לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

בס"ד

יום שני ג' תשרי תשפ"א

מסכת עירובין דף מ"ג

דף מ"ג ע"א

נסתפקו בגמרא אם יש תחומין למעלה מעשרה. ונפקא מינה: א. בעמוד גבוה עשרה שאינו רחב ארבעה (ואין נוח להלך בו), וראשו האחד בתוך התחום והשני מחוץ לתחום (אבל עמוד רחב ארבעה 'ארעא סמיכתא' היא ואסור). ב. כשהולך בקפיצה למעלה בעשרה ע"י שם. ג. ספינה המהלכת למעלה מעשרה. (אבל אם מהלכת בפחות מעשרה – יש בה דיני תחומין). ולא נפשט הספק.

דף מ"ג ע"ב

אין אליהו בא לא בע"ש ולא בערב יו"ט מפני הטורח, שמניחים צרכי שבת והולכים להקביל פניו. אבל משיח יכול לבוא בע"ש, שכל הגויים יהיו עבדים לישראל והם יטרחו עבורם.

האומר הריני נזיר ביום שבן דוד בא – מותר לשתות יין בשבתות וימים טובים ואין חוששים שיבוא משיח, שביום לפני בואו יבוא אליהו, וכבר מובטח שלא יבוא אליהו בע"ש וערב יו"ט. ואסור לשתות יין בימות החול, שמא יבוא משיח היום. ואע"פ שלא שמענו שכבר בא אליהו מאתמול, שמא בא לב"ד הגדול. וגם בערב שבת אסור לשתות, שהרי משיח יכול לבוא בע"ש. וגם ביום ראשון אסור, שמא בא אליהו בשבת. ואע"פ שיש איסור תחומין, שמא אין דין תחומין למעלה מעשרה.

אם נדר בימות החול, אסור לשתות גם בשבת ויו"ט שמא כבר בא משיח לב"ד הגדול בע"ש. ורק אם נדר בשבת ויו"ט מותר לשתות באותו היום. ומכאן ואילך אסור גם בשבת ויו"ט, שמא כבר בא מערב שבת.

שפופרת היתה לרבן גמליאל שהיה מביט וצופה בה אלפים אמה ביבשה או בים, ועל ידה היה יודע שכבר היתה ספינתו בתוך התחום מבעוד יום.

הרוצה לידע כמה עומקו של גיא – ימדוד כמה אמות יכול להסתכל בשפופרת ביבשה, ויסתכל בה על שפת הגיא לעומקו, ויתרחק לאחוריו עד שיבחין שצפיית השפופרת כלה במקום שכלה עומק הגיא, וידע שעומק הגיא ושיעור שנתרחק משפתו היא כמדת צפיית השפופרת.

הרוצה לידע כמה גובהו של דקל – מודד קומתו וצלו של דקל, וצל קומת עצמו, ולפי מה שירבה צל קומתו על קומתו, ידע שכך ריבוי צל הדקל על הדקל.

הרוצה שלא תשרה חיה רעה בצל קבר מפני חום השמש (שמא יריח את המת ויחטטנו), נועץ קנה בארבע שעות ביום – שבאותה שעה החיות מתאוות לצל – ויעשה שיפוע ארוך להיכן שצילו נוטה.

***************

יום שלישי ד' תשרי תשפ"א

מסכת עירובין דף מ"ד

דף מ"ד ע"א

מי שיצא באונס מחוץ לתחום – אם יש אנשים הרבה שיכולים לצאת חוץ לתחום ולעשות לו מחיצה ממקומו ועד התחום, עושין לו וחוזר לתחומו, שהלכה כרבן גמליאל במי שנתנוהו במקום מוקף מחיצות שמהלך בכולה. וגם אם יכולים לעשות לו מחיצה רק עד שתי אמות קרוב לתחום, פסק רב נחמן שמותר, כשיטת רבי אליעזר שהיוצא שתי אמות חוץ לתחום חוזר. וכל זה כשלא ידעו האנשים שמעמידים אותם לשם מחיצה, אבל אם יודעים אסור.

אין עושין אוהל עראי בתחלה בשבת או ביו"ט. לחכמים מוסיפים על האוהל, ולרבי אליעזר אין מוסיפין.

סוכה שנפל דופנה השלישי ביו"ט, לא יעמיד במקומה כלים או מטה, שע"י דופן השלישי נעשית 'אהל', ואין עושים אהל בתחילה בשבת ויו"ט. וכן לא יעמיד אדם שיודע שהעמידוהו לשם מחיצה, אבל אם אינו יודע מותר, שאין דרך בנין בכך. ואם יש לה שלשה דפנות, מותר להעמיד כלים או מטה לדופן רביעית (לשיטת חכמים שמוסיפין על האהל).

עשה בהמה דופן לסוכה – רבי מאיר פוסל שמא תברח, ורבי יהודה מכשיר.

דף מ"ד ע"ב

עשה מחיצה של אנשים שלא לדעת, לא יעשה מהם מחיצה פעם נוספת.

מי שיצא חוץ לתחום ברשות ב"ד – כגון לעדות החודש או להציל אדם מסכנה – ואמרו לו כבר נעשה מעשה ואינך צריך לילך, יש לו אלפים אמה לכל רוח ממקום שנאמר לו.

אם היה עדיין בתוך התחום, אע"פ שעקר מביתו לצאת ברשות, עדיין הוא בתחומו הראשון ואין מודדין אלפים לכל רוח ממקום שנמצא. ואם יצא מתחומו, והתחום ממקום שנאמר לו מובלעים בתוך תחום ביתו – י"מ שחוזר לתחומו הראשון ויש לו אלפים מביתו כאילו לא יצא, וי"מ שאינו חוזר. ונחלקו אם 'הבלעת תחומין מילתא היא'. (וללשון שני ברש"י י"מ שנותנים לו גם תחום ביתו וגם תחום מקומו. ולשון ראשון נראה לרש"י הגון).

שָבַת במערה שבתוכה ארבעת אלפים אמה, ועל גגה פחות מארבעת אלפים, מהלך על כל גגה ועוד אלפים לכל צד, לפי שהאלפים שיש לו כשיוצא מפתח מזרחי נבלעות בתוך אלפים שיש לו על גגה כשיוצא מפתח מערבי. ובזה הכל מודים ש'הבלעת תחומין מילתא היא', משום ששבת באויר מחיצות מבעוד יום.

***************