראה שתתן המים בספל.
***************