לעילוי נשמת הגאון ר' פינחס ב"ר בנימין ביינוש זצ"ל

יום שישי  ח׳ אלול תשפ"ג

מסכת קידושין דף י״ב

סוגי פרוטות/רב הלקה

דף י"ב – ע"א

תנן במשנה ששיעור הפרוטה היא אחד משמונה באסר האיטלקי, ותניא בברייתא שלרשב"ג היינו אחד מששה באיסור האיטלקי, רב יוסף סבר לומר שהיינו בדורו של משה אבל בכל דור משתנה שיעורו כפי במטבע באותו זמן, והגמרא חולקת שהרי האמוראים שיערו הפרוטה שבימיהם אם הוא אחד משמונה באיסר האיטלקי.

הנהנה מן ההקדש אפילו הנאת שווה פרוטה חייב אשם שני סלעים, צא וחשוב כמה יש להתרחק מן העבירה שאף על שוגג צריך כפרה גדולה כזו, צא וחשוב כמה פרוטות בשני סלעים אלף וחמש מאות שלשים ושש.

המקדש בדבר ששווה פרוטה במקום שקידשה מקודשת ודאי לראשון ואם בא אחר וקידשה אינה צריכה גט מן השני, ואם אינו שווה פרוטה באותו מקום לשמואל הוי קידושי ספק שמא שווה פרוטה במקום אחר, לרב חסדא ואביי ורבא ודאי אינה מקודשת.

דף י"ב – ע"ב

קידש בדבר שאין ידוע אם היה שווה פרוטה היום ובא אחר וקידשה בפרוטה אין האם נאמנת לומר שבאותו היום שקידשה היה בו שווה פרוטה ולאוסרה על השני, ואם יש עדים במדינת הים שיודעים שהיה שווה פרוטה לרב חסדא לא חוששים להם כיון שעכשיו אינם לפנינו, לאביי ורבא דווקא לעניין שבויה הקילו אם אמרה נשבתי וטהורה אני שלא חוששים לעדים במדינת הים לבטל נאמנותה של הפה שאסר הוא הפה שהתיר, אבל לעניין קידושין לא מקילים.

רב הלקה המקדש בשוק, המקדש בביאה, מקדש בלא שידוך משום פריצות, וכן על השולח גט ומבטל אח"כ שמא יתננו השליח לאחר שביטל ותינשא בו (לתוס' רב לא הלקה אלא כשביטל הגט שלא בפני השליח).

 ועל המוסר מודעה על גט שנכתב נגד רצונו, על המצער שליח דרבנן שהזמין לדין ועל מי שחל עליו שמתא שלושים יום ולא בא לבית דין שיתירוהו, ועל חתן הדר בבית חמותו ואם חשודה ממנו גם אם עובר על ביתה, לנהרדעי רב הלקה רק על המקדש בביאה בלי שידוך י"א אפילו עם שידוך(ועל זה סמכו החתנים בזמן הזה שדרים בבית חמותם).

***************

שבת קודש ט׳ אלול תשפ"ג

מסכת קידושין דף י״ג

קידושין בפיקדון ובחוב/קידושין וקניין פחות משו"פ/אינו יודע בטיב/שיעבוד נכסים/מיתת הבעל

דף י"ג – ע"א

אמר לה כנסי סלע זו בפיקדון וחזר ואמר לה התקדשי לי בו לפני מתן מעות מקודשת, לאחר מתן מעות אם אמרה שרוצה בקידושין הרי היא מקודשת, שתקה אינה מקודשת, לרבא הוא הדין אם קידשה במחצלת של הדס שאין בה שווה פרוטה ואחר שקיבלה אמר לה שתתקדש בארבע זוזים הכרוכים בה ושתקה שזה שתיקה לאחר מתן מעות ואינה מקודשת שמה ששתקה משום שלא איכפת לה, לרב הונא בריה דרב יהושע דווקא כשקיבלה לשם שמירה שסברה אם אזרוק וישבר חייבת אבל אם קיבלה לכתחילה בתורת קידושין כשחזר ואמר לה שתתקדש בארבע זוזים שבה אם אינה רוצית בקידושין עליה לזורקה מידה.

כנסי סלע זו שאני חייב לכי או שחטף סלע מידה וחזר ואמר לה התקדשי לי בו לפני מתן מעות אם אמרה שרוצה בקידושין מקודשת, שתקה אינה מקודשת משום שהתכוונה לקחת את שלה, אם השתדכו לפני כן מקודשת, לאחר מתן מעות אפילו אמרה שרוצה בקידושין אינה מקודשת שכבר קיבלה לשם פירעון חוב והמעות כבר שלה.

כשם שאין אשה נקנית בקידושי כסף פחות משוה פרוטה כך אין קרקע נקנית בקניין כסף פחות משוה פרוטה, אבל קרקע נקנית בכלי בקניין חליפין אף על פי שאינה שווה פרוטה.

כל מי שאינו יודע בטיב גיטין וקידושין לא יהא לו עסק עמהם, ודיינים המורים הוראה בעריות ואינם בקיאים קשים לעולם יותר מדור המבול.

דף י"ג – ע"ב

שיעבוד נכסים – לשמואל לאו דאורייתא בין מלוה על פה בין מלוה הכתובה בתורה (היינו שאם לא היה כתוב בתורה לא היינו יודעים חיובם)

, לכן יולדת שהביאה חטאתה והפרישה עולתה ומתה יביאו יורשיה עולתה, אבל אם לא הפרישה מחיים לא כופים ליורשיה להביא עולתה, אבל אם כתב שטר ושעבד בו נכסיו נשתעבד נכסיו, לרבי יוחנן שיעבוד נכסים מדאורייתא בין במלוה על פה ובין במלוה הכתובה בתורה לכן גם אם לא הפרישה עולתה מחיים כופים ליורשיה להביא עולתה.

להלכה מלוה על פה גובה מיורשים שיעבוד מדאורייתא, ואינו גובה מלקוחות שעשו רבנן תקנה לטובת הלוקח כיון שמלוה על פה אין לו קול ולא ידעו שנשתעבדו נכסיו.(מה שגובים מיורשים מדאורייתא היינו דווקא במלוה הכתובה בתורה אבל מלוה על פה גובים מיורשים משום שלא תנעל דלת בפני לווים)

האשה קונה את עצמה מבעלה במיתת הבעל שנאמר 'פן ימות במלחמה ואיש אחר יקחנה', ונאמר 'ושנאה האיש האחרון וכתב לה ספר כריתות או כי ימות האיש האחרון' והוקש מיתה לגט שמותרת לעלמא.

***************